בראשית יז, ה

כי אב המון גוים. לשון נוטריקון של שמו ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:

וְלָא יִתְקְרֵי עוֹד יָת שְׁמָּךְ אַבְרָם וִיהֵי שְׁמָךְ אַבְרָהָם אֲרֵי אַב סַגִי עַמְמִין יְהָבִתָךְ

וְלָא יִתְקְרֵי תּוּב יַת שְׁמָךְ אַבְרָם וִיהֵי שְׁמָךְ אַבְרָהָם אֲרוּם לְאַב סַגִי סוֹגְעֵי עַמְמִין מַנִיתָךְ

אברהם. תוספת הרי"ש אביר המון גוים ולא בא השם לחסר משמו אות כי אם להוסיף:

ושרה. שם תאר כלל לא כשרי. וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות שהקדים וצוה אברהם להמול קודם שתהר שרה להיות זרעו קדוש:

והיה שמך אברהם. מעכשיו:

כי אב המון גוים נתתיך. כי ענין זה השם מתחיל היום שכבר נתתיך לאב המון גוים ולפיכך לא יקרא עוד שמך אברם כלל לעולם ולא כן היה בשם ישראל כי אמנם עקר ענין שם ישראל היה לעתיד לבא כמו שיתבאר במקומו:

ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, כלומר, זה יהיה במקום זה. ואומרו שם: "לא יקרא את שמך עוד יעקב כי אם ישראל" וג', רצונו, שלא יקרא עוד יעקב לבד, אלא יעקב וגם ישראל. ומבחינת הלשון (?) באברהם רצה שיהיה (שם) זה במקום זה, וביעקב, זה עם זה. וחזר ואמר: "כי אב המון גוים", לפרש את הגיזרה של השם אברהם. והפרתי אותך במאד מאד, אלה בני קטורה וילדיהם. והקמתי את בריתי, תוספת (לברית הקודמת). (ונצטוה) לימול גם את הזכרים שהם קנין לאברהם, ואת הנלוים אליו. ובין זרעך אחריך, זו מילת התינוקות ביום השמיני. להיות לך לאלהים, הוא שפותחין באלהי אברהם, ולזרעך אחריך, הפתיחה באלהי יצחק ואלהי יעקב, אלה השמות שהם ... לגדולה. ונתתי לך ולזרעך אחריך וג' והייתי להם לאלהים, שיהיה נקרא אלהי צבאות אחרי שייכנסו לארץ ויהיו צבאות, כמאמר הראשונים "לא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל", כי אין אתה מוצא את השם הזה אלא לאחר כניסתם לארץ, ככ': "ועלה האיש מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבח ליי צבאות בשלה".

והיה שמך אברהם. הה"א הזאת שנתוספה בו היא אחרונה שבשם, ועמה היה לו כח התולדה ומשתלשלת ממנו, וכן מצינו באברהם שנקרא משרה והיא תשלום בנינו, כי כן הוא למעלה תשלום המרכבה העליונה.

כי אב המון גוים נתתיך היה אברהם אבינו ע"ה אב העולם כאדם הראשון שהיה אב המון גוים שכל התולדות משתלשלות וכן מצינו באברהם שנקרא אדם, ממה שדרשו רז"ל (יהושע י״ד:ט״ו) האדם הגדול בענקים, זה אברהם, וכבר רמזתי זה בסדר בראשית.

ובפרשה הזאת נתנה לו מצות מילה ונכרתו עליה י"ג בריתות, והנה הם רמוזים שם.

ולא יקרא עוד את שמך אברם הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרוך מאשר בחרת באברם דהתם קרא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם מאי דהוה מעיקרא ופירוש אשר בחרת בהיות שמו אברם, ושמת שמו אברהם. אבל יעקב חוזר וקוראו יעקב לפי ששמו נתלוה עמו ביהדות ועל ידי שבני אדם קראו שמות לשנים אלו נשתנו שמותיהם אבל יצחק שהקב״ה קראו לו שם כדכתיב וקראת את שמו יצחק שמו לא נשתנה.

והיה שמך אברהם מנהג הוא לשנות שם לאדם כשהוא עולה לגדולה וכן גבי שרה ביעקב ביצחק ביהושע בחנניה מישאל ועזריה. אברם, אברהם אביר המון גוים.

ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. תיקן את השם והשביחו ולא זהו שם אחר אלא אותו שם עצמו שהיה לו קודם אלא שהשביחו ולפיכך לא מצינו שנקרא עוד אברם שלא היה כי אם שם אחד אבל יעקב שאמר לו הק' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך אין השני שייך בראשון כלל אלא שם אחר שם לו ולפיכך שני שמות היו לו ונקרא בה ובזה ולא יקרא שמך עוד יעקב הכי קאמר לא יקרא שמך עוד יעקב לבד כי אם ישראל יהיה שמך כמו כן:

ולא יקרא וגו׳ והיה שמך וגו׳. במדרש בראשית רבה אמרו (בראשית רבה מד,ד) וזה לשונו: ״ויאמר אברם הן לי״, אמר רבי שמואל בר יצחק: המזל דוחקני ואומר לי: אברם, אין אתה מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כדבריך – אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי לא ילדה, שרה תלד, עד כאן לשונו. קשה, הרי מצינו שילד אברהם את ישמעאל קדם שנקרא שמו אברהם!

עוד צריך לדעת אמרו ״שרי לא ילדה״ וכו׳, נדרשתי ללא שאלו, שהרי לא טען אלא אברם, לא היה לו להשיב אלא ״אברם״ וכו׳, כי שרי מי הזכירה?

ונראה להיות שעקר בנים של אברהם הם אשר תוליד לו שרה, דכתיב ״כי ביצחק״ וגו׳ (בראשית כא:יב), ואברהם אבינו עליו השלום ידע זה ברוח הקדש כי ישמעאל אינו אלא ברורי פסלת של יצחק, וראה במזל כי עקר זרעו לא יצא לעולם, כי מן הסתם לא יגיד המזל אלא על איש עם בת זוגו, ולזה אמר, אברם אינו מוליד, כי לידת ישמעאל אינו לידה, כאמרו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״. ובזה יתישב למה בתשובת ה׳ אליו הזכיר שרה כי היא עקר לידת אברהם.

ולא יקרא עוד. האי עוד מיותר ומה מקרא חסר אם אמר ולא יקרא שמך וגו׳. כמו להלן לא תקרא את שמה שרי. אלא משמעות עוד כמו שהי׳ עד כה. כמו שמפרש ר״ע שלהי מס׳ סנהדרין עה״מ לא תבנה עוד כמו שהיתה כו׳. וע׳ מ״ש בס׳ דברים י״ז י״ז. וה״נ רק זרע אברהם לא יקראו לו אברם. אבל אוה״ע קוראים אותו אברם. [ובזה מיושב הא דאי׳ בסנהדרין דנ״ט שאין לנו מצוה שנאמרה ולא נשנית אלא גה״נ ולא אמרי אזהרה זו. וכדאי׳ בברכות ספ״א דהקורא אברם עובר בלאו אלא משום דגם בדבר ה׳ מבואר דלישראל נאמרה ולא לאוה״ע]:

כי אב המון גוים. מתחלה הזהיר אותו ע״ז והיית לאב המון גוים שיהי רצונו ותשוקתו לכך ואח״כ ברכו שיגיע בסוף לזה התכלית וכן עשה א״א ולזה התכלית הלך מחברון לב״ש ונטע אשל והקריא בשם ה׳ אל עולם. כמ״ש להלן כ״א ל״ג:

ולא יקרא. מה שנקראת בשם אב רם, תקרא בשם אב רם של המון, באשר תהי' אב המון גוים, ולא שיהיה כן בעתיד, כי מעתה אב המון גוים נתתיך, וע"כ תיכף תשנה את שמך, ורמז לו כי ע"י מצות המילה שהיא באבר העומד במקום תקפו וחזקו של אדם ואליו ישפכו כל עורקי הגוף, שהוא האבר הנושא פרי, והטפה הזרעיית מאוספת מכל כחות הגויה והנוגע בו כנוגע בכל חלקי האדם וכחותיו, ובמצוה הזאת תשלח תושיה בכל רמ"ח אברים שהם כמספר אברהם, עד שתמלוך על כל רמ"ח אבריך וכן תמלוך על הגוף הכללי שהם כל המון גוים, כמש"פ במ"ש ומלכת בכל אשר תאוה נפשך והיית מלך על ישראל ויהודה, שע"י שתמלוך על המון הכחות שבנפשך ועל תאותך ומאויך כן תמלוך על הגוי כולו, וע"י שיהיה שמך אברהם תהיה אב המון גוים:

ד רצונו לתרץ למה לא נקרא שמו אבהם והיה לו להחליף ה' תחת ר' ולמה לא זזה הר' ממקומה, ומתרץ כדי שלא תתרעם על הקב"ה שהרי אף יו"ד של שרי נתרעמה. והא דזזה היו"ד משרה אפשר משום דעתיד לינתן בשמו של יהושע משום הכי זזה וק"ל. ועוד י"ל שהיו"ד על כל פנים נתקיימה אף בה, שהרי חלקה ונתן חציה לשרה וחציה לאברהם, אבל הר' אי אפשר להתקיים בו אלא אם כן שתשאר בשמו. (מהרש"ל):