בראשית כד, נד

וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:

וַאֲכָלוּ וּשְׁתִיאוּ הוּא וְגוּבְרַיָּא דִּי עִמֵּהּ וּבָתוּ וְקָמוּ בְצַפְרָא וַאֲמַר שַׁלְּחוּנִי לְוַת רִבּוֹנִי

וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ הוּא וְגוּבְרַיָא דְעִמֵיהּ וּבָתוּ וְקָמוּ בְּצַפְרָא וַאֲמַר שַׁדְרוּנִי לְרִבּוֹנִי

ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו. מספר הכתוב דשמחו כעל נשואין. ומש״ה כתיב והאנשים אשר עמו. ולא כמו לעיל ל״ב והאנשים אשר אתו היינו משום דעמו משמע השתוות בצוותא אחת יותר ממשמעות אתו כמש״כ לעיל כ״ב ג׳ ובכ״מ ואין שמחה כ״א במריעות יחד עם אחרים בצוותא :

שלחני לאדוני. וזה הי׳ ברור שלא ילך בעצמו ולעזוב את רבקה עד שתבא אח״כ. או שישלחו אחריה. שזה הי׳ המנהג ידוע שלא ליחד אשת איש עם איש שאין הבעל בטוח עליו. ואם היתה מתעכבת עמם הי׳ העבד מוכרח לישב ולשמרה. ע״כ אמר שלחני לאדוני וממילא תלך גם היא עמו:

ויאכלו. זה היה סעודת אירוסין, ופה אמר והאנשים אשר עמו ולמעלה אמר לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, שמבואר אצלי תמיד שעמומורה על השווי ואתו מורה על הטפל, ותחלה אמר שהעבד היה עקר והאנשים טפלים לו כמ"ש עבד אברהם אנכי וכמש"ש, ופה ספר שבעת האכילה לא נהג שררה בעצמו נגד אנשיו ואכלו כולם בשוה, כמ"ש כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וכ"ש כאן: