בראשית כז, לד

כַּד שְׁמַע עֵשָׂו יָת פִּתְגָּמֵי אֲבוּהִי וּצְוַח צִוְחָא רַבָּא וּמְרִירָא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר לַאֲבוּהִי בָּרֵכְנִי אַף אֲנָא (נ''י לִי) אַבָּא

כַּדִי שְׁמַע עֵשָו יַת פִּתְגָמֵי אָבוֹי וְצָוַח צְוַחְתָּא רַבְּתָא וּמְרִירָתָא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר לְאָבוֹי בְּרֵיכְנִי אוּף לִי אַבָּא

ברכני גם אני אבי. גם אותי מיבעי אלא הראהו עשו שהוא מבין שיעקב הי׳ ומש״ה גם ברוך יהיה בשביל שהי׳ בנו באמת. ע״כ אמר גם אני אבי. פי׳ גם אני קורא אבי:

כשמע עשו, שאביו הסכים על הברכה, ויצעק ויאמר ברכני גם אני אבי, עשו לא עלה בדעתו שברכתו היה רק בעבור יעקב, וא"כ הלא האב יכול לברך כל בניו בעושר ובממשלה וכל טוב: