בראשית כח, יד

ופרצת. וחזקת, כמו (שמות א יב) וכן יפרוץ:

וִיהוֹן בְּנָיךְ סַגִּיאִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וְתִתְקֵף לְמַעַרְבָא וּלְמַדִינְחָא וּלְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כָּל זַרְעֲיַת אַרְעָא וּבְדִיל בְּנָיךְ

וִיהוֹן בְּנָךְ סַגִיאִין הֵי כְעַפְרָא דְאַרְעָא וְתַתְקִיף לִמְעַרְבָא וּלְמַדִינְחָא לְצִיפוּנָא וּלְדָרוֹמָא וְיִתְבָּרְכוּן בְּגִין זַכְוָותָךְ כָּל יְחוּסֵי אַרְעָא וּבְגִין זַכְוַות בְּנָךְ

ופרצת. כמו ורבית וכן ויפרוץ האיש:

ונברכו - לשון מבריך ומרכיב. כלומר: יתערבו במשפחתך משפחות האדמה שהרי משקל רפי הוא וכבר פירשתיו בפ' לך לך.

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת. אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשימי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים. וזה שיהיו בתכלית השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהיה כמו שאמרו ז"ל אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל:

ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. כענין ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם:

ופרצת ימה בגימטריא קריעת ים וזהו וירא ישראל ישראל סבא:

והיה זרעך כעפר הארץ. ע"ד הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר ככוכבי השמים אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא (ישעיה יד) והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. וע"ז המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר. וכן אומר הנביא בשפלותן של ישראל (ישעיה כו) יגיענה עד עפר. א"ר יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר (ישעיה נב) התנערי מעפר. כן אמרו בפ' ראוהו ב"ד.

ובמדרש שה"ש והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ. ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

ופרצת ימה וקדמה וגו'. לפי שאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה שלא תאמר אותה דוקא לפיכך הוא אומר ופרצת ימה וקדמה וגו':

ונברכו בך כל משפחות וגו׳. שכן מצינו בארם שנתברכו בו, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה ע) וזה לשונם: שקודם בא יעקב היו מדוחקים למים, וכיון שבא נתברכו במים, וכן גם כן במצרים מעת שירד נתבטלה גזרת הרעב, ונתברכו לרגלו.

ואמרו ובזרעך, שכל זמן שהיה בית המקדש קים היתה ברכת שבעים אומות וקיומם באמצעות ישראל, שהיו מקריבין שבעים פרים בחג (סוכה נה:), ובגליות גם כן קיום האומות וסמיכתם היא ישראל, דכתיב (שיר השירים א:ו) ״שמוני נוטרה את הכרמים״ וגו׳:

ובדרך רמז כל הפרשה תרמז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רז״ל (זהר חלק א׳ קמ״ז): ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך בעקביו.

ואמרו מבאר שבע – מקום שממנו יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים, ושבע ירמז אל שבועת ה׳ אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבר על דבר תורה (נדה ל:).

ואמרו וילך חרנה – על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צא:) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו, דכתיב (בראשית ד:ז) ״לפתח״ וגו׳.

ואמרו ויפגע במקום, כי צריך האדם להתפלל לה׳ שהוא מקומו של עולם, שלא יעזבנו בידו.

ואמרו וילן שם כי בא השמש, שצריך להתנהג כן עד לכתו מעולם הזה כשיעריב שמשו, והוא אמרם זכרונם לברכה (אבות ב:ד): ״אל תאמן בעצמך עד יום מותך״.

ואמרו ויקח מאבני המקום על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות ה:) וזה לשונם: אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב וכו׳, ואם לאו יעסק בתורה, דכתיב (תהלים ד:ה) ״אמרו בלבבכם״. והוא אמרו ״מאבני המקום״, פרוש בנינו של עולם שהם דברי תורה. גם יתיחס להם אבני המקום שבהם נסקל ונרגם יצר הרע וכחותיו, והוא אמרם זכרונם לברכה (סוטה כא.) תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה בין בזמן שאינו עוסק בה.

ואמרו וישם מראשתיו יכון על דרך מה שאמר רבי שמעון בן לקיש: אם לא נצחו – יקרא קריאת שמע שעל המטה, שנאמר ״על משכבכם״ (תהלים ד:ה).

ואמרו וישכב במקום ההוא יכון למה שסים רבי שמעון בן לקיש: לא נצחו – יזכור לו יום המיתה, והוא אמרו וישכב שכיבה הידועה במקום הידוע, דרך כל הארץ, בית מועד לכל חי.

ואחר כל התנאים הללו מבטח הוא שינצח היצר הרע, ומעתה מבשרו הכתוב שיהיה ראוי לענף מענפי הנבואה שיגלה ה׳ אליו בחלום ידבר בו, וצא ולמד חלומותיו של ר׳ אלעזר בן ערך המובאים בספר הזהר (חלק א׳ קלט ובזהר חדש לך לך כה:).

והסלם הוא סוד נפש אדם, ולהיות שבצאת נפש מאדם בשכבו לא תעקר בהחלט מגופו של אדם אלא חלק ממנה בגוף, והוא אמרו מצב ארצה וחלק מגיע השמימה, והעד על זה כשיהיה האדם ישן יקיץ על ידי התנועעות הגוף הישן, ואם נפש האדם נפרדה והלכה לה לא תרגיש בהתנועעות הגוף, אלא ודאי כי מצבת ארצה וראשה מגיע השמימה, פרוש שאין מפסיק בינה ובין השמים, כיון שיצר הרע באדם אין, תגיע הנשמה לשמים.

ואמרו מלאכי אלהים עולים וגו׳, ירמז אל בחינת מעשים טובים אשר ישתדל אדם בעולם הזה, ויעלה באמצעותה אורות עליונים בשרש נשמתן, והם נקראים בדבריהם זכרונם לברכה (זהר חלק א׳ י״ח) מיין נוקבין, להם יקרא מלאכי אלהים. וכן הוא במשנת חסידים (אבות פרק ד׳) העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, ובעלות אלו ירדו מיין דכורין, כי בהתעוררות התחתונים יתעוררו מים העליונים להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו, והוא אמרו ויורדים בו.

ואמרו והנה ה׳ נצב, פרוש שממדרגה זו יעלה לנבואה עצמה, ולא בחלום ידבר בו אלא תגלה עליו השכינה. ולזה תמצא שאמרו זכרונם לברכה (רמב״ם הלכות תשובה פרק ה) על ישראל שלא הושלל אחד מהם מהנבואה, וכלן מכשרים לדבר זה:

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת. ויפרוצו מבעי ליה למימר, רמז למה שארז״ל במדרש (רבה איכה ב ז) כשהרעה באה אין מרגיש בה כ״א יעקב, שנאמר (איכה ב ג) ויבער ביעקב כאש להבה וכשהטובה באה אין מרגיש בה כי אם יעקב שנאמר (תהלים יד ז) בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל, לכך נאמר ופרצת כי מצד שיעקב לבד מרגיש בטובתם לכך דומה כאילו הוא הפורץ.

וענין עפר הארץ, נראה שעל גלות מצרים באה נבואה זו, כי בזמן ההוא ארז״ל (סוטה יא:) שהיו המצרים חורשים על גבם שנאמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים, והיו באים לביתם עדרים עדרים כו' נמצא שסבת רבוים היה בעבור שהיו כעפר הארץ שחורשים על גבה, כך חרשו על גבם, ובסבה זו ידגו לרוב בקרב הארץ ממש, והיו כל כך רבים עד שהיה בהם כדי חלוקה לארבעה דגלים לכל רוח, לכך נאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' וכמ״ש (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל, ותרגומו מארבע משריתא לומר לך שזכו לארבעה דגלים מצד היות יעקב כעפר זה שהכל חורשים עליה.

דבר אחר, והיה זרעך כעפר בזכות העינוי שיהיו כעפר זה שהכל דשים עליה יפרצו וירבו, כי כל מה שהיה בעינוי פן ירבה היה בשכר כן ירבה. ד״א בזכות הענוה באברהם שאמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר יזכו לפרוץ לכל ארבע רוחות כמ״ש (תהלים לז יא) וענוים יירשו ארץ. ד״א לפי שנאמר בשומרי שבת והאכלתיך נחלת יעקב אביך, (ישעיה נח יד) דהיינו נחלה בלי מצרים האמורה כאן, לכך אמר שיהיה זרעך כעפר הארץ, כי כמו שהארץ צריכה לשבות שנאמר ושבתה הארץ שבת לה', כך זרעך ישבתו ביום השביעי, ובזכות זה יפרצו ימה וקדמה וגו'.

ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהזכיר הרוחות המקבילין זה כנגד זה, ולא הזכירן כסדרן, לפי שאמרו במדרש (עיין מדרש תהלים מד ב) אין התשועה באה לישראל כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות, שנאמר (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשינו וגו', מה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו. וטעם של דבר שכל זמן שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם בה' וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש ע״י תחבולות אנושיות, וע״כ ריחק ה' את האדם ורבה העזובה, כי לא בטחו בתשועת ה' אך כשיראו כי אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אז עיניהם נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר להם וה' שומע, ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה, ולפי שכפי הטבע לא יאומן כי יסופר שיעלו בשפל מצבם אל רום מעונה, ע״כ נאמר ליעקב במראה זו ג' מעלות בדרך לא זו אף זו, כי מתחילה אמר והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן שיהיה שחה לעפר נפשם באותו זמן ופרצת ר״ל יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם המעלה. וא״ת אף אם יעלו מן השפלות אל איזו מעלה מ״מ א״א שיברחו מן הקצה אל הקצה להיות במדריגה גדולה אלא בהכשלם יעזרו עזר מעט, כנבואת דניאל (יא לד) ת״ל ימה וקדמה, כי שני רוחות אלו מקבילין והם הפכיים, כי במזרח לעולם זריחת השמש ובמערב לעולם שקיעתה, ואחר שבזמן שיהיה הערב שמשן של ישראל כמו שפרש״י על פסוק ולערב יחלק שלל (בראשית מט כז) באותו זמן שקיעה יברחו לקצה שכנגדו להיות כסאם כשמש נגדו ית'. וא״ת שזה יהיה דוקא אם יהיו כרוח מערבי שאף אם השמש שוקעת שם, מ״מ יש לה גם זריחה באותו רוח קצת כך ישראל בזמן שיהיה להם זריחה מעט משם יעלו להיות כרוח מזרחי, כי גם שם אין השמש זורחת לעולם כמו בתקופת טבת, כך לא תתמיד שררתם. ת״ל צפונה ונגבה כי אף אם יהיו כרוח צפוני זה שבו צר ואור חשך בעריפיה, (ישעיה ה ל) ואין בו אורה כלל כך יהיו ישראל נעדרי האורה לגמרי משם יעלו אל הקצה האחרון שכנגדו להיות כרוח דרומי זה שנקרא כן על שם דר רום, כי לעולם השמש זורח הוא שם ודר ברומו כך תתמיד זריחת שמשן של ישראל לעולם, כמ״ש (שם ס כ) לא יבא עוד שמשך, וידורו לעולם ברומו של עולם, וזה הבטחה על הגאולה האחרונה.

והיה זרעך כעפר הארץ. לא לענין רבוי המשיל כאן כעפר הארץ שבזה כבר נתברך אברהם לעיל והוא השיג ברכת אברהם אחרי שהארץ שלו היא אלא המשל כאן לענין שפלות כמש״כ הספורנו וכ״ה בב״ר. ומ״מ.

ופרצת ימה וגו׳. שגם בגלות ובשפלות יהיו נפרצים בכל פנות הארץ:

ונברכו בך וגו׳. וגם בגלות יהיו מתברכים בך כל משפחות האדמה. בזה שישכילו על נפלאות קיומו שהוא רק מחמת שהשגחת ה׳ נצב עליו וגדול הרועה אותו. וזה לא היה ניכר אלו הי׳ לעולם בשלוה על הארץ כי היה מקום לומר כי מזלו טוב וחזק. משא״כ כשהיה כבוש תחת ידי לבן נראה לעין כי השגחת ה׳ עליו:

ובזרעך. אותה השגחה הנפלאה ואשר יתברכו בו בזה אוה״ע יהיה כן בזרעך. כשיהיו בגלות תחת זרועות עולם וגדול הרועה ומצילם ועי׳ דברים ל״ג כ״ז. ואמר ה׳.

ונברכו בך וגו׳ ובזרעך. ולא כמו שכתוב לעיל ביצחק והתברכו בזרעך. דהתם מיירי לענין עשירות בהפלגה כמש״כ שם וביצחק עצמו לא היה הפלגה זו אלא לגבי פלשתים ולא לגבי כל גויי הארץ מש״ה לא כתיב אלא בזרעך משא״כ כאן לענין התגלות כח השגחה על ידו. נתקיים כן ביעקב עצמו שהיה נודד ובשפלות ובעוצם השפלות בבית לבן נשמר ונתברך בהפלגה בהשגחת ה׳ ומי שהתבונן ע״ז השתאה ונתברך בו:

והיה. בכ"מ הסמיך ברכת הזרע אל ברכת הארץ, כי שניהם מצרנים ותנאיים זל"ז, שהנטיעה הטובה לא תצלח לעשות פרי קודש רק בארץ נבחרת, ואחר שיהיו זרעך רבים כעפר הארץ, ותפרוץלהתפשט על כל הארץ ימה וקדמה, כי כן היה בכבוש יהושע שתחלה כבשו בצד הדרומי כלו ממזרח למערב, והיה ימה וקדמה, ואח"כ התפשטו גם בצד הצפוני והיה צפונה ונגבה, ואז,ונברכו בך כל משפחות האדמה, שהיא הברכה שנאמר לאברהם בפעם ראשונה (למעלה יב ג):

צ לא כמו (שמות י"ט כ"ב) פן יפרוץ בם, שהוא לשון הריסה: