בראשית יח, יז

המכסה אני. בתמיהה:

אשר אני עושה. בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידן וגו' באכה סדמה ועמרה וגו' קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

וַיְיָ אֲמָר הַמְכַסֵּי אֲנָא מֵאַבְרָהָם דִּי אֲנָא עָבֵד

וַיְיָ אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ לֵית אַוְושַׁר לִי לִמְכַסְיָא מִן אַבְרָהָם מַה דַאֲנָא עָבֵיד וּמִן דִינָא הוּא דְלָא נַעֲבֵּיד עַד דְנוֹדַע יָתֵיהּ

וַיְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אָמַר הַמְכַסֵי אֲנָא מֵאַבְרָהָם רַחֲמִי יַת מַה דַאֲנָא עָבִיד הוֹאִיל וּכְרַכָּא דִסְדוֹם בְּגוֹ מַתַּנְתָּא דִי יְהָבִית לֵיהּ דִינָא הוּא דְלָא נָפִיךְ יָתָהּ עַד זְמַן דְאוֹדַע יָתֵיהּ:

וה' אמר אל צבא השמים העומדים עליו או אל המלאכים השלוחים ויתכן שהוא המחשבה כי חשב שלא יתכסה ממנו מפני הטעמים הללו וכן ואני אמרתי בדמי ימי (ישעיהו לח י) וכן ויאמר להכות את דוד ( כא טז) וכן כל אמירה עם הלב מחשבה:

המכסה אני מאברהם - מה שאני רוצה להפוך את סדום ואני יודע שבניו ישמרו דרך ה' ויזכו להביא עליהם את אשר דבר לאברהם לתת להם את ארץ כנען ואלו העיירות מנחלת בניו הם, כדכתיב: בגבול בני כנען בפרשת נח, ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדומה ועמורה אדמה וצביים עד לשע. ואיך אחריב קרקע שלו וקרקע בניו שלא מדעתו?!

ואברהם הולך ... וה' אמר. הוא היה מתעסק במצות גמילות חסדים ללות את האורחים וה' אמר שיגלה לו למען אשר יצוה את בניו כאמרם ז"ל שכר מצוה מצוה:

המכסה אני. ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקות תשובה לרשעים הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפילו לרשעים אולי ישובו כי לא יחפוץ במות המת ושמבלי אין תקות תשובה יעשה בם משפט:

המכסה אני וגו' ... ואברהם היו יהיה. אמר אילו לא היה עתיד להוליד בנים לא הייתי מגלה לו משפט סדום כי לאדם שימות בלא בנים שיצוה אותן לשמור דרך ה' ולקבל שכר מה לו לגלות משפטים. אבל אברהם היו יהיה וגו' כי ידעתיו וגו'. ולפי שיהיה לגוי גדול אגלה לו דין של סדום כי יודע אני בו כי למען דין שאעשה ברשעים הללו יצוה את בניו לשמור דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט:

למען הביא ה' וגו'. ויזכו לירש את הארץ שאם לא יהיו שומרים משפט וצדקה לא יזכו לזה:

ואמר בלשון תימה: 'המכסה אני מאברהם', ובזה שבעה טעמים: א. מפני שבניו ירבו ויירשו את הככר ואת הערים, רצוני לומר סדום ואחיותיה...והתנה עליהם [שיירשוה] וישכנו בה, ולפיכך אמר: 'ואברהם היו יהיה לגוי גדול' ... וההשחתה שאיים עליה [וביקש עליהם רחמים] בתפילתו, ולפיכך אמר: ונברכו בו כל גויי הארץ, ומפני שהיה נביא, וזכות הנביא רבה על [סודותיו של הקדוש ברוך הוא], ומשום זה אמר: 'כי ידעתיו', שפירושו לפעמים אשר ידעתיו (יו"ד חרוקה). והד' מפני שהוא ירא ה', ורבה זכותם של יראי ה', כי סוד ה' ליראיו, ומשום זה אמר: למען אשר יצוה. והה', מפני שהוא ישר, ורבה זכות הישרים בסוד ה', ככתוב: ואת ישרים סודו. והו' כדי להגדיל את שכרו על השתדלותו להציל אנשים ולהחזירם בתשובה ... הארכה הגדולה (שקבע להם), וכמו שעומד אני לבאר ב'ארדה נא', וכמו שפירשנו בעניין אנשי המבול ואנשי המגדל.

המכסה אני מאברהם. האריך הקב"ה בשבחיו של אברהם ואברהם לא גבה לבו על זאת אבל השפיל עצמו ואמר ואנכי עפר ואפר. ומכאן ראוי ללמוד שכל מי שמשבחין אותו אין ראוי שיתגאה על כך אלא שישפיל את עצמו יותר ממה שהיה.

וה' אמר המכסה. היינו וירא אליו ה' דקאמר לעיל, המכסה אני מאברהם כך דרכו של הק"ב לגלות לעבדיו מה שהוא עושה כדכתי' (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואברהם עבדי ואוהבי ראוי שאגלה לו סודי כי ברוב חסידותיו יהיה לגוי גדול ועצום וגו' וכל זה בזכותו:

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. סמך זה למה שאמר ואברהם הולך עמם לשלחם לרמוז שזכות הלויה גדולה שבזכותה גילה לו הקב"ה מה שהיה רוצה לעשות בסדום. יש להקשות מה טעם הוא לפי שיהיה לגוי גדול שלא יכסה ממנו מה שיעשה עד שחכמינו ז"ל אמרו הואיל והזכירו סיפר בשבחו. והתשובה נראה לי שנתן סבות רבות לשראוי שיגלה לו מה שיעשה בסדום ראשונה שיהיה לגוי גדול ועצום שנאמר בו אב המון גוים נתתיך ואיך אהרוג לבנים ולא אודיע לאב שבדין אני עושה. סבה ב' ונברכו בו כל גויי הארץ ואיך אהרוג לאנשי סדום שהם א' מגויי הארצות שאם אהרוג אותם אם כן לא נברכו בעבורו. סבה ג' לפי שהוא אוהבי ודרך האוהבים לגלות סודותיהם וז"ש כי ידעתיו שהוא מלשון מודע לאישה ואדעך. סבה ד' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ואם יחשבו שאיני עושה משפט אם כן אברהם סותר דבריו שהוא יצוה לבניו שישמרו דרך ה' ומה יאמר להם שהוא דרך ה' יאמר להם שהוא לעשות משפט ובניו יראו בהפך שבניו יחשבו שאנשי סדום צדיקים וכשאמיתם איני עושה משפט אם כן איך יצוה דברים הפכיים זה לזה ושיצוה לבניו שיעשו משפט כמו שהקב"ה עושה והקב"ה ח"ו אינו עושה. סבה ה' שאברהם מוכיח גדול להביא בניו וביתו לעבוד את ה' וצריך שיהיה לו דברי תוכחה להוכיחם וליראם ולהפחידם והוא שיאמר להם שישמרו דרך ה' שאם לא תשמרו יעשה בכם משפט כמו שעשה בסדום כחז"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון ולזאת הסבה ראוי לגלותו לאברהם לפי שיוכיחם תוכחה גדולה ממה שעשה בסדום. סבה ו' לפי שסדום היא מארץ ישראל ואיך אשרוף קצת מארץ ישראל ולא אודיע לאברהם אחר שאמרתי לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת וזה שאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו שהוא נתינ' הארץ לזרעו ובזה הפי' יהיה הפסוק כולו שלם ואין בו יתור וחסרון:

וה׳ אמר המכסה וגו׳. טעם אמרו לשון זה ״המכסה״, להיות כי ראה אברהם מלאך השלישי כי בא על דבר לעולם ולא נודע לו הדבר, כמו שידע בפעלות שני המלאכים: האחד בא לרפאות ואחד לבשר שרה. ועוד בלכתם מעמו ראה כי שנים מהם שמו פניהם דרך סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, הרי זה רואה שיש להם עשות דבר ומכסה ממנו המעשה. לזה אמר ה׳ המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, פרוש: קודם עשותו. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (תנחומא) שהיה בלב אברהם על מי המבול, למה לא תלה ה׳ להם בזכות הצדיקים שהיו בהם. ולפי דבריהם יכון לומר אשר אני עושה, פרוש: אשר אני רגיל לעשות, כי אין אני מאבד אומה אלא אם אין בה צדיקים.

עוד ירצה אמרו המכסה וגו׳, להיות שאברהם הציל הסדומיים בחרבו ובקשתו עם לוט כאמור בפרשה הקודמת, נוגע הדבר אליו לדעת מה שיעשה בהם, ולא יהיה הדבר מכסה ממנו לשון כסוי, כי הוא בדעתו העם אשר הציל עודנו לבטח וה׳ הוא מאבדם מבלי ידיעתו, לזה אמר ״המכסה״ וגו׳, ולא הצרך לפרש טעם זה כי הוא דבר ידוע:

וה׳. הוא ובית דינו. חקרו שראוי שלא לכסות ע״פ שלשה טעמים בדבר. טעם הא׳ ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. לאותה אומה שיהיה גוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ כל האומו׳ כשיהיו נצרכים לדעת איזה ענין בהכרח לא יהיו מוכרחים לשאול באוב ושאר מיני כישוף אלא יבואו לנביא בישראל ויגד להם כמו שעשה מלך ארם עם אלישע. והקב״ה אמר לירמיה נביא לגוים נתתיך וא״כ יהיו נברכים אוה״ע בו לדעת מה פעל אל ומשום זה מהראוי שגם אברהם שורש אומה זו ידע ג״כ מה שיגיע לגוי הארץ בזמנו. טעם השני כי ידעתיו. רש״י פי׳ מלשון חיבה וע׳ רמב״ן. והנראה לי כמשמעו מלשון ידיעה והיה ראוי לכתוב הודעתיו בהפעיל אבל באשר ידע אברהם כמה ענינים נסתרים ע״פ עמל ויגיעה בחכמת התורה וה״ה כמו שידע בעצמו אלא שגם זה שהתעורר לדעת הוא ע״פ סיעתא דשמיא לדעת כל חכמה ומוסר. למען אשר יצוה וגו׳ מש״ה כתיב ידעתיו שיהיה נכלל שתי כונות וכך הוא דרך לשה״ק. וע׳ בס׳ שמות ל״ג י״ב ובס׳ דברים בהאזינו במקרא שאל אביך. וזה דבר טעם השני באשר הוא יודע הרבה בעמלו כדי שימצא במה ללמד את בניו ואת ביתו ע״כ ראוי לגלות לו ענין שיצא ממנו דבר מוסר מה שלא יוכל להגיע לידיעה זו ע״י עמל ויגיעה. והוא כענין שדרשו חז״ל בסנהדרין דצ״ט עה״פ נפש עמל עמלה לו. כל העמל בד״ת התורה עומלת לו ממק״א פי׳ היא מסייעתו לדבר שלא יוכל להגיע ע״י עומק עיונו עומלת לו להגיעו ממק״א: והנה ידיעה זו של סדום ומה שהגיע לה היה כמה דרכי מוסר לדעת דרך ה׳ בעונשי רשעים כמו שיבואר בסמוך ובריש פ׳ י״ט ועוד כמה לימודים הגיע מזה הענין כאשר יבואר לפנינו למען הביא וגו׳. עוד טעם שלישי שראוי לגלות לו כדי להביא על אברהם את אשר דבר עליו שיהיה אב המון גוים וראוי לאב לחוש לקיומם ואולי יועיל בתפלתו עבורם:

שאלות: מה הטעמים שנתן שלא יכסה מאברהם מפני שיהיה לגוי גדול. ומ"ש כי ידעתיו וכו' שנתקשו המפרשים בהתכת הכתובים. אחר שאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה א"כ החליט שהם חייבים ולמה ירד לראות. ומהו הירידה הזאת. ולמה הלכו המלאכים לסדום הלא היה יכול להמטיר עליהם גפרית ואש בלעדם:

וה' אמר. אז אמר ה' אל מלאכיו שאין ראוי לכסות הדבר מאברהם באשר אברהם יהיה לגוי גדול, אין ראוי לכסות הדבר ממנו מפני ג' טעמים. א] אחר שנברכו בו כל גויי הארץ:

ש דאי לא פירש אלא טעם ראשון לבד הוה אמינא מה שימצא הוא שלו ומה שלא ימצא לא יהיה שלו, ולכך פירש קראתי אותו וכו', ואילו אמר זה הטעם לבד הוה אמינא מה שהוא בארצו הוא שלו אבל הארבעה כרכים הללו אינם שלו, לכך צריך לשני הטעמים, (מהרש"ל):