בראשית מ, יא

ואשחט. כתרגומו ועצרית, והרבה יש בלשון משנה:

וְכַסָּא דְפַרְעֹה בִּידִי וּנְסִיבַת יָת עִנְּבַיָּא וְעַצָרִית יָתְהוֹן לְכַסָּא דְפַרְעֹה וִיהָבִית יָת כַּסָּא עַל יְדָא דְפַרְעֹה

חָמֵי הֲוֵית עַד דְיַהֲבִין כַּסָא דְפַרְעה בִּידִי וּנְסֵיבִית יַת עִנְבַיָיא וְעַצְרִית יַתְהוֹן לְכַסָא דְפַרְעה וִיהָבִית יַת כַּסָא עַל יְדָא דְפַרְעה

ואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים ולא כאשר פי' הגאון:

וָאֶשְׂחַט - כתרגומו.

וכוס פרעה בידי. בב״ר (פח ה) אמרו מכאן תקנו חכמים ד' כוסות בפסח כנגד ד' פעמים כוס שנזכרו כאן, ויש לתמוה מה הראה הקב״ה לשר המשקים בזה, ומה ענין ד' כוסות של פסח לחלומו של שר המשקים, ונ״ל כי ידוע ששתית הכוס מורה על התשועה מאיזו צרה, כמ״ש (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא, וד' כוסות של פסח יוכיחו, וכל שבוי סבבוהו ארבע משפחות הרעות שנזכרו בספר ירמיה (ירמיה טו ב) כה אמר ה' אשר לחרב לחרב ואשר למות למות ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ובב״ב (ח:) א״ר יוחנן כל המאוחר בפסוק קשה משלפניו כו' עד שבי כולהו איתנהו ביה, כי בידו של אדונו לייסרו בחרב, ולהמיתו, ולהרעיבו, ולענותו בענין בית הסהר, ונמצא שכל שבוי שבבית הבור כשיוצא מבית האסורים דין הוא שישתה ד' כוסות של ישועה, כי מאחר ששבי כולהו איתנהו ביה א״כ ביציאתו משם מבית הסהר הוא ניצול מארבעתן, ע״כ נזכר בשר המשקים ד״פ לשון כוס, כי הראה לו בחלום שיצא מן בית הבור ויהיה נצול מארבע רעות אלו, ויהיה ראוי לשתות ד' כוסות של ישועה, וא״כ למדו רז״ל מכאן שבפסח חייב כל אדם לשתות ד' כוסות, כי ישראל היו גם כן שבויים במצרים והשבוי כולהו איתנהו ביה, ע״כ דין הוא שישתו ד' כוסות של ישועה כנגד ההצלה מארבעתן, כי לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה ממצרים כי אף אותנו גאל עמהם וזה פירוש יקר. ומכאן שפט יוסף בשכלו ששר המשקים יצא מבית הסהר וישב על כנו, אבל שר האופים לא ראה בו דבר המורה על גאולתו ועל פדות נפשו.

ואולי זהו כוונת רז״ל, במה שדרשו (בחולין צב) ובגפן שלשה שריגים שלשה שרי גוים כו', או אברהם יצחק ויעקב כו', ונדרשו בכמה פנים שונים על הצלחתן של ישראל, ומה הראו לשר המשקה בזה, אלא שכל אלו סיבת גאולתן של ישראל מבית השבי, וגאולה ראשונה של יוסף היתה ע״י שר המשקים, ועל ידו זכה יוסף לכל היעודים ההם וק״ל.

ואקח את הענבים. לעיני פרעה. הייתי עוסק במעשה היין עד שנתתי לו לשתות והפתרון יבואר: