בראשית מז, יא

רעמסס. מארץ גושן היא:

וְאוֹתֵיב יוֹסֵף יָת אֲבוּהִי וְיָת אֲחוֹהִי וִיהַב לְהוֹן אַחֲסָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם בִּדְשַׁפִּיר בְּאַרְעָא בְּאַרְעָא דְרַעְמְסֵס כְּמָא דִי פַקֵּיד פַרְעֹה

וְאוֹתִיב יוֹסֵף יַת אָבוֹי וְיַת אָחוֹי וִיהַב לְהוֹן אַחְסָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם בְּבֵית שְׁפַר אַרְעָא בְּאַרְעָא דְפִילוּסִין הֵיכְמָא דְפַקֵיד פַּרְעה

וּפִלוּסִם:

וטעם ויושב יוסף ויתן להם אחזה וגו' שהושיב אותם במיטב הארץ ובאחוזה שנתן להם כי לא רצה שיהיו כגרים בארץ וקנה להם בתים ונחלת שדה וכרם נתן להם וזה מרשות פרעה כי הם אמרו לגור בארץ באנו לא לדור וכשיעבור הרעב נשוב לארצנו ופרעה אמר ליוסף הושב את אביך שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גשן:

ויושב יוסף את אביו ואת אחיו. כבר נתבאר שהושיבם בארץ גושן. והושיב לכל אחד באחוזה בפ״ע שהרי כמה עיירות היו באותו מחוז והנה כבר נתבאר שהיתה רק ארץ מרעה לצאן ולא היתה ראויה כ״א לרועי צאן מוקצים שבעם. אך יעקב ובניו בקשו אותה כדי להיות עם בדד בפ״ע וא״כ לא הי׳ להם מיטב הארץ ע״כ ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס. נתן להם נחלת שדה וכרמים בארץ רעמסס הסמוכה לגושן:

כאשר צוה פרעה. במיטב הארץ הושב את אביך ע״כ נתן להם גם מיטב הארץ. ופרש״י דארץ רעמסס הי׳ בארץ גושן לא נראה כלל. דא״כ לא ישבו ישראל בכל ארץ גושן אלא בחלק אחד שבה שהוא רעמסס והרי בס׳ שמות במכת ברד וערוב משמע שלא היו המכות בארץ גושן כולה מפני ישראל אלא כמש״כ דארץ גושן נתמלא׳ כולה מישראל. ובארץ רעמסס הסמוכה לה הי׳ להם אחוזת נחלה:

ויושב יוסף. עפ"י רשות פרעה הושיב יוסף את אביו ואת אחיו שישארו שם בקביעות. ב] שנתן להם אחוזה בא"מ שתהיה הארץ שלהם. ג] שברר החלק שהוא מיטב הארץ בארץ רעמסס, כ"ז היה כאשר צוה פרעה, שכ"ז לא היה רשות ביד המשנה לעשות בלא רשות מהמלך: