בראשית כא, ז

מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקדוש ברוך הוא מבטיח ועושה:

מלל. שנה הכתוב ולא אמר דבר, גימטריה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם:

היניקה בנים שרה. ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:

וַאֲמֶרֶת מָאן מְהֵימָן דַּאֲמַר לְאַבְרָהָם קַיָּם דְּתוֹנִיק בְּנִין שָׂרָה אֲרֵי יְלֵידִית בַּר לְסִיבְתוֹהִי

וַאֲמָרַת מַה מְהֵימָן מְבַשְרָא דִבְשַר לְאַבְרָהָם וְאָמַר עֲתִידָה דְתוֹנִיק בְּנִין שָרָה אֲרוּם יְלֵידַת לֵיהּ בַּר לְאִישׁוֹן סֵיבוּתֵיהּ

וַאֲמָרַת מַה הֲוָות בִּשְרָא דִבְשַר לְרִבּוֹנִי לְאַבְרָהָם מִן שֵׁירוּיָהּ וַאֲמַר עֲתִידָה הִיא לְמִנְקָה אֲרֵי יְלִידִית בַר לְסִבְתּוֹהִי:

מי מלל לאברהם לשון שבח וחשיבות הוא ראו מי הוא וכמה הוא גדול ושומר הבטחתו ומבטיח ועושה לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״א:ז׳) ולא מצינו מלת "מי" בערך כזה למעלה וכבוד רק לבזיון מי אבימלך ומי שכם (שופטים ט כח) מי דוד ומי בן ישי (שמואל א כה י) והנכון בעיני כי אמרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי למלאת פיו ברנה ושחוק בפלא הנעשה לי כי מי בכל השומעים שאמר לאברהם מתחלה תניק בנים שרה אין בעולם שיאמר אליו כן אפילו לנחמו כי לא עלה זה על לב איש מעולם ולשון אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית כ״א:ז׳) קרוב לזה מאן מהימן דאמר לאברהם וקיים דתוניק בנין שרה כלומר כל השומע יצחק לי כי אין אדם שיהיה נאמן גם בעיני אברהם אם הגיד לו זה הפלא:

ותאמר מי מלל לאברהם - כלומר: ידעו ויבינו כל השומעים מי האלהים שמלל לאברהם להיות לו בן משרה.

כי היניקה בנים שרה - אחרי זקנותה ולזקוניו של אברהם כי אין גדול כאלהים.

ותאמר מי מלל. ותאמר לשון שבח ודומה לו אמרו צדיק כי טוב פי' שבחו לצדיק ה"נ שבחה שרה לאותו שמלל לאברהם הניקה בנים שרה דהיינו הקדוש ברוך הוא. ד"א מי מלל. מי יאמר לאברהם שיש בו לחלוחית והוא כמו מלילות:

מלל ב' בתרי לישנא הכא ואידך שומר מה מליל. מדבר במפלת ארם לומר שבזכות אברהם יהיה מפלת ארם:

מלל' בגימטריא ק' לומר כשהיה אברהם בן ק' היניקה בנים שרה:

מי מלל מי הוא שעלה על לבו כבר לומר עוד יבוא יום שיאמרו הניקה בנים שרה קישטיני״ט בלע״ז לא היה להאמין כך.

מי מלל לאברהם. כלו' מי היה אומר לאברהם שאירע דבר זה שהניקה בנים שרה לא היה אדם שיאמר לו כך שלא היה מאמין רק היה כמצחק בעיניו:

ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה הפשט מי היה מדבר ואומר לאברהם שעתידה שרה להניק בנים אין אדם שידבר לו כך וגם הוא לא יאמין או יאמר מי ידבר עמו שלפי גדולתו היום יגבה לבו ולא ידבר עם שום אדם מצד גודל לבבו ורוב שמחתו ואמר באברהם מלל ובשרה צחוק לפי שבערך שרה הוא צחוק שהיה נמנע אבל בערך אברהם לא יצחקו אבל יתמהו שיותר זר שתלד בת צ' משיוליד אברהם בן ק':

ותאמר. ביארה שמבינה שכך הוא אע״ג שודאי לא העז שום אדם לצחוק בפניה מ״מ היא מבינה שהרי, מי מלל לאברהם וגו׳. כדרך המברכים שיוליד עוד בנים. והיא לא שמעה משום אדם שבאו על השמחה שיאמר לאברהם היניקה בנים היינו שתלד עוד. אלא משום שאינם מאמינים. וביארה הטעם שאין מאמינים:

כי ילדתי בן לזקוניו. ולא לזקוניי אלא לזקוניו מש״ה מסתפקים וצוחקים בלבבם ע״ז:

מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה. שמה שהוליד אברהם בזקנותו על זה הובטח מה', וה' אמר לו שיוליד ממני בן, ואין זה פלא שנתקיים דבר ה', אבל מה שאני מניק בנים ויש לי חלב להניק, על זה לא הובטח מאת ה' כלל, מי מלל ויעד נס זה, הלא זה לא נתבשר לא מאת ה' ולא מאת המלאך, ולמה נעשה הנס הזה אחר שכבר ילדתי בן לזקוניו וכבר נתקיימה הבטחת ה', ולמה ימשך הנס הזה גם אחרי הלידה שיהיה לזקנה חלב בדדיה להניק בנים, שנס זה הוא למותר כי יכלתי לתתו למינקת, וא"כ עשה ה' נס זה רק לצחוק ולשמחה, שכל העולם יצחקו וישמחו על נס זה:

ד שמלת מי כמלת מה, והיא משמשת למעלה וכבוד, כמו מה רב טובך (תהלים ל"א כ') מה גדלו מעשיך (שם צ"ב ו') (רא"ם), ולי נראה דאי כפשטן מה אמרה מי מלל, הלא הקב"ה מלל אלא לשון שבח וכו':