בראשית כד, כז

בדרך. דרך המימן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:

וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהָא דְרִבּוֹנִי אַבְרָהָם דִּי לָא מְנַע טִיבוּתֵהּ וְקוּשְׁטֵהּ מִן רִבּוֹנִי אֲנָא בְּאוֹרַח תַּקְנָא דַּבְּרַנִּי יְיָ בֵּית אֲחוֹהִי דְרִבּוֹנִי

וַאֲמַר בְּרִיךְ שְׁמָא דַיְיָ אֱלָהֵיהּ דְרִיבּוֹנִי אַבְרָהָם דִי לָא מְנַע טֵיבוּתֵיהּ וְקוּשְׁטֵיהּ מִן רִבּוֹנִי אֲנָא בִּזְכוּתֵיהּ בְּאוֹרַח תַּקְנָא דַבְּרַנִי יְיָ בֵּית אָחוֹי דְרִבּוֹנִי

אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני. יתכן לפרש כי הכתוב הזה ירמוז שקפצה לו הארץ, כדעת רז"ל כמו שאמר אני הייתי הולך בדרך הגדול הזה, הוא שאמר אנכי בדרך נחני ה' ואני בתחלת הדרך ומצאתי עצמי בית אחי אדני, וזהו שדרשו רז"ל ואבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי.

ברוך ה' כל לשון ברוך דגבי הקב״ה הן במקרא הן במשנה הן בתפלה הן במצוה הן בפירות כולם מפורשים לשון נתינת שלום שלומי״ר בלע״ז או לשון שבח.

ויאמר ברוך ה׳ וגו׳. מכאן למדו בב״ר שמודים על בשורה טובה :

אנכי בדרך נחני ה׳ וגו׳. אם נפרש הכונה שמצא מבוקשו בית אחי אדונו וכמבואר באמת להלן שאמר אליעזר בספורו אשר הנחני בדרך אמת לקחת בת אחי אדוני לבנו. אבל א״כ אין הכונה כאן מבואר כלל. וגם לשון אנכי אינו מדויק. אלא כאן לא ביאר הכתוב רק שבירך על שהגיע לבית אחי אדונו בנקל שלא בטורח וחיפוש. וזהו משמעות הלשון.

אנכי בדרך. עוד הנני בדרך ולא באתי לעיר כבר נחני ה׳ בית אחי אדוני. הרי אני כמו שאני בביתם. ולא נזכר כאן הברכה על שמצא מבוקשו כי אין זה ענין לכאן אלא דכתוב פה בשביל שיהא מבואר הכתוב כ״ט. ולהלן בספור יהא נצרך נוסח הברכה דשם. ועוד ראוי לדעת דעיקר הברכה הוא המבואר כאן דעל עיקר מבוקשו לא היה עוד מקום לברך באשר עוד לא נגמר הענין וכמש״כ להלן ל״ה א׳ ובס׳ שמות ב׳ כ״ב. ובכ״מ. שאין מברכין עד הגמר. אלא מכ״מ בא בכולל עם ברכה הודאית שמבואר פה:

אשר לא עזב. כי חוץ ממה שנתקיים הסימן שעשה לו ראה שנזדמן מה שלא ביקש כלל, שנערה זו תהיה ממשפחת אברהם, ובפרט שיציאתה לשאוב מים היה שלא כדרך הרגיל רק ע"י השגחת ה', וז"ש אנכי בדרך, שלא התכונתי כלל אל בית אחי אדוני ובעודי בדרך בלתי חושב כלל לבוא אל הבית הזה נחני ה' לשם בהשגחתו: