בראשית יד, יט

קנה שמים וארץ. כמו (תהלים קלד ג) עשה שמים וארץ, על ידי עשיתן קנאן להיות שלו:

וּבָרְכֵיהּ וַאֲמָר בְּרִיךְ אַבְרָם לְאֵל עִלָאָה דְקִנְיָנֵהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא

וּבָרְכֵיהּ וַאֲמַר בְּרִיךְ אַבְרָם מִן יְיָ אֱלָהָא עִילָאָה דִבְגִין צַדִיקַיָא קְנָא שְׁמַיָא וְאַרְעָא

קונה שמים וארץ כתב רש"י (רש"י על בראשית י״ד:י״ט) קונה כמו עושה על ידי עשייתו קנאן להיות לו ואלה שני פנים הם ואולי כן הדבר שיבא לשון קנין בענין העשייה וכן כי אתה קנית כליותי (תהלים קלט יג) שיכפול תסוכני בבטן אמי וכן הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב ו) כי הלשון יאמר "קנין" בעשייה וההפך אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳) קנו ומאשר לאבינו עשה (בראשית ל״א:א׳) והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו כי כל אשר לאדם יקרא קנינו ויקראו הצאן "מקנה" בעבור היותו עיקר רכוש האדם ולשון חכמים (ב"מ י) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הבטה בהפקר קניא (שם קיח) חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו (שם יא) וכן בכל מקום תבוא להם במקום זכיה כלומר שהוא שלו ולזה נתכוין אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית י״ד:י״ט) שתרגם דקניניה ולא אמר "קנה":

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון. ראשונה ברכו ואחר כך אמר הנה בלעדי ברכתי אברם הוא ברוך לאל עליון כמו שאמר ואברכך:

קונה שמים וארץ. השמים והארץ הם קנין לו לעשות בהם כרצונו כי אינו להם סבה טבעית כמו שחשבו קצת בעלי המחקר אבל הוא פועל רצוני להם ופועל בהם כרצונו:

ברוך אברם לאל עליון ז' פסוקים בתורה שכתוב בהם ברכה להקדוש ברוך הוא ברוך ה' אלהי שם. וברוך אל עליון. ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם. ואקוד ואשתחוה לה' ואברך. ויאמר יתרו ברוך ה'. ואכלת ושבעת וברכת את ה'. ולגד אמר ברוך. ובהם ק' תיבות כנגד ק' ברכות שבכל יום וז' פסוקים כנגד ז' ברכות שבשבת ויו"ט. ובחמשה מהם השם אצל ברוך כנגד ה' חומשי תורה שצריך לברך עליהם תחלה ואם תצרף עמהם וברוך אל עליון יהיו ששה כנגד ששה סדרים:

קונה שמים וארץ. אין להבין קונה ממוכר, אבל פירוש קונה זוכה מלשון רז"ל בהרבה מקומות קנה חברו כלומר זכה לעצמו, כלשון המגביה מציאה לחברו קנה חברו אין הכוונה בו שקנה מאחר:

ודע כי כל יש קנין כי האין אינו קנין ולפי שהוא יתברך הוציא העולם יש מאין מזכיר הכתוב לשון קנין קונה שמים וארץ, וא"כ באור מלת קונה ששם אותן לישראל:

אבל בב"ר נראה שהבינו החכמים מלת קונה כפשוטו שקנאן מאחר והוא החומר הראשון שממנו ברא הכל והוא שדרשו קונה שמים וארץ ממי קנאן כהדין דאמר פלניא עינוהי יאי שערוהי לא יאי בתמיה, ובאור זה כי ממה ששבח את העינים לא תבין מזה שאין שערו נאה כי כולו נאה אבל לא בא ספור השבח אלא במה שהיה מדבר, וכן בבריאת העולם כשהוא אמר קונה שקנאן מהחומר לא תבין שאותו חומר קדמון היה אצלו מתחלה כי גם החומר מחדש בראו וחדשו מאין:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו' וברוך אל עליון. הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכת אל עליון וחטא בזה כי היה לו להקדים ברכת הש"י כענין שמצינו בדוד ע"ה (שמואל א כ״ה:ל״ב-ל״ג) ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכה את וגו' והיה ענשו שנטלה ממנו כהונתו ונתנה לאברהם הוא שאמר דוד במזמור (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדני שב לימיני, שהוא מיוסד על אברהם שקראו דוד אדני מפני שהיה זקנו, אמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כלו' בסבת אותו הדבור שהיה שלא כהוגן שהקדים בו"ד לברכת השם יתברך, ומה שדן יהודה לתמר בשרפה שהיתה בתו של שם לא היה יודע שנטל ממנו כהונתו:

וכפי דעת המדרש קונה שמים וארץ יחזור לאברהם שכן אמרו במדרש משלי (משלי י״ז:א׳) בפסוק טוב פת חרבה ושלוה בה, זכה אברהם לקנות שמים וארץ שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שזכו בניו לנחול את התורה שנתנה מן השמים, וארץ שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ:

ברוך אברם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו ואחר כך וברוך אל עליון אשר היה עמו ונתן צריו בידו.

קנה שמים וארץ שבחו בלשון זה לפי שראה בימיו עולם בנוי חרב ובנוי.

ויברכהו ויאמר. צריך לדעת אם הברכה שברכו היא המזכרת בענין ״ברוך אברם״, אם כן לא היה צריך לומר ״ויברכהו״, ורואני מאמרו ״ברוך אברם״ שברכו. עוד היה לו לומר ״ויברכהו לאמר ברוך״ וגו׳, על דרך אמרו (בראשית מח:כ) ״ויברכם ביום ההוא לאמר״ וגו׳.

אכן הכונה היא: מתחלה ברך אברהם, פרוש ברכה הנוגעת לו שלא יפול ביד אויביו ויישר חיליה, שהם ברכות הגופניות. ואחר כך אמר ענין אחר, לצד עלאה ימלל, ״ברוך אברם״, וברכתו תהיה לאל עליון שהוא יעבוד האל, ושבאמצעותו יהיה האל קונה שמים וארץ. וכך היה, שבאמצעות אברהם נתן השם חיי עולם לבניו ונתקימו שמים וארץ, וכאמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה ג.) שתנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית וכו׳, וכאמרם (שבת פח.) בפסוק (תהלים עו:ט) ״ארץ יראה״ וגו׳. הרי כי לולי אברהם אין לה׳ קנין שמים וארץ, והבן.

עוד ירצה על זה הדרך ויברכהו וגו׳, להגיד בא כי שתי ברכות האמורות בדבריו הם ברכות הנוגעים לאברהם, ואפלו ברכה שאמר ״ברוך אל עליון אשר מגן״ היא ברכת אברהם, כשמתברך ה׳ באמצעותו אשר מגן וגו׳, ולעולם לא ברך אלא ברכות האמורים בענין.

ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. למעלה נאמר והוא כהן לאל עליון, ולא הזכיר קונה שמים וארץ לפי שקודם שבא אברם היה נקרא הקב״ה אל עליון כי לא היתה מלכותו יתברך ניכר בתחתונים כמו שפירש״י על פסוק ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי (בראשית כד ז) ואברם הקנה שמים וארץ לה' כי פרסם לכל מציאותו יתברך בתחתונים, ע״כ הזכיר אצל אברם תמיד קונה שמים וארץ. ד״א לפי שכל הברכות באות מטל השמים ומשמני הארץ ע״כ הזכיר אצל הברכה קונה שמים וארץ. וכן כשאמר למטה הרימותי ידי אל אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. אמר כן לפי שיכול הקב״ה ליתן לו משלו ממגד שמים מעל ומתהום רובצת תחת. ע״כ לא אקח משלך כלום.

וי״א מה שאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם. אין פירושו כדי שלא תאמר אלא באמת אמר יודע אני בך שלא תאמר אני העשרתי את אברם ואעפ״כ אין רצוני ליקח כלום ד״א שמתחלה היה עליון כי אמרו שאין השגחתו ית' במה שלמטה מגלגל הירח וע״י מלחמה זו ראו עין בעין כי הוא גם אלהי הארץ והשגחתו גם בתחתונים, כי לא בכח יגבר איש כי אם בהשגחתו יתברך.

קנה שמים וארץ. בב״ר אי׳ ממי קנאן ר״א ורי״צ. ר״א א׳ כאינש דאמר פלן עיניהו יאי. שערי׳ יאי. ורי״א היה מקבל את העוברים ואת השבים כו׳. והוא פלא. וכבר נתקשה בזה המדרש הרשב״א בשו״ת ח״ה סי׳ קט״ו. אבל הענין. דעין הוא כנוי להשגחה וכדכתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים. הפי׳ השגחתי ורצוני וע׳ ת״י שכיון זה. ושערות כנוי על השתלשלות המעשה הצומחת מתחלת המחשבה שהם כמו שערות מראש המחשב ומשתלשלות. וידוע דשמים הוא מקום השגחה והארץ הוא תכלית הפעולה שימלא עי״ז כבודו ית׳ בכל הארץ. וכמש״כ לעיל ב׳ ד׳ בהר״ד. ואר״א בפי׳ קונה שו״א. דא״א זכה דהקב״ה יהי מתקן ע״י תכלית שו״א. היינו ההשגחה וההשתלשלות. והיינו המשל פלן עיניהו יאי ושערי׳ יאי. והנה לר״א פי׳ קונה שמים וארץ קאי על אל עליון וכמו שאנו אומרים בתפלה וקנה הכל. ור״י מפרש דקונה שו״א קאי על אברם שע״פ שהקרא ש״ש בארץ והגיע לתכלית הבריאה נעשה שותף להקב״ה במע״ב. והא פשיטא דרי״צ מודה לר״א בפי׳ לשון אברם הרימתי ידי אל ה׳ אל עליון קנה שו״א. דקאי על הקב״ה ולא פליג אלא על דבר מלכי צדק ולמד מדלא אמר זה השבח של הקב״ה בברכה שבירך את ה׳ ולומר ברוך אל עליון קנה שו״א אשר מגן וגו׳ אלא רצה מלכי צדק לכלול זה השבח גם על אברם ע״כ אמר בלשון דמשתמע לתרי אפי:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון, הודיע בזה שיש ה' אל עליון שהוא סבת הסבות ואלהי האלהים, ולא זאת לבד כי הוא קונה שמים וארץ, שהשמים והארץ הם קנינו, שהקנין הוא ברשות הקונה ואין מושל עליו זולתו, כן הוא המנהיג הנהגה העליונה של המערכת ואף ההנהגה התחתונה של הארץ, ולא שקנה שמים וארץ בעבר בעת הבריאה רק שקונה תמיד, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומשגיח בהשגחה תמידית מופלאת בכל רגע, וכ"ז מבואר ממה שברוך אברם, מה שאברם הוא מקבל הברכה מאתו. ועשה עמו נסים למעלה מן הטבע ע"י ברכת ה' עליו, שמזה מבואר שה' משגיח על כל פרטי המעשים: