בראשית לו, כד

ואיה וענה. וי"ו יתרה, והוא כמו איה וענה, והרבה יש במקרא (דניאל ח יג) תת וקדש וצבא מרמס, (תהלים עו ז) נרדם ורכב וסוס:

הוא ענה. האמור למעלה (פסוק כ) שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה:

את הימם. פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם ולמה נקרא שמם ימים, שאימתן מטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם). ולא הזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע, ולהודיע גדלת זרע אברהם, כמו שפרשתי למעלה (פסוק יב):

וְאִלֵּין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דִּי אַשְׁכַּח יָתּ גִּבָּרַיָּא בְּמַדְבְּרָא כַּד הֲוָה רָעֵי יָת חֲמָרַיָּא לְצִבְעוֹן אֲבוּהִי

וְאִלֵין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְאַרְבַּע יַת עֶדְרַיָא [צ"ל ערוציה] עִם אַתְנִי וְלִזְמַן אַשְׁכַּח יַת כּוּדְנַיְיתָא דִי נְפָקוּ מִנְהוֹן כַּד הֲוָה רָעֵי יַת חַמְרַיָיא לְצִבְעוֹן אָבוּי

ואלה בני צבעון ואיה וענה הוי"ו יתירה וכן עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך (שמו"ב טו לד) דין שניהם אני ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי (דהי"א ה כד) וכמוהם רבים והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי והוליד שני בנים אלו איה וענה וסיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו:

אשר מצא את הימים כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד) הם הפרדים וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו ואין כן בשאר מיני הכלאים ואמר במדבר ברעותו החמורים כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו והיה נודע במעשה ההוא ועל כן יתארהו בו ואונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ו:כ״ד) תרגם גבריא והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י) ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט) ולא המציתך ביד (שאול) דוד ( ג ח) או יאמר שמצא אותם ונצל והיה נודע בגבורה הזאת ונכון הוא:

ואיה וענה. פי' הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל ובדברי הימים איננו:

הימם. אמר המתרגם גבורים כמו האמים לפנים כי ימצא האל"ף שיתחלף ביו"ד כמו יתימרו ויאמר הגאון שהם פרדים. ופי' מצא. הרכיב. ויתכן להיות מצא שהוא מצא בתחלה זאת החכמה כי מין אחד עם מין אחר לא יולידו ויחזיק זה הפירוש שאמר הכתוב ברעותו את החמורי' ואילו היו הימים צמחים כאשר פירשו רבים מה טעם להזכיר החמורים:

ואיה וענה - נראה בעיני כך: שמן כופסי ושתי ואף על פי שבדברי הימים כתיב: איה וענה אין לדקדק בכך כאשר כתיב בתורה עוץ וחול וגתר ומש. ובדברי הימים ומשך והמפרש לו' יתירה יש לתמוה מה היה לו לכתוב ו' יתירה בזה יותר משאר בנים, והראיות שמביאים אינן כי אותן ווי"ן שמביאין אינן יתירות ותשב תמר ושוממה. פירוש כמו: שבי אלמנה בית אביך כי הישיבה הוא כפל לשון של שוממה והרי הוא כאילו כתיב ותשב בדודה ושוממה. מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס. כך פירושו. מגערת אלהי יעקב נרדם חיל שונאינו הנזכר למעלה וגם רכבו וסוסיו, כדכתיב: סוס ורוכבו רמה בים.

הוא ענה - שנזכר בימי משה על שם גבורתו.

אשר מצא את הימים - הגיבורים או חיות רעות ונצחם. לפי פשוטו אין לדקדק יותר.

ואלה בני צבעון ואיה וענה. משפטו איה וענה כי הוי"ו יתרה, וכמוהו (שמואל ב ט״ו:ל״ד) עבד אביך ואני מאז, ששיעורו אני מאז. ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל.

אשר מצא את הימם פרש״י הביא פסולים לעולם, וא״ת הרי לעיל בפרשת תולדות גבי כי גדל מאד פרש״י שהיו אומרים זבל פרדותיו וכו׳ אם כן משמע שהיו כבר, אלא ה״ק מצא את הימם הוא היה ראשון שהרכיב חמור על סוסיא אבל קודם לא היו פרדות ע״י עצמן של בהמות ולא ע״י אחרים ולשון מצא מתחלה מצא חכמה זאת שמתערבות שני מינין יצא מין אחר כגון פרדה מסוס וחמור שכל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור וכל שאזניו גסות אמו אתון ואביו סוס. ולפי שאין רוח הקב״ה נוחה ממנהג זה אין לך בריה יוצאת מב׳ מינין שתוליד. ד״א בריות הבאות משני מינין אלו לא היו בברכת פרו ורבו כשיצאו מן התיבה לפיכך לא יולדות ולא מולידות.

ובני צבעון ואיה וענה. כך שמו והו"ו עיקר ואפי' נקרא במקום אחר ענה כמו דישון שקורא אותו דישן, ושפו שפי ועלון עלין בדברי הימים. וי"א ו"ו יתירה ושמו איה כמו (תהילים ע״ו:ז׳) גערתך א"י נרדם ורכב וסוס שהו"ו יתירה בורכב:

ואיה וענה. לפי הפשט תרי ענה היו אחד אחיו של צבעון ואחד בנו ורבות' אמ' שבא צבעון על אמו והיה ענה בנו שהולידו ואחיו מאמו ולכך מונהו עם בני שעיר ועם בני צבעון ומפקי ליה מדכת' הוא ענה דמשמע דמעיקרא:

אשר מצא את הימים. אמרו רבות' פרדים ולפי שאימתן מוטלת על בריות קרא ליה ימים לפי שמכתן קשה כר' חנינא דאמ' מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחית' ולפי שהיה פסול הביא פסולים לעולם שהרביע מין על שאינו מינו ואונקלוס תרגם גברייא כלו' נלחם עם הענקים ונצחום דמצא לשון נצוח כדכ' (תהילים כ״א:ט׳) תמצא ידך לכל אויבך וגו':

אשר מצא את הימים כתב הרמב"ן פרדים ומצא שיולידו מין בשאינו מינו ואינו כן בשאר כלאים. ואמר במדבר ברעותו את החמורים שהיו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונחשב לו לחכמה בדורו שהכיר במיניהם שקרובים לטבע ויולידו והנה נודע במעשה ההיא ועל כן יתארהו בו. ואונקלוס תרגם גבריא פי' שענה באו עליו מן האומה הנקראים אמים לפנים עם גדול ורב כענקים ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך והיה נודע בגבורה ההיא:

ואיה. הוא״ו נוספת כפרש״י. והטעם ע״ז הוא סיבת ענה דבל״ס ענה אחד הוא. ואהליבמה יוכיח. ולא כרמב״ן. שכ׳ שכן דרך לכתוב כמו ואת דינה בתו דא״כ הי׳ לכתוב ואהליבמה בתו אלא בא הכתוב להודיע שהיא אהליבמה בת ענה שנזכרה לעיל בת ענה בת צבעון. ולפי הפשט לא הי׳ לצבעון בן ולקח לו את ענה אחיו לבן ואח״כ נולד לו איה מש״ה כתיב איה קודם שהוא בנו העיקר אבל ענה הי׳ גדול וקודם לו. מש״ה כתיב ואיה ללמד שהוא שני לענה:

י ואם תאמר מנא ליה דצבעון בא על אמו דהיא אשתו של שעיר, דילמא שעיר אביו של צבעון בא על אשת צבעון והוליד את ענה, והעולם היו סבורין דבנו של צבעון היה, אבל באמת בנו של שעיר היה אחיו של צבעון, ויש לומר דסברא הוא דתלינן קלקלה במקולקל (ב"ב ק"ט:), ולעיל נמי מצינו דצבעון היה המקולקל דבא על כלתו אשתו של ענה, ואין סברא לומר דשני מקולקלין היו, וא"ת לעיל גופיה מנא ליה דצבעון היה המקולקל ובא על כלתו, דילמא ענה היה המקולקל ובא על אמו אשתו של צבעון, ויש לומר אם כן היו נמי שני מקולקלין ענה ושעיר, וכיון שיכולין לתלות הכל בצבעון תלינן, (הרא"ם), הקשה מהרש"ל למה נעשה שתי נשים מקולקלין אשת ענה כלתו של צבעון ואשת שעיר אמו של צבעון, ויש לומר שהנשים אינן נקראות מקולקלין שהם אינם עושין מעשה כלל, אבל האיש שעושה מעשה נקרא מקולקל, אי נמי הנשים יכולים לומר אנוסים היינו אבל האיש אינו יכול לפטור עצמו בטענה זו, לפי שאין קישוי אלא לדעת (יבמות נ"ג:):

כ ר"ל דר' חנינא היה רופא ואמר מימי לא שאלני אדם על רפואת מכת פרדה ונתתי לו רפואה: