בראשית לא, ל

נכספתה. חמדת, והרבה יש במקרא (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי, (איוב יד טו) למעשה ידיך תכסף:

וּכְעַן מֵיזַל אֲזַלְתָּ אֲרֵי חַמָּדָא חַמֵדְתָּא לְבֵית אָבוּךְ לְמָה נְסִבְתָּא יָת דַּחַלְתִּי

וּכְדוֹן מֵיזַל אָזֵילְתָּא אֲרוּם מִתְחַמְדָא חֲמֵידְתָא לְבֵיתֵיהּ דְאָבוּךְ לְמָא גְנַבְתָּ יַת צִילְמֵי טַעֲוָותִי

נכסוף. שם הפועל מבנין נפעל כמו אם נלחום נלחם בם:

ומלת נכספת. כמו התאוית. וכן יכסוף לטרוף:

ועתה. מאחר שלא היה ראוי שתלך בלי רשות ושתגנוב את לבבי ללכת:

הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך. יתחייב שהלכת באופן זה מרוב תאותך לשוב לבית אביך. ויהי מה:

למה גנבת את אלהי כי בזה אין התנצלות שלא היתה תאותך לבית אביך סבה שתגנוב את אלהי:

כי נכסוף נכספתה לבית אביך. כפל הלשון לרמוז כי נכסף לאביו ונכסף לארץ הקדושה כלשון (תהילים פ״ד:ג׳) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות אלהי.

ויתכן לומר כי תוספת הה"י רמז לכבוד שכתוב בו (ישעיהו ס״ד:י׳) בית קדשנו ותפארתנו. ואליו היה נכסף כי בית קדשנו הוא הכבוד, ותפארתנו תפארת ישראל. וכתיב (תהילים צ״ו:ו׳) עוז ותפארת במקדשו והבן זה. ומי שלא נכסף אליו הוא החוטא. וכלשון הזה מצינו שהוכיח הנביא את ישראל כאשר לא היו נכספים ליראת הש"י ושמירת מצותיו, הוא שאמר (צפניה ב׳:א׳) התקוששו וקושו הגוי לא נכסף.

ועתה הלוך הלכת. כלו' בהליכתך יש לתת טעם כי נכסוף נכספת ומרוב חמדתך לא המתנתני:

למה גנבת את אלהי. בגניבת אלהי מה טעם יש:

ועתה הלוך וגו׳. פרוש, להיות שמקודם קבל עליו למה נחבא לברוח שמחזיקו כבורח, ואחר כך חזר לומר ״ועתה״, פרוש, לשון תשובה, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה כא), והכונה: ואם תשיבני דבר כי לא ברחת אלא ״הלוך״ כדרך הליכה הלכת, כי נכסוף נכספתה וגו׳, ולא כמו שאמרתי לך בדרך בריחה, אם כן למה גנבת את אלהי? אלא ודאי כי לצד שהוא המגיד, לחששת שמא יודיעני ויגיד לי שהלכת, גנבת אותו, וזה לך האות שברחת.

הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך. הודה לו שזה אינו חושדו שעיקר הבריחה יהיה כדי לגנוב כליו שהרי לא היה סך רב שיהא כדאי לפניו יציאה ממקום מאושר כ״כ. אלא הבריחה היתה כי נכספת לבית אביך ודרך אגב חושדו שגנב ג״כ. אבל למה גנבת את אלהי. בלי שום תועלת בבית אביך. נמצא שהאשימו על שהוא מכיר כי שונא את בנותיו. ועל גניבה. וביחוד גניבת התרפים שהוא רק להכעיס ולצער:

ועתה. מוסיף לאמר, הנה עתה שנזהרתי מה' שלא להרע עמך, לא אזכור עוד לומר לך שברחת או שגנבת את לבבי, רק אומר כי הלך הלכת ואקראהו בשם הליכה לא בשם בריחה, כי נכסף נכספתה לבית אביך, ולא היה בריחה ממני רק הליכה אל מה שאליו, אמנם לפ"ז אשאלך שאלה אחרת, למה גנבת את אלהי, הלא בבית אביך אין עובדים ע"ז, והתרפים הם תועבה בבית הזה, ולמה גנבת אותם, וע"כ שיש אתך גנבות אחרות, ויראת שיודע לי ע"י התרפים מה שגנבת מביתי, וע"כ לקחת אותם, כדי שלא אוכל לידע ע"י את החסר לי מכלי ביתי: