בראשית מא, כו

שבע שנים' שבע שנים. כלן אינן אלא שבע, ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר מזמן, כמו שפרש לו בסוף (פסוק לב) ועל השנות החלום וגו' בשבע שנים הטובות נאמר (פסוק כה) הגיד לפרעה, לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר (פסוק כח) הראה את פרעה, לפי שהיה הדבר מפלג ורחוק, נופל בו לשון מראה:

שְׁבַע תּוֹרְתָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן וּשְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן חֶלְמָא חַד הוּא

שְׁבַע תּוֹרָתָן טַבְתָן שְׁבַע שְׁנַיָיא אִינוּן מְבַשְרָן וּשְׁבַע שׁוּבְלַיָא טַבְתָא שְׁבַע שְׁנַיָיא הָאִלֵין אִינוּן מְבַשְרָן חֶלְמָא חַד הוּא

שבע שנים הנה. ולא אמר שבע שני השבע. לזה לבד אינו כדאי שיהי׳ דבר אלהים ביחוד לפרעה. שהרי אין בזה אלא הצלחת המדינה ועשרה ולא הי׳ מתקבל על לב פרעה ברגע זו ולא הי׳ נוח לשמוע עוד. מש״ה לא גלה דבר עד בוא לגלות דבר הרעב. כי הוא נוגע לקיום העולם שלא תכלה הארץ:

חלום אחד הוא. לא תחשוב שיהי׳ שבע שנים אחרות זה אחר זה. ובשנוי אופן השובע והרעב כמ״ש לעיל מקרא ה׳. מש״ה פירש דשני האופנים יהיו בשבע שנים הללו:

ד דקשה לרש"י למה פתר יוסף שחלום אחד הוא, כיון שחלם אותו ב' פעמים בפרות ובשבלים ודאי ב' חלומות הם, ועל זה פירש ועל וכו':