בראשית מא, יח

וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן פַּטִּימָן בְּשַׂר וְשַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וְרַעְיָן בְּאַחֲוָה

וְהִנֵה מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי פַּטִימָן בְּשַר וְשַׁפִּירָן לְמֶחְמֵי וְרַעֲיָין בְּגוֹ גוּמַיָא

בריאות בשר ויפות תואר. ולמעלה הזכיר יפות מראה ובריאות בשר, וכן הלשון מתחלף במקצת תיבות, כי אין פרעה מספר חלומו ליוסף כמו שראה ממש וכמו שהעידה התורה בספור של מעלה, וע"כ דרשו רז"ל אמר לו יוסף לא ראית בריאות בשר ויפות תואר אלא יפות מראה ובריאות בשר. לא ראית דלות ורעות תואר אלא רעות מראה ודקות בשר. לא ראית מלאות וטובות אלא בריאות וטובות. לא ראית צנומות אלא דקות ושדופות קדים. תמה פרעה ואמר אחרי היית בחלומי, שנאמר אחרי הודיע אלהים וגו'. הוא שאביו מברכו (בראשית מ״ט:כ״ב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, בין הפרות.

בריאות בשר ויפת תאר. לעיל כתיב יפות מראה ובריאות בשר. ומתחלה יש להבין מה שייך בבהמה שתי הלשונות יפות תאר ויפות מראה הן באדם שני ענינים הן כמבואר ברחל ויוסף. והפי׳ של יפה תאר שצורתה פנים עגולה ונאה בציורה. ויפה מראה משמש שהוא צח ואדום לא שחור ולא לבן. ומובן דבבהמה הוא ג״כ מעין זה היינו יפות תואר הוא כענין דאי׳ בב״ק דמ״ט א׳ דניפחא של עיבור נותן תואר יפה לבהמה דנראית שמנה יותר מבריאת בשר לבד. ויפות מראה הוא לענין מראה העור וכדאיתא בנזיר דל״א ב׳ אוכמא למשכא. והיינו דכתיב לעיל תחלה יפות מראה ואח״כ בריאות בשר. דתחלה צייר תאר מראה העור ואח״כ הבשר. משא״כ בזה המקרא דשני הסימנים הוא לענין הבשר מש״ה סיפר שראה שהמה בריאות היינו שמנות וגם נפוחות מעיבור. והפתרון ע״ז דציור הראשון היה אות על שנים הטובות שיצליחו גם לסחורה משום רוב תבואה שיהי׳ במצרים לבד. ולזה בא הדמיון מעורות שהוא חוץ לגוף הבהמה. והציור השני מראה שישפיעו גם לאחרים כמו פרה מעוברת דקיימא למניקה ולולד: