בראשית כה, ג

אשורם ולטושם. שם ראשי אומות ותרגום של אנקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפרש למשרין, לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם, כמו (עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמואל ב' ד ד) נכה רגלים, וכמו (מלכים ב' ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת:

ולטושם. הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש"א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו:

וְיָקְשָׁן אוֹלִיד יָת שְׁבָא וְיָת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הֲווֹ לְמַשִּׁירְיָן וְלִשְׁכוּנִין וּלְּנַגְוָן

וְיָקְשָׁן אוֹלִיד יַת שְׁבָא וְיַת דְדָן וּבְנֵי דְדָן הֲווֹן תַּגָרִין וְאִמְפּוּרִין וְרֵישֵׁי אוּמִין

תַּגָרִין וְאוּמְנִין וְרֵישֵׁי אוּמִין:

אשורים ולטושים ולאומים לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ה:ג׳) שהם ראשי אומות ותרגומו של אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית כ״ה:ג׳) אין לישבו עם לשון המקרא ולי נראה שסבר אונקלוס ב"אשורים" שהם המחנות שיירות הולכי דרך מעיר לעיר כמו שאמר אורחת ישמעאלים (בראשית ל״ז:כ״ה) עשאו מלשון באשורו אחזה רגלי (איוב כג יא) לא תמעד אשוריו (תהלים לז לא) וסבר ב"לטושים" שהם השוכנים באהלים שהם נטושים על פני האדמה היום ישכנו במקום ההוא ולמחר במקום אחר כי הלמ"ד והנו"ן יומרו במקומות רבים כמו לשכה ונשכה ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות (נחמיה יב מד) ומזה חרב נטושה (ישעיהו כא טו) כמו לטושה ואמר ב"לאומים" "ולנגון" בלשון איים ומלת "היו" עוררה אותו בזה שהיה ראוי שיאמר כמו שאמר (בראשית י׳:י״ג) ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים ובבראשית רבה (בראשית רבה ס״א:ה׳) רבי שמואל בר רב נחמן אמר אף על גב דאנן מתרגמינן ואמרין תגרין ולפדין וראשי אומים כלם ראשי אומות הן והענין כמו שפירשתי כי היו המתרגמין עושים אשורים תגרין הולכי דרך והיו עושין מן לטושים אנשי רשע פניהם פני להבים בוערים כלפידים מן ללטוש את מחרשתו ואת אתו (שמואל א יג כ) ילטוש עיניו לי (איוב טז ט) ואמר רבי שמואל בר רב נחמן שאף על פי שנהגו לתרגם כן אינם אלא ראשי אומות אין בהם שם תואר כלל וכך הדבר:

אשורים. יש אומרים כי אשורים שהיו יודעים הדרכים ולטושים. צופים מרחוק והנכון בעיני כי הם שמות ואין בהם תאר שם:

אשורם יושבים במחנות כתרגומו משירין לטושם מפוזרים כמו נטושים על פני השדה נו״ן מתחלפת בלמ״ד.

היו אשורם וגו׳. ת״א היו למשרין ולשכינין ולנגון. ולשון היו דוחקתו שהוא ע״ש פעולתם וכמש״כ לעיל ט׳ י״ח. עה״פ ויהיו בני נח. ובב״ר אי׳ ארשב״ג אע״ג דאנן מתרגמינן תגרין ולפדין וראשי אומין כולם ראשי אמות הן ודעת הרמב״ן דרשב״נ חולק עה״ת. ולי נראה שבא להוסיף דודאי מכ״מ ג״ז אמת שהיו ראשי אמות אלא שנקראו ע״ש הפעולה המיוחדת שהיה להם. ובדה״י א׳ א׳ לא נזכרו כלל. משום שלא היו אמות חשובין אלא איזה דורות מועטין:

פ רצה לומר האחד מבניו נתייחסו אליו כל האשורים, וכן להשני, דאם לא כן אשור ולטוש מיבעי ליה, (ג"א), דאם לא כן ובני דדן אשורים ולטושים מיבעי ליה, מה היו דקאמר, אלא שם וכו':