בראשית כט, ד

וַאֲמַר לְהוֹן יַעֲקֹב אַחַי מְנָן אַתּוּן וַאֲמָרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנָא

וַאֲמַר לְהוֹם יַעֲקב אַחַי מְנָן אַתּוּן וְאָמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנָא

מאין. שאלה על מקום. ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן כי אז יהיה לאין. גם נמצא כן עם מ"ם הן אתם מאין:

אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו. פשט לעתיד לבא ישאלו את ישראל הבאים מתחת יד הגלות אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו. פירוש מחרונו של מקום אנחנו שבעי רוגז ועגומי נפש הידעתם אם הלבינו עונותיכם בניחור גרון אשר צעקתם מתוך הלחץ אשר לחצו אתכם בגלות ויאמרו ידענו כן יהי רצון במהרה:

אחי. למד לשונו לדבר לשון אהבה וריעות ע״כ קרא לרועים שלא הכירם מעולם אחי:

מאין אתם. דאע״ג שהיה סמוך לחרן מ״מ אחר שהיה הבאר בשדה אפשר שהם מהכפרים הסמוכים לעיר:

מאין אתם. באשר רצה להוכיחם על שאין משקים הצאן, חשב תחלה אולי הם ממקום אחר רחוק מכאן ולכן אין משקים כי עיפים מהדרך, או שעד שישובו לביתם תבא השמש ולא יוכלו לרעות עוד היום, לכן שאל מאין אתם, וכשהשיבו לו מחרן אנחנו, היה דעתו להוכיחם רק שרצה תחלה לדעת שלום לבן: