בראשית לא, מז

יגר שהדותא. תרגומו של גלעד:

גלעד. כמו גלעד:

וּקְרָא לֵהּ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קְרָא לֵהּ גַּלְעֵד

וּקְרָא לֵיהּ לָבָן אוֹגַר סָהִיד וְיַעֲקב קָרָא לֵיהּ בְּלִישַׁן בֵּית קוּדְשָׁא גַלְעֵד

ויעקב קרא לו גלעד. שלא שנה את לשונו:

יגר שהדותא. לשון ארמי וגל עד לשון עברי:

יגר. מלשון אגירה וקבוץ:

שהדותא. לא אמר שהדא שהיה במשמע שהיגר הוא העד אלא שהדותא משמעו עדות וא״כ הכונה היגר משמש להעד והוא המצבה כדי שלא יאבד אותו האבן היחידי ע״כ יהי הגל הזה משמשו לעדות:

ויעקב קרא לו גלעד. ג״כ לאותה כונה ולא אמר גל עדות. משום דעד משמעו בלה״ק שם דבר עדות כדרשת חז״ל בסוטה על ועד אין בה. שני עדים והביאו ראיה מלשון המקרא והוא עד. אבל לבן לא ידע היטב משמעות עד בל״ק. והבין שיעקב רוצה שהגל יהיה ג״כ עד. והחליט הדבר ואמר.

ויקרא. [הבדל השני] שיעקב לא התירא מלבן רק לפי שעה, שלא ירע לו עתה בהיותו עמו, אבל אחר שיתרחק מאתו ויהיה בבית אביו, לא יוכל לעשות לו מאומה, אבל המורא שהתירא לבן אם תענה את בנותי הוא קיים לעולם. ולפ"ז הגל שהעמיד לבן לאות על מה שהתחייב נגד יעקב, היה צריך שיקרא לו גל עד, לא גל עדות, כי הוא רק עד לפי שעה, שאח"כ א"צ לברית הזה, אבל המצבה שהעמיד יעקב לאות הכריתת ברית מה שהתחייב נגד לבן, היה צריך שיקרא לו יגר שהדותא שהוא תרגום של גל עדות, [כי תרגום של עד הוא סהדא ותרגום של עדות הוא סהדותא], ולפ"ז קרא כל אחד שם להאות שהעמיד חברו, לבן קרא להמצבה שהעמיד יעקב בשם יגר שהדותא, ר"ל שהמצבה היא עדות הקיים ומתמיד לעולם,ויעקב קרא לו להגל שהעמיד לבן גל עד, שהוא רק עד לפי שעה ואינו קיים לעולם: