בראשית יז, טז

וברכתי אתה. ומה היא הברכה, שחזרה לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלתי היתה לי עדנה:

וברכתיה. בהנקת שדים, כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כלם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:

וֶאֱבָרֵךְ יָתַהּ וְאַף אֶתֵּן מִנַהּ לָךְ בָּר וֶאֱבָרֲכִנַהּ וּתְהֵי לְכִנְשִׁין מַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְעַמְמַיָּא מִנַהּ יְהוֹן

וַאֲבָרֵךְ יָתָהּ בְּגוּפָהּ וְאַף אֶתֵּן מִנָהּ לָךְ בַּר וַאֲבָרְכִינָהּ בֵּיהּ וּתְהִי לְכִנְשִׁין וּמַלְכִין שַׁלִיטִין בְּעַמְמַיָא מִינָהּ יְהוֹן

וגם נתתי. כמו נתתי כסף השדה. והנה שניהם על לשון עבר במקום עתיד:

וברכתיה. בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער הפך קללת חוה באמרו בעצב תלדו בנים. ואמר ששרה תהר תוליד ותגדל את בנה שלא בצער. כאמרם אשר פדה את אברהם שפדאו מצער גדול בנים:

וברכתי אותה. בנערות ועדון בשר, על שם שכתוב (בראשית י״ח:י״ב) אחרי בלותי היתה לי עדנה, וברכה ה' ברבוי חלב להניק, על שם שכתוב (בראשית כ״א:ז׳) היניקה בנים שרה. מלכי עמים זה יעקב ועשו.

וברכתי אתה. לא נתבאר לא״א פי׳ ברכה זו עד שראה ששבה לילדות הבין א״א שזהו הברכה הראשונה כפרש״י. אבל מתחלה לא ידע זה ומש״ה תמה ע״ז איך תוליד בת תשעי׳ שנה.

וברכתיה והיתה לגוים. ברכה יתירה אשר לא די שאומה ישראלית יצאה ממנה אלא אפי׳ לגוים תהי׳. וכברכת ה׳ לאברהם. וביאר עוד

מלכי עמים ממנה יהיו. שאפי׳ מלכי עמים ג״כ ממנה יהיו:

וברכתי. וגם תכלל בברכה שנתברכת, והבן שאני צריך לתת לך יהיה ממנה, ואז תתברך שנית במה שתהיה לגוים וכן המלכים של העמים של בניו לא יהיו מבני ישמעאל רק ממנה יהיו, וכבר בארתי (ישעיה א) ההבדל בין עם לגוי, גוי מציין הקבוץ הגדול ואינו מציין שי"ל מלוכה והנהגה כוללת, ועם מציין שי"ל מלך מנהיג אותם לכן אמר מלכי עמים:

ס דאל"כ מאי וברכתי אותה ואח"כ וגם נתתי ממנה לך בן, אלא ודאי קאי על הברכה שקודם לכן והוא הנערות:

ע דאל"כ מאי וברכתיה אחר לידת הבן דהא כל יולדת מניקה את בנה והוא הדין שרה כשחזרה לנערותיה, לכן פירש כשנצרכה לכך וכו': קשה הא קיימא לן דישראלית לא תניק לבן כותית אפילו בשכר, י"ל דהאיסור הוא שמניקו על איזה זמן אבל באקראי פעם אחת כמו כאן אין קפידא. (דברי דוד):