בראשית יב, ז

ויבן שם מזבח. על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:

וְאִתְגְּלִי יְיָ לְאַבְרָם וַאֲמַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ דְּאִתְגְּלִי לֵהּ

וְאִתְגְלֵי יְיָ לְאַבְרָם וַאֲמַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יַת אַרְעָא הָדָא וּבְנָא תַמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ דְאִתְגְלֵי לֵיהּ

וטעם לה' הנראה אליו כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש ויתכן שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן (עיין רקאנטי כא ב) והמשכיל יבין:

וירא ה'. בדרך נבואה. והמלה מבנין נפעל והנח הנעלם בין היו"ד והרי"ש תחת הדגש הראוי להיות ברי"ש להתבלע נו"ן נפעל:

הנראה אליו. שם התאר מהבנין הנזכר וכמוהו ואשר היה נעשה:

הנראה ב' במסורה הכא ואידך ביעקב לומר כשם שנראה לאברהם כשגלה כך נראה ליעקב כשגלה:

[אתן את הארץ הזאת לשון זכר גבי נקבה].

וירא ה׳ אל וגו׳ ויבן שם וגו׳. כונת הכתוב להודיע הפלגת חבת אברהם בקונו, כי ה׳ נגלה אליו ובשרו בזרע ובנתינת הארץ, והוא לא החשיב בשורת שתי מעלות טובות לכלום בערך שמחתו בגלוי שכינתו יתברך אליו, לקים מה שנאמר (תהילים ט״ז:י״א) ״שובע שמחות את פניך״, והוא אמרו ויבן מזבח לה׳ הנראה אליו, כאן פרש סבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח הוא לצד הראותו יתברך אליו, והבן. וזה אות לבניו כמה מהם אשר הרחיקו חשק הזרע בערך חשק התורה והמצוות, וצא ולמד מבן עזאי (יבמות ס״ג:) בטענתו ״ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה״.

וירא ה' אל אברם. מה שלא נראה אליו ה' מיד כשאמר לו לך לך מארצך, לפי שאז היה עדיין בחו״ל כדעת הראב״ע ובחו״ל אין שכינתו ית' נגלה וראיה מיונה, (מכילתא בא יב ד) וא״כ לא נראה אליו שם ה' במראה כי אם קול דברים לבד היה שומע וע״כ לא בנה שם מזבח, רק לה' הנראה אליו. אבל בעוד שלא היה נראה אליו לא רצה לבנות מזבח במקום שאין השכינה שורה. וז״ש במשה (שמות ד א) כי יאמרו לא נראה אליך ה'. כי אין דרכו להתראות בחו״ל ובזה יכחישו לומר שגם קול לא שמעת.

וירא ה׳ וגו׳. אבל באמירה ראשונה לא נתראה אליו ה׳. כי אם שמע דברו. והוא משום שלא היה המקום ראוי לגלוי שכינה. ולא לעבודת הקרבנות עד שבא לא״י. וכדתני׳ במכילתא ריש פ׳ בא עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל א״י ראוי למזבח. וזהו דמסיים המקרא ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו. וידע מזה שנראה אליו שהמקום מוכשר לעבודת מזבח:

וירא ה' אל אברם, הוא מדרגה גדולה בנבואה יותר מהקודמות שאמר ויאמר ה' אל אברהם, שוירא הוא נבואה גמורה, ויאמר אל תתפלא מה שהכנעני הולך וכובש, שזה מפני כי לזרעך אתן את הארץ הזאת, שאם היתה ביד בני שם לא היה מהראוי שזרע אברהם שהוא ג"כ מבני שם יקחוה מידם, אבל בהיותה ביד בני כנען הארור יקחוה מידם בדין, וכמ"ש ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו וכמש"פ שם. ויבן שם מזבח לה', ובאר שמזבח זה לא בנה לקרא בשם ה' בפרהסיא שעדיין לא קבע שם מקום לשבתו כי שם היה מקום המלחמה והמבוכה, רק שבנה המזבח לצרכו להקריב זבחי תודה לה' מצד שנראה אליו וזכה לראות מראות אלהים ולשמוע בשורות טובות:

מ דקשה לרש"י למה בנה עכשיו מזבח, דאי משום גילוי שכינה כדמשמע בקרא א"כ היה לו לבנות ג"כ מזבח בחרן, כי שם נראה לו השם יתברך ג"כ באמרו לו לך לך ואע"פ שלא נכתב שם וירא ה', מכל מקום גילוי שכינה היה, לכן פירש רש"י על הזרע ר"ל על הבנים, ועל הארץ שאמר לזרעך אתן את הארץ, הרי שניהם בשורת הבנים ובשורת הארץ: ועוד י"ל דהוכחתו היא מדכתיב לה' הנראה אליו, דקשה לרש"י הנראה אליו מיותר, אלא להכי כתב הנראה אליו כי בנין המזבח היה על המראה שנראה אליו עכשיו דהיינו בשורת הבנים ובשורת הארץ וק"ל: