בראשית ג, יא

מי הגיד לך. מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום:

המן העץ. בתמיהה:

וַאֲמַר מָן חַוֵי לָךְ אֲרֵי עַרְטִילַאי אָתְּ הֲמִן אִילָנָא דִּפַקֶּדְתָּךְ בְּדִיל דְּלָא לְמֵיכַל מִנֵּהּ אֲכָלְתְּ

וַאֲמַר מַן חַוִי לָּךְ אֲרוּם עַרְטִילָאִי אַתְּ דִלְמָא מִן פֵּירֵי אִילָנָא דְפַקֵידְתָּךְ דְלָא לְמֵיכַל מִינֵיהּ אֲכַלְתְּ

לבלתי. עם למ"ד כטעם שלא ובלא למ"ד כטעם רק אך:

אכל ממנו. שם הפועל וכן לבלתי שמור מצותיו:

המן העץ - ה"א תמיהה המתקיימת.

מי הגיד לך. ידיעת הטוב והרע.

כי עירום אתה. שבשביל זה תהיה ראוי להתכסות:

המן העץ. איתא במדרש, אני אומר לתלותך על עץ, ועתה יגנז וישמר להמן, שיתלה עליו. קרי ביה, הָמָן העץ:

המן ג' במסורה הכא ואידך המן הסלע הזה. המן הגורן או מן היקב. כמאן דאמר אילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה וזה המן הגורן וכמו שנקנסה עליו מיתה בשביל המן העץ גם התם נקנסה מיתה על ידי המן הסלע:

אשר צויתיך לבלתי אכל ס"ת רכיל שהלכת בעצת רכיל:

המן העץ איתא במדרש העץ הזה קודם שאכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלה עץ לבד ומשאכל ממנו ועבר על צוויו נקרא שמו עץ הדעת והאי דמצינו עץ הדעת קודם אכילה כתבו בתורה על שם העתיד. גם מתשובת האשה אל הנחש אתה למד כן שלא נק' אלא עץ סתם דכתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן. וכן המן העץ ולא כתיב המן העץ הדעת ולמה נקרא שמו עץ הדעת לאחר מכאן שאין לומר שלא היה בו דעת כשאכל ממנו שהרי קרא שמות לכל היצורים מרוב חכמה שניתנה בו וגם להקב"ה קרא ה' שמו שהוא אדון הכל שנא' אני ה' אני הוא שמי שקרא לי אד"הר ואמר ר' פנחס שלכך נקרא עץ הדעת שעל ידי אכילתו ידע אדם בעת אכילתו שאלו לא עבר על ציוויו של הקב"ה לא נגזר עליו לא עמל ולא יגיעה ולא קור ולא חום ולא שום דבר רע אבל משעבר התחילו כל הרעות להיות נוגעות בו ולמה צוהו הקב"ה כדי שיהא רואה את העץ ויזכור את בוראו שעול יוצרו עליו ולא תהא רוחו גסה עליו:

אמר לו הק' מתוך דבריך נתפשת כי כמה פעמים באתי אליך ולא הקפדת על שאתה ערום כדכתיב למעלה והיו שניהם ערומים ועכשיו אתה מקפיד, מי הגיד לך כי ערום אתה שאין נקרא ערום אלא מי שראוי ללבוש ואין לו, אין דרך לומר על הבהמה ערומה היא כיון שאינה ראויה לבגדים כי היא מכוסה בכסות הראוי לה, ואף הגדולים הלבושים בבגדים גרועים קוראין עצמן ערומים לפי שאין להם בגדים הראוין להם, וגם אתה קורא עצמך ערום כלו' שאתה ראוי לבגדים מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים המן העץ וגו':

ויאמר מי הגיד לך וגו׳. פרוש: מה נשתנה שעה זו משלפניה, שהיית עומד לפני ולא הרגשת בערום עד עתה? דבר זה מעצמך לא תתחדש לך הידיעה זולת על ידי מגיד, והוא אמרו מי הגיד לך במה נתחדש בידיעתך דבר זה. ולפי מה שפרשנו כי היתה הכלמתו מהעון או מגריעת המושג לו מהקדשה ומכסות ענן כבוד, לא יצדק לומר ״מי הגיד לך״, אלא טעמו של הבורא הוא לא רצה להבזותו כל כך ודבר אליו בסדר זה ״מי הגיד לך״, כשואל דבר, וישנה לשאלה זו למה שפרשנו כי באמצעות אכילה זו הרגישו כי ערומים הם, כי יש לך לדעת כי כל הפרושים שאנו מפרשים כמשמעות הכתובים כלם צודקים.

המן העץ וגו׳. כאן רמזו כי גם על בחינת העץ צוהו ה׳:

המן העץ אשר צויתיך. ולא אמר המן עץ הדעת. כי באמת אין בעץ הדעת טבע להחטיאו ח״ו ושיהא בו ענין טומאה כמו בכל מיני טרפות וערלה וכדומה. אלא שהקב״ה צוה על האדם שיהא באותו מעלה דבוק להקב״ה מה שא״א בהשיגו דעת אנושי אם לא ע״י יגיעה רבה כמו שהיו אנשי מעלה המעטים. וא״כ העול הוא שעבר על הצווי:

ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה. הלא אם לא אכלת מעץ הדעת אינך עירום, ר"ל איך גילוי הערוה גנאי ובע"כ שאכלת מן העץ שעי"כ אתה עירום ר"ל צריך לכסות בשר ערוה:

נ וא"ת למה לא מפרש רש"י גם כן מי הגיד לך שעירום אתה מן המצות כדפירש לעיל, (פ' ז') וי"ל דמה שאמר הקב"ה מי הגיד לך כי עירום אתה קאי אדברים של אדם שאמר ואירא כי עירום אנכי, משמע דבשביל שהיה עירום לכך ירא, ולכך לא מצי לפרש מאין לך לדעת שעירום אתה מן המצות, דבשביל שאין לאדם מצוה אין לו לירא, לפי שאינו חייב לקיים רק מה שנצטווה לו, אבל מה שלא נצטווה לו אין לו לירא שמא יענש עליו אם עובר עליו, ואם בשביל שנצטווה לו ועבר עליו ירא א"כ היה לו לומר כן בפירוש ואירא כי עברתי על המצות, אבל מה שעירום היה מן המצות לא היה לו לירא, לכך מפרש מאין לך לדעת וכו', ועוד י"ל דכאן אי אפשר לפרש מי הגיד לך שעירום אתה מן המצות דודאי היה יודע שעבר על המצות, (צדה לדרך), ואני שמעתי פירוש אחר, כלומר מי הגיד לך אם אתה עירום אם לאו, למה אתה משיב לי יותר ממה ששאלתי אותך, כי כשאמרתי לך איכה לא שאלתי אותך למה אתה עירום, איני אומר לך אלא אם חטאת ואכלת מן העץ וגו':

ס דאילו היתה שאלה היה לו להשיב כן, אבל כשהוא לשון בתמיה השיב על תמיהתו של הקב"ה האשה וגו' וק"ל: