במדבר ד, ל

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנִנוּן כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמִפְלָח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵילָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנִינוּן כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמִפְלַח יַת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא

לעבד את עבודת אהל מועד. ולהלן בבני גרשון אומר ״עבודה באהל מועד״, לצד כי עבודת בני גרשון היא באהל מועד עצמו שנושאים יריעות המשכן ואהל מועד מכסהו וגו׳, מה שאין כן בני מררי שעבודתם היא הקרשים והאדנים וגו׳ שהם עבודת אהל מועד שנושאים אהל מועד, ולזה אמר לעבד את וגו׳ הקרשים וגו׳ שהם עבודת אהל מועד, ולזה לא חש לומר ״לצבא״ לבד, שהרי פרש הכתוב דבריו, מה שאין כן בעבודת בני גרשון להעירך בהפרש שבין עבודתם לעבודת בני קהת, לצד שבשניהם אמר עבודה באהל ואין הכר בדבריו להפרש שבין שניהם, לזה כתב שנוי ״לצבא צבא״ משנה ממה שכתב בבני קהת ״לצבא״, ולצד הפרש שבין בני גרשון לבני מררי העירך בשנוי אחר כמו שכתבנו.