בראשית מד, ד

אִנּוּן נְפָקוּ מִן קַרְתָּא לָא אַרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אֲמַר לְדִי מְמַנָּא עַל בֵּיתֵהּ קוּם רְדַף בָּתַר גֻּבְרַיָּא וְתַדְבְּקִנּוּן וְתֵימַר לְהוֹן לְמָה שַׁלֶמְתּוּן בִּישָׁא חֳלָף טַבְתָא

הִינוּן נְפָקוּ מִן קַרְתָּא לָא אַרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לִמְנַשֶׁה דִי מְמַנָא אַפִּיטְרוֹפּוֹס עַל בֵּיתֵיהּ קוּם רְדַף בָּתַר גוּבְרַיָא וְתַדְבִּיקִינוּן וְתֵמַר לְהוֹם לְמָה שְׁלֵימְתּוּן בִּישְׁתָּא חוֹלַף טַבְתָא

יצאו את העיר - כמו: עברו וסבו את העיר. וכן: כצאתי את העיר. כמו: בני יצאוני יצאו ממני.

הם יצאו את העיר. אמר יוסף אם ירחיקו מן העיר אין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם לפי שנמשלו לחיות גור אריה יהודה. יהי דן נחש עלי דרך. נפתלי אילה שלוחה. קום רדוף עד שאימת העיר עליהם:

לאשר על ביתו נמצא בב״ר שהוא היה מנשה וע״י שעל ידי רדיפתו קרעו השבטים בגדיהם נקרעה גם לו נחלתו שהירדן מפסיק נחלתו.

למה שלמתם רעה תחת טובה. א׳ לגנוב מבית מטיבם. שנית.

הלא זה אשר ישתה אדוני בו. וא״כ הוא נוגע גם בכבוד האדון וכ״כ הרמב״ן:

והוא נחש ינחש בו. בשבילו ועבורו וא״כ שטות הוא מכם שהרי יודע האמת תומ״י ע״פ ניחושים שמצויים ורגילים היו במצרים. ודבר זה חשוב וכדאי לנחש בהם:

שאלות: למה שם בפיו מאמר הארוך הזה, למה שלמתם רעה תחת טוב וגו' וכי אין די במה שימצא הגנבה בידם, הם אמרו שאשר ימצא אתו ומת והם יהיו עבדים והאיש אמר גם עתה כדבריכם כן הוא, שהם יהיו נקים והגונב יהיה עבד וזה לא כדבריהם, ומ"ש יוסף כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכי אם לא יכחש הורשה להם לגנוב, ומה השיבו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וראוי לומר בהפך גם אשר נמצא הגביע בידו גם אנחנו:

למה שלמתם. אמר להם איני חושד אתכם לגנבים בעבור הגביע עצמו שערכו מעט, וע"כ עשיתם זאת בעבור דבר אחר, וזה יהיה מג' אופנים א] שלפעמים יגנוב אדם דבר מחברו כדי להנקם מחברו שעשה לו רעה ורוצה לצערו, עז"א למה שלמתם רעה תחת טובה, הלא הטיב עמכם. ב] לפעמים יקח דבר שחבירו הפקירו ואינו נחשב אצלו, עז"א הלוא זה אשר ישתה אדני בו. ג] לפעמים יגנוב אדם דבר שיש בו סגולה, וי"ל שגנבתם הגביע בעבור שראיתם שיוסף מנחש בו לדעת צפונות, וע"כ חשקתם בו, עז"א הלא רק הוא נחש ינחש בו, אבל אחר לא יוכל לנחש בו, וא"כ לא נוכל לאמר רק שאתם גנבים או משחיתים להרע ולהשחית, וא"כ הרעתם אשר עשיתם: