בראשית יז, יב

יליד בית. שילדתו השפחה בבית:

ומקנת כסף. שקנאו משנלד:

וּבַר תְּמַנְיָא יוֹמִין יִתְגְזַר (יִגְזַר) לְכוֹן כָּל דְכוּרָא לְדָרָתֵיכוֹן יְלִידֵי בֵּיתָא וּזְבִינֵי כַּסְפָּא מִכֹּל בַּר עַמְמִין דְלָא מִבְּנָךְ הוּא

וּבַר תְּמַנְיָא יוֹמִין יִגְזוֹר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא לְדָרֵיכוֹן מַרְבְּיָינֵי בָּתֵּיכוֹן וּזְבִינֵי כַּסְפֵּיכוֹן מִן כָּל בַּר עַמְמִין דְלָא מִבְּנָךְ הוּא

ימול לכם. מבנין נפעל. וכן המול ימול. ומה טעם נאמר המול ימול יליד בית פעם שנית. וכן הפירוש ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר כל מי שהוא לכם מזרעכם גם כן יליד בית או מקנת כסף. ואתה אברהם המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך היום ואם הם גדולים:

יליד בית ומקנת כסף. יליד בית, זה שנולד בבית יהודי מאמה שנתגיירה. ומקנת כסף זה שנתגייר כשהוא גדול, ונימול ביומו, ושהוא יליד בית נימול לשמונה ימים.

ובן. עתה באר זמן המילה שמצותו כשהנולד הוא בן שמונת ימים וממילא מצותו על האב או על הב"ד, יליד, ובאר שמצוה זו המוטל על האב למול את בניו מוטל עליו גם למול את עבדיו, גם יליד בית ואף מקנת כסף מכל בן נכר הגם שאינו מזרעך בכ"ז המול ימול, אבל בכ"ז לא ישוה מילת העבדים אל מילת הבנים, כי מה שהעבד המול ימול, הוא רק מצד שהוא יליד ביתך ומקנת כספך, הוא אינו נכנס בזה בברית כאיש הישראלי ומילתו הוא רק מצד שהוא קנינך, כמו שנצטוו בשבת למען ינוח שורך וחמורך, אבל והיתה בריתי בבשרכם זה יהיה לברית עולם, בענין שמילת הבנים הוא מצד שהם נכנסים בברית, ומילת העבדים הוא רק מצד הקנין שהם שלך: