במדבר ז, פה

שלשים ומאה הקערה האחת וגו'. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלשים ומאה משקלה, ולא פרש באיזו שקל, לכך חזר ושנאה כאן, וכלל בכלן כל כסף הכלים בשקל הקדש:

כל כסף הכלים וגו'. למדך שהיו כלי המקדש מכונים במשקלן, שוקלן אחד אחד ושוקלן כלן כאחד, לא רבה ולא מעט:

מְאָה וּתְלָתִין סִלְעִין הֲוָה מַתְקְלָא דִמְגִיסְתָּא חֲדָא דְכַסְפָּא וְשַׁבְעִין דְמִזְרְקָא חָד כֹּל כְּסַף מָנַיָא תְּרֵין אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא

מְאָה וּתְלָתִין סִלְעִין הֲוֵי מַתְקְלָא דְפַיְילָתָא חֲדָא דְכַסְפָּא כָּל קֳבֵיל שְׁנִין דַהֲוָת יוֹכֶבֶד כַּד יְלִידַת יַת משֶׁה וְשׁוּבְעִין סִלְעִין הֲוֵי מַתְקְלָא דְמַזִירְקָא חַד כָּל קֳבֵיל שׁוּבְעִין סָבֵי סַנְהֶדְרִין רַבָּא כָּל כְּסַף מָאנַיָא תְּרֵין אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה סִלְעִין בְּסִלְעֵי בֵּית קוּדְשָׁא

שלשים ומאה וגו׳. ולא כתיב שהיו מלאים סולת כמו בסמוך בכפות זהב משום דלא חזר המקרא למנות אלא מה שבא בחידוש ללמדנו שהיה ק״צ דכל ישראל. והמנחה לא היה חידוש. משא״כ הכלים שנעשו בזה כלי שרת שבאין דווקא משל צבור:

מאת נשיאי ישראל בא ללמד שכולם נתנו אל לבם עצה זו מחד והיו כולם שוים בזכות המצוה שהתעוררו ע"ז מעצמם כולם בשוה, וחזר ואמר קערות כסף שתים עשרה, שהיו כולם שוים שלא נמצא בם פסול שיצטרך להביא אחר תמורתו וגם י"ל שקמ"ל שלא נמצא פסול בסולת שהיה ממלא את הקערה והמזרק בכל משך זמן החנוכה. ואמר שנית שלשים ומאה הקערה האחת כל כסף הכלים, שכ"ז הוא למותר, [א] ללמד שגם שקל הקערה היה בשקל הקדש כנ"ל (סי' קנ"ה), [ב] ללמד שהיה המשקל שוה בין כששקלם אחד אחד בין כששקלם יחד, ולר' נתן מלמד שהיה כסף צרוף שאף שיתיכנו כמה פעמים ישאר משקל זה בכוון. ועז"א כל כסף הכלים. ר"ל אף שיתיך הכלים ויעשה מהם כסף ישאר המשקל הזה:

י פירוש דאי לאו האי קרא הוה אמינא דשקל הקודש דכתיב גבי מזרק עליה לחודא קאי לכך כתיב שלשים ומאה הקערה וגו:

כ פירוש כל אחד מכוון למשקל חבירו אף שבכלי הדיוט אין דרך לצמצם בהכרעות אבל כלי הקודש היו זה כזה בצמצום. והטעם נראה לי להורות אף שלכל אחד מן הנשיאים היה הכוונה בקרבנו כנגד שבטו וכמו שכתב רבינו בחיי בפרשה הזאת היו השיעורים והמשקלות כולן שוה להורות שכוונת כולם לאל אחד ברוך הוא: