במדבר ז, י

ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח. לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן, נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו:

ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח. כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה:

וְקָרִיבוּ רַבְרְבַיָא יָת חֲנֻכַּת מַדְבְּחָא בְּיוֹמָא דְרַבִּיוּ יָתֵהּ וְקָרִיבוּ רַבְרְבַיָא יָת קֻרְבַּנְהוֹן לְּקֳדָם מַדְבְּחָא

וּקְרִיבוּ רַבְרְבַיָא יַת חֲנוּכַּת רְבוּתָא דְמַדְבְּחָא בְּיוֹמָא דְרַבֵּי יָתֵיהּ וּקְרִיבוּ רַבְרְבַיָא יַת קָרְבַּנְהוֹן לִקְדָם מַדְבְּחָא

ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח. הקדישוה:

ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח. אחר שהקדישו הקרבן הגישוהו לפני המזבח:

ויקריבו הנשיאים. אלו נשיאי ישראל. וחזר שנית ויקריבו הנשיאים, כי ידבר בעליונים, והנה הראשון ביו"ד אחרונה שהוא לשון רבוי והשני חסר יו"ד באחרונה שהוא לשון יחוד, כי הקרבן הוא קרוב הכחות והוא היחוד השלם שהקב"ה מתיחד בו בעליונים ובשפלים.

ויקריבו הנשיאים וגו׳. נראה כי כלם כאחד רצו להקריב ביום ראשון לחנכת המזבח, שרצו שיתחנך מכלם יחד, וה׳ אמר נשיא אחד ליום וגו׳, ואמר כי בכל השנים עשר ימים יחשב חנכת המזבח, ולזה אחר אמרו נשיא אחד וגו׳ אמר פעם אחרת לחנכת המזבח לומר כמו שכתבנו. וכאן לא אמר ה׳ למשה ״קח מאתם״ כדרך שאמר למעלה, משמע שלא היה צריך רשות לזה, כי ודאי שיקח קרבנות וכל המובא בית ה׳ זהב וכסף, אלא לצד שבאו יחד אמר ה׳ אליו כי יסדרם נשיא אחד ליום. אלא שראיתי לרז״ל בספרי שאמרו וזה לשונם: מגיד שכשם שנתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך נתנדבו לחנכת המזבח, ולא קבל משה מהן עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא, שנאמר ״יקריבו את קרבנם לחנכת״ וגו׳, עד כאן. רז״ל דיקו יתור אמרו יקריבו את קרבנם שלא היה צריך לומר, ודרשו שבא לרשיון, הא למדת שלא קבל מהם. ויש לנו לחקר זאת, למה ימאן משה מקחת מידם נדבת ה׳. ואפשר שלא רצה לקבל מהם עד שידע אם ה׳ חפץ שהם יחנכו המזבח או משה או אהרן, ומה גם שלא ראה עמהם שבט לוי, ועין בתחלת פרשת בהעלתך מה שכתבנו שם, והוא הדין שהיה מסתפק בכל אחד שיבא לחנך המזבח בקרבנו, אבל זולת זה בודאי שהיה מקבל.

ויקריבו הנשיאים וגו׳. אמר פעם שניה ויקריבו הנשיאים, לומר שהם עצמם טרחו בהבאת הנדבה עד המשכן, הגם שהם נשיאים לא חשו לכבודם. עוד ירצה שלא הביאו הקרבן ונתנוהו ביד המקריב, אלא הקריבו אותם לפני המזבח בסמוך לו, לומר כי אלו יקריבו ראשונה באין קודם להם, וכמו כן יכון הכתוב במאמר ויקריבו אתם לפני המשכן האמור בעגלות, לומר כי הקדשם הוא לצרכי משכן לשאת עליהם קרשיו וגו׳:

ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח. לפי הפשט הקרבה ראשונה היתה קדושת פה. והקרבה שניה הוא שהביאו לפני המזבח להקריב וכסבורים להקריב כולם ביום אחד. וכמש״כ בספר ויקרא א׳ ג׳ דשם הקרבה חל על כל מיני קריבה לה׳. אבל רש״י פירש בשם הספרי דתניא ובאו ועמדו לפני המזבח ולא קיבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. ולא נתבאר מוצא הדרש וגם למה לא קיבל. ונראה דלהכי לא קיבל משה משום שהיה שלא כדין להביא חטאת וקטרת שלא כחובה . ומעתה מובן מוצא הדרש. שהוא מדאמר ה׳ יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. ואי איתא שלא בא דבר ה׳ אלא ללמד שנשיא א׳ ליום יקריב. אם כן מיותר האי לחנוכת המזבח. אלא גם זה בא בדבור יקריבו את קרבנם אע״ג שהוא שלא כחק מכ״מ יקריבו לחנוכת המזבח. וכל שהוא לחנוכה כשר אפי׳ שלא כחק. ולפי זה הדרש יש לפרש ויקריבו הנשיאים את קרבנם. כמו ויקרב את משפטן לפני ה׳ כך עמדו הנשיאים לפני המזבח ושאלו למשה אם יקבל מהם והוא שאל ובא התשובה בדבר ה׳:

ר דאם לא כן מאי לפני המזבח דקאמר ומהו ויאמר ה' אל משה וגו' הבא אחריו דמשמע שאם לא אמר לו השם יתברך לא היה מקבלם והא דאמר לו השם יתברך נשיא אחד ליום וגו' אף שלא מצינו שנסתפק משה בזה שהרי לא פרש"י אלא אם כסדר תולדותם וכו' יש לומר דהשם השיב לו מעצמו בלתי שאלת משה פן יבא לטעות ולומר שכולם יקריבו קרבנם ביום אחד כיון שכולם ביחד הביאו קרבנם והיו כולם זריזים במצות דין הוא שיהיו כולם שוים בהקרבתן עד שהוצרך השם לומר נשיא אחד ליום וקל להבין. והרא"ם כתב שנסתפק גם בזה אם כולם יקריבו ביום אחד או כל אחד ביומו מיד השיב לו השם יתברך נשיא אחד ליום ועיין שם מה שהקשה ותירץ שם ואין כל כך צורך הפשט משום הכי קצרתי ולא הבאתיו: