בראשית ד, יח

ועירד ילד. יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת], וזריעת תולדות האיש איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד] כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש:

וְאִתְיְלִיד לַחֲנוֹךְ יָת עִירָד וְעִירָד אוֹלִיד יָת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל אוֹלִיד יָת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל אוֹלִיד יָת לָמֶךְ

וְאִיתְיְלִיד לַחֲנוֹךְ יַת עִירָד וְעִירָד אוֹלִיד יַת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָיאֵל אוֹלִיד יַת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל אוֹלִיד יַת לָמֶךְ

ולמך ששי לקין ושביעי לאדם:

הנה בשמים עד"י בגימטריא חנוך ושהד"י בגימטריא מטטרון שלקח הקב"ה אחד מאותן של קודם דור המבול ואחד של אחר דור המבול דהיינו חנוך ופנחס והעלם לשמים שיעידו עליו ובחר בחנוך שהיה דור שביעי שהקב"ה חפץ בשביעיות וכן משה שהיה שביעי לאבות כתיב ביה ומשה עלה אל האלהים:

ואיזה תועלת יש במה שהזכיר את תולדות קין עד שבעה דורות: הוא חנוך, עירם, מחויאל, מתושאל, למך ובניו יבל ויובל ותובל? אנו מוצאים לזה ארבעה טעמים. הראשון, והוא החשוב ביותר, עד שהגיע אל התהוות האמנויות היסודיות, כמו שכבר הקדמנו לבאר בפרק הראשון מענין זה. ב. הודיענו שבני קין היו יראים שיתפשו בעוון אבי זקנם, עד הדור השביעי, כמו ששמענו מדברי למך. ג. (מנה את השמות) עד שהגיע למי שנשא שתי נשים, ככתוב, ויקח לו למך שתי נשים. וכבר ביארנו קודם בפרשת מעשה אדם שהשכל מתנגד לנשואי אשה אחת לשני אנשים, אבל אינו מתנגד לנשואי שתי נשים לאיש אחד

ויולד לחנוך את עירד. כאן אין צריך לפרש טעמי השמות אחר שיחסם על שם אביהם כדרך המקרא לייחס המשפחות אחר האב. משא״כ במקום שמיחס שם הבן אחר האם הוא נקרא בשם זה בשביל הטעם שאמרה האם: