בראשית מז, טו

אפס. כתרגומו שלים:

וּשְׁלִים כַּסְפָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּמֵאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ כָּל מִצְרָאֵי לְוַת יוֹסֵף לְמֵימַר הַב לָנָא לַחֲמָא וּלְמָה נְמוּת לְקִבְלָךְ אֲרֵי שְׁלִים כַּסְפָּא

וּשְׁלִים כַּסְפָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּמֵאַרְעָא דִכְנָעַן וְאָתוּ מִצְרָאֵי לְוַת יוֹסֵף לְמֵימָר הַב לָנָא לַחֲמָא וּלְמָא נְמוּת כָּל קִבְלָךְ אֲרוּם שְׁלִים כַּסְפָּא

וַחֲסִיל:

ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף וגו' והזכיר כי תם הכסף מארץ כנען בעבור כי מצרים בבואם אל יוסף יזכירו לו זה כי אמרו אחרי שתם הכסף גם מארץ כנען ולא יבאו עוד אליך לשבור למה נמות נגדך כי אפס כסף ותמיתנו חנם ותשאר התבואה בידך ואין קונה:

ויתם. מפעלי הכפל כמו וידם השמש:

ולמה נמות וגו׳ כי אפס כסף וגו׳. פרוש, להיות שלא היה חפץ לקחת בשכר התבואה כי אם הכסף ולא פרעון אחר, ואשר מצד זה לקט כל הכסף הנמצא, ועתה באו בטענה לומר ״למה״ וגו׳ לטעם שתם הכסף, שהרי יכולין המה לפרע התבואה בשוה כסף. ולזה השיבם יוסף שנתרצה לקחת מקניהם בעד הלחם כיון שתם הכסף, ודקדק בדבריו לומר אם אפס כסף, וזולת זה לא יתן להם כל עוד שיש להם לפרעו בכסף. וטעמו להעני מצרים כדי שלא יהיו אחיו דלים בפני עשירים, ולזה נתחכם שיקנו ממנו בכסף, שכל עוד שהמקנה בידם מזונותם עליהם ויצטרכו לקנות לחם להם ומזונות המקנה, כי מן הסתם אין דשא ואין עשב וצריכין לתת שעורים מאכל לבהמות. לזה הניח צרכי המקנה עליהם וישבר להם בכסף, שבזה לא נשלמה שנה ראשונה עד שהורקו ונעשו כלי ריק מכל, וכשבאו אחיו היו עשירים לפני עניים והיו לכבוד ולתפארת, מה שלא היה כן אם היה מקדים לקחת מהם המקנה.

עוד נראה שיכונו לומר שיש להם כסף, אלא שאינו בנמצא להם אז, וזה הוא דבר הרגיל שבני אדם לא יהיה להם מצוי תמיד כסף, כי ישלחו בארץ מרחקים. והוא אמרו אפס לשון מניעה. ולזה טענו למה ימותו לצד שכספם במקום אחר. והשיבם כי יתנו מקניהם אם נמנע מהם הכסף, וכונתו הוא, אם אמת דבריהם שיש להם כסף אלא שאינו מצוי, וזה יורה שאינו מצדיק דבריהם, ואמר להם שיתנו לו מקנה הבהמה משכון בעד הכסף עד שיגיע לפרק התקבל, ואז יחזיר להם המקנה.

ויתם הכסף וגו׳ ומארץ כנען. שוב אינו מספר מה נעשה בארץ כנען. וכבר ביארנו שהיו שם מאכלי בהמה הנאכלים לאדם בדוחק רק בעלי הכסף המפונקים השתדלו להביא בר אבל במצרים עד שלא עלה היאור לא הי׳ שום צמחי אדמה. ע״כ.

ויבאו כל מצרים וגו׳ הבה לנו לחם. תיבת לנו מיותר והרי להלן כתיב ותן זרע וממילא מובן הבקשה שיתן להם אלא כאן הפי׳ הבה לנו לחם לא ביקשו לחם הרגיל. אלא לפי שהורגלנו ברעב יהי לנו לחם:

כי אפס כסף. הבטיחו לו שלא יחשדם שמטמינים ממנו: