בראשית יד, יב

והוא ישב בסדום. מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:

וּשְׁבוֹ יָת לוֹט וְיָת קִנְיָנֵהּ בַּר אַחוּהִי דְאַבְרָם וַאֲזָלוּ וְהוּא יָתֵיב בִּסְדוֹם

וּשְׁבוֹ יַת לוֹט וְיַת קִנְיָנֵיהּ בַּר אָחוֹי דְאַבְרָם וַאֲזָלוּ וְהוּא יָתֵיב בִּסְדוֹם

והוא יושב. והוא היה ביום ההוא יושב בסדום:

ויקחו את לוט בן אחי אברם. התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב:

והוא ישב בסדם ישיבתו בסדום יחיד בלא קרובים גרמה לו. ד״א מפני פחד התגר נכנס לו בעיר.

ויקחו וגו׳ בן אחי אברם וגו׳. טעם שהצרך לומר ״בן אחי אברם״, גם טעם אמרו והוא ישב בסדם ללא צרך, שכבר ידענו כי שם קנה מקומו, יכון לומר שהמלכים ידעו כי לוט זה הוא בן אחי אברם ואף על פי כן לקחו אותו והוליכוהו בשביה, ונתן הכתוב הטעם שלא חששו לכבוד אברהם, והוא היה נכבד ומעלה בעיני כל העולם כי להיותו יושב בסדם, והוא על דרך אמרם זכרונם לברכה: מואב טהר בסיחון, עד כאן. הרי שהגם שפטר ה׳ מואב מיד ישראל (דברים ב:ט) כיון שנמצאו בסיחון התר להם. כמו כן לוט הגם היותו בן אחיו של איש שלומם אף על פי כן כיון שנמצא בסדם התר להם. ובזה מצאנו נחת רוח לטעם אברהם אשר לא קרא לשלום לארבעה מלכים להשיב לוט ואם לא ישלימו אז יכם כאשר הכם, אלא הטעם הוא להיות שידוע היה להם לוט היותו בן אחי אברהם, ולזה רמז הכתוב באמרו וישמע וגו׳ כי נשבה אחיו, פרוש שנשבה אחר שידוע שהיה אחיו של אברהם ובזה גלו כי אויבי אברהם הם, ולזה רדף אחריהם ויכם׃

ואם תאמר: הלא הדין הוא עם ארבעה מלכים שלקחוהו מתוך העיר המורדת בהם. ויש לומר שמה שאנו אומרים טהרו בסיחון הוא לאמה שאין לנו עמה לא שלום ולא מלחמה, אבל אנשי שלום לא נדין לשבותם, וצא ולמד מה שעשו ישראל לקיני שצוו עליו (שמואל א ט״ו:ו׳) ״סורו רדו מתוך עמלקי״ וגו׳, וכמו כן היה להם לצוות עליו לעבר מביניהם אם הם אנשי שלום עם אברהם.

והוא יושב בסדם. ה״ז מיותר. ללמדנו שלא תאמר דלוט היה אז במערכי מלחמה ושבוהו לא כן אלא יושב אז בסדם ומ״מ לקחו אותו אע״ג שלא הלכו לסדום לבוז כמש״כ. מ״מ בשביל זה ביחוד הלכו לסדום ולקחו אותו. ומזה מבואר דכונתם היתה להרגיז את אברם: