בראשית לא, ח

אִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַר נְמוֹרִין יְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּל עָנָא נְמוֹרִין וְאִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַר רְגוֹלִין יְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּל עָנָא רְגוֹלִין

אִם כְּדֵין הֲוָה אָמִיר קְרוּחִין יְהֵי אַגְרָךְ וִילֵידַן כָּל עָנָא קְרוּחִין וְאִם כְּדֵין יֵימַר מַאן דְשׁוּמָא בְּרִיגְלֵהוֹן יְהֵי אַגְרָךְ וִילֵידַן כָּל עָנָא מַאן דְשׁוּמָא בְּרִיגְלֵהוֹן

וטעם אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך כי מתחילה נתן לו שני המראות נקודים וטלואים גם החום בכשבים וחזר בו לתת מראה אחד והיה מחליף אותו בכל שנה והיו הצאן יולדות כן ולא היה זה במקלות כי הוא מספר להם מעשה השם הגדול שעשה עמו להפליא מדי שנה בשנה כאשר אמר ולא נתנו אלהים להרע עמדי גם יתכן שהיה מחליף את משכורתו אחרי שהיו הצאן מעוברות והיו יולדות כרצון יעקב כאשר ישר בעיני היוצר לעשות ובבראשית רבה (בראשית רבה ע״ד:ג׳) צפה הקב"ה מה שלבן עתיד לעשות ליעקב אבינו והוא צר צורה כיוצא בה אם כה אמר אין כתוב כאן אלא אם כה יאמר:

וזה שאמר עקדים יהיה שכרך. ידוע שהחליף משכרתו לקחת עקדים לבדם וכן פעם אחרת נקדים:

וילדו כל הצאן נקדים - בזה לא הועיל מחשף הלבן.

אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך היה ראוי לומר אם כה אומר לשון הווה לא לשון עתיד. והתשובה שלבן היה רואה שהקב"ה עושה רצונו של יעקב שכשהתנאי היה נקודים היו יולדות נקודים ואם היה התנאי עקודים היו יולדות עקודים אז חשב לבן לעשות דבר שהקב"ה לא יוכל לו והיה מתנה נקודים קודם שיתעברו שיודע שיתעברו נקודים כרצון יעקב ואחר שהיו מעוברות נקודים לדעת לבן אז היה אומר עתה אני מתנה עקודים וחשב לידע יותר מהשם יתברך והקב"ה שיודע תעלומות לב היה יודע קודם העיבור מה שיהיה עתיד לבן להתנות אחר העיבור והיה עושה שיתעברו ממה שאחר העיבור היה עתיד לבן להתנות וזה שאמר אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך אם כה עתיד לומר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקודים:

אם כה יאמר. והגם שתנאי הראשון היה שיטול נקודים וטלואים, לא עמד בדבר אלא אחת מהנה הסכים לתת לו.

עוד טעם הדבר הוא לצד כי מין זה של עקדים לא הוזכר בתנאי הראשון, בא עליו הרשע בטענה כי לא כאלה לחלק יעקב, ולא הודה על האמת מההוכחה שנטל מין זה. ולזה בפעם ראשונה הוציא מחלק יעקב עקדים, ואחר כך היה מתוך עמו לרצונו להחליף מין נקודים שבחלק יעקב בחלק עקודים שהוא של לבן, וחוזר חלילה עשרת מונים. ולעולם תנאי הראשון של נקודים וטלואים בכשבים ובעזים עמד במקומו.

ואמרו אם כה יאמר. לשון עתיד, לפי מה שפרשתי באמרו ״התל בי״, ידיק על נכון, כי לא על אמירה שהיה אומר בתחלה היתה הנהגת הלדה, אלא על מה שעתיד לומר באחרונה אחר עבור הצאן. ודבר זה לא היה לצד השתדלות יעקב, אלא כי מה׳ היתה לו, וכמו שספר אחר כך שראה בחלום וכו׳.

אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וגו'. אם כה אמר הל״ל, כי יאמר להבא משמע, ונראה שזה קאי על מה שאמר ולא נתנו אלהים להרע עמדי, כי כבר נראה לו בחלום ראיתי את כל אשר לבן עושה לך וגו', ע״כ אמר אם כה יאמר להבא כי פשיטא בשעת שימת המקלות שיולדו עקודים וטלואים, אלא אפילו להבא כשלא אשים המקלות מ״מ יהיה הכל לפי תנאו שאם יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כולם נקודים, כי כך הובטחתי בחלום מפי הגבורה, לפי שראה ה' בעניי את כל אשר לבן עושה לי, כי אני אמרתי הסר משם כל שה נקוד וטלוא, היתה כוונתי לומר שיהיו שני עדרים סמוכים זה לזה ואם ילכו הנקיבות אל עדר הנקודים והטלואים מזלי גרם, ואם יתעברו בעדרם מזלך גרם, ומסתמא יסכים לבן על זה כי יותר קרוב לו מה שיתעברו בעדרם ממה שילכו לעדר אחר, ולבן הרחיק דרך ג' ימים באופן שיהיה נמנע שילכו הנקיבות לאותו עדר כדי שילך יעקב ריקם, על כן הוצרך לעשות ענין המקלות והסכים הקב״ה על ידו לומר שאף בלא שימת המקלות יהיה כן להבא.

ובספר תולדות יצחק פירש, שלכך נאמר אם כה יאמר, לפי שלבן ראה שכל אשר חפץ יעקב עושה ה' ומסכים על ידו ע״כ חשב לעשות תחבולה נגד רצון האל יתברך והוא, להתנות מתחלה נקודים וכאשר יתעברו נקודים אז יחזור ויתנה טלואים כי כבר נתעברו נקודים, אבל הקב״ה ידע מה שבלבו של לבן שכך יאמר אחר שיתעברו, ועשה הקב״ה שנתעברו מאותה מראה שלבן יאמר לעתיד בשעת ההריון במראה זו אני חפץ, לכך נאמר אם כה יאמר להבא.

אם כה יאמר וגו׳. כבר דקדקו חז״ל ברבה. מה שלא אמר יעקב אם כה אמר. אלא יאמר. ללמד דאפי׳ החליף התנאי בשעת עבור ורק הקב״ה ידע שיאמר אח״כ כן וילדו וגו׳ הרי דלא המקלות גרמו הקמת התנאי שלא ידעתי בשעת הזווג האיך יאמר אחרי כן אלא ע״כ ויצל אלהים וגו׳. אך השגחתו פעלה כל זאת:

אם כה יאמר. שלבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן, ואז החליף את משכרתו פעם לעקודים ופעם לנקודים, ואז הלא כבר היו הצאן כעצמים בבטן המלאה, וה' שנה את צבע הצאן כפי מה שבחר לבן בעת הלידה לתת בשכרו. ועז"א אם כה יאמר בלשון עתיד, אם עתיד לאמר עקודים יהיה שכרך ילדו כל הצאן עקודים, באופן שנראה בעליל שהציל ה' את מקנה אביכם ויתן לי, כי טרם שגמר אומר ששכר יעקב עקודים היו העקודים ללבן, ואחר שגמר אומר שיהיו עקודים נהפך שיהיו ליעקב, לפ"ז אין לו להתרעם שעשיתי זאת בתחבולות, כי זה נעשה ע"י נס: