בראשית לט, יג

וַהֲוָה כַּד חֲזַת אֲרֵי שָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ בִּידַהּ וַעֲרַק לְשׁוּקָא

וַהֲוָה כְּדִי חָמַת אֲרוּם שָׁבַק לִלְבוּשֵׁיהּ בִידָהּ וְאָפַק לְשׁוּקָא

וינס החוצה. היא ראתה שנס חוץ לחדר וכסבורה וחששה שמא נס במהומה הלאה ויעשה פרסום. וכ״כ הספורנו. ולולא זאת היתה מסתרת כל הענין. אך עתה.

ויהי כראותה. התיראה שעתה יתגלה הדבר, כי ישאלוהו כלם למה הולך ערום וע"כ קראה לאנשי בית שלה שפחותיה:

והיא בראותה שעזב בגדו בידה וינס ערום החוצה וכן לא יעשה חשבה בודאי כי אם יבא אדוניו ישאלהו מה זאת שבהכרח ישיבו להתנצל עצמו על צאתו ערום לחוץ כשיספר לו אמתת הענין ותגלה רעתה בקהל וזה טעם ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה כי אם לא נס החוצה או לא עזב בגדו בידה לא היתה חושדת אותו שיתגלה הדבר כמו שלא גלהו עד עתה אבל לפי שנס החוצה ערו' מבלי לבוש מי שיראהו בכך וכ"ש אדוניו יתעורר לשאול ממנו מה זאת והוא בהכרח ישיב בספור המאורע ולזה הערימה היא מפני הבושה שלא ימצאוה אנשי הבית ופרסמה הדבר באמר' ראו הביא לנו איש עברי ר"ל ראו אתם מה עשה לי בעלי הביא לנו איש עברי משנואי נפשות המצריי' והפקידו על ביתו והוא בראותו זה מלאו לבו לצחק בי על דרך מפנק מנוער עבדו וגו'. והותרה בזה השאלה הג'.