בראשית כז, יג

וַאֲמֶרֶת לֵהּ אִמֵּהּ עֲלַי אִתְאַמַּר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוּן לְוָטַּיָּא עֲלָךְ בְּרִי בְּרַם קַבֵּל מִנִּי וְאִזְּיל סַב לִי

וַאֲמָרַת לֵיהּ אִמֵיהּ אִין בִּרְכַן יְבָרְכִינָךְ יֵיתוֹן עֲלָךְ וְעַל בְּנָךְ וְאִין לְוָטִין יְלַטִטִינָךְ יֵיתוּן עָלַי וְעַל נַפְשִׁי בְּרַם קַבֵּל מִנִי וַאֲזֵיל סַב לִי

עלי קללתך. אל תפחד שיקלל ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך וזה משפט דברי הנשים והגאון פי' עלי להסיר קללתך:

עלי קללתך - עלי ועל צווארי כלומר: כי הייתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה: ורב יעבד צעיר.

עלי קללתך. עלי להכנס תחתיך אם תארע לך קללה כמו שאמרו ז"ל שעשה שלמה שקבל עליו קללות יואב והשיגוהו:

עלי קללתך בני. פי' לא יקלל אותך כי אם אותי שכן דרך העולם כשהילדים עושין שלא כדת שמקללין אביהן ואמן ואומרים ארור שזה גדל:

עלי קללתך בני אין לי ולך לירא מן הקללה שהרי בטוחה אני כמה שאמר הקב״ה ורב יעבד צעיר. ד״א אפי׳ ימושך לא יקללך כי מעצמו יבין שלא עשית זאת מדעתך כי אם מדעתי שאני רגילה לעמוד לפניו והשאתי ערמה זאת אותך, ואם בא לקלל יקללני. ד״א עלי קללתך בני דוגמא על עמך ברכתך, שהרי למה יקללך ואתה מביא לו מטעמים אבל עלי לקללך שאתה מסרב מצותי. אך שמע בקלי ולך קח לי.

עלי קללתך. שאם ירידך אני אורישך כל כתובתי ואף אפצר באביך להשיב לך ועוד שאערים שאם ימושך לא ירגיש:

עלי קללתך בני וגו׳. טעם אמרה בני אחר שעמו היתה מדברת, פרוש, מה שהוצאת אתה מפיך עתה, ושעור התבה קללה שקללת בני, והוא על דרך אמרם זכרונם לברכה (מכות יא.) קללת חכם אפלו על תנאי וגו׳, ולזה חששה ולבשה היא גרם קללה שהוציא מפיו, ואם לא [היתה] אומרת ״בני״ היה נשמע קללה שיקללו אביו:

וראיתי לתת טעם לאהבת רבקה ליעקב, לצד כי עיני כל אליה יצעירו כי ממנה יצא רשע הוא עשו, והנה לטבע הרגיל החלקים יאהבו חלק אל חלקיו, וזה מהבוחן. לזה גלתה דעתה כי לא כן הוא, ומעשיה מוכיחות כי מקורה ברוך, וחלק הטוב חלקיה וטבעה אל אהבת הטוב ירוץ. ולזה תמצא שירבה הכתוב לומר בכל פועל ופעול ממנה ״יעקב בנה״ ללא צרך (בראשית כז:ו,ח,יא,יג,טו,יז,מב), וכונתו היא להגיד כי ממנה ארחות צדיק ויסודו מיסודה גם כן נבנה, ומוצאו של עשו לא מבחינתה של רבקה חס ושלום.

גם יש סוד בדבר כידוע ליודעי חן, כי הוא זוהמת הקדשה אחר צרופה באש הגבורה שבבחינת יצחק אבינו, והבן. והגם שכתבנו למעלה (בראשית כה:כ) כי סבתו הוא היותה אחות לבן, דבר זה לא יהיה סבה לבחינת רבקה כי ממנה הוא כמעשיה חס ושלום, ופרט זה הוא מהמסגל להפריד הזוהמא בפני עצמה ולעמד קו הטוב על תלו, הוא יעקב אבינו ששופריה מעין שופריה של אדם הראשון (בבא מציעא פד.), והוא סוד והבן.

שמע בקלי. הבן בדברי. כי ברוה״ק הנני מדבר ויודע אני שיצליח הענין:

בותאמר וגו' עלי קללתך. ר"ל באם ירצה לקללך תאמר שאני צויתיך לעשות כן, ועלי יהיה החרון אף, וידע יצחק שלא עשית זאת בעבור שאתה רוצה ברכת עה"ז רק בעבור שצויתיך, ומהיותו יודע שאני לא אטה אותך מדרך הישרה לא יקלל אותך, וגם כי אחר שלה נאמר בנבואה שרב יעבוד צעיר, ראוי שעשו שנולד ראשונה יעבוד את יעקב, שאף שקנה ממנו הבכורה, לא קנה רק היתרון שיש לבכור לא ההפסד שיגיע לו ממנה, שלענין זה נשאר עשו בן הגדול, ועז"א עלי קללתך כי לי נאמר כן בנבואה, שברכת עה"ז ראוי לך, אך שמע בקלי, אחר שאני מודיעך דבר ה' חייב אתה לשמוע: