במדבר ד, כג

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא עַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנֵי יַתְהוֹן כָּל דְאָתֵי לְחַיָלָא חֵילָא לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵילָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנֵי יַתְהוֹן כָּל דְאָתֵי לְחַיָילָא חֵילָא לְמֶעֱבַד עִבִידְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

לעבד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים.

תפקד אותם. כפל לומר תפקד, פרשתי בפרשת במדבר בענין בני קהת (במדבר ד:כ).

לצבא צבא וגו׳. ובבני קהת אמר ״לצבא״ לבד, כי הם היו נושאים כלי הקדש הפנימיים, לזה אמר ״לצבא״, מה שאין כן מה שלפנינו הם צובאים צבא הצובא קדש שהם היריעות וגו׳ והקרשים וגו׳ שהם צבא הקדש, לזה אמר לצבא צבא, מעתה הם צובאים הצבא.

כל הבא לצבא צבא. בבני קהת ומררי כתיב כל הבא לצבא. וכאן כתיב לצבא צבא. ולאו דבר ריק הוא. והענין דיש לדעת דבני גרשון היו מיוחדים במעלה בשיר שבשעת עבודה. כמו בימי דוד ושלמה היה אסף מבני גרשון הראש קודם להימן מבני קהת ובביאורי על הספרי הוכחתי הכי מברייתא שם. וזהו משמעות לצבוא צבא. דצבא לחוד משמעו איזה התמנות של כל אדם בביתו או בעירו. ועוד משמעו צבא קיבוץ אנשים לד״א כמו הנשים הצובאות. ולצבוא צבא משמעו מצביאים את הקיבוץ. והיינו עבודת השיר דבקיבוץ כדאיתא בערכין פ״ב. וברבה איתא לצבוא צבא אלו שוערים לעבוד עבודה אלו משוררים. והיינו דכתיב כאן לעבוד עבודה. ולא כתיב לעבודה כמו בבני מררי. אלא כדרשת הגמ׳ בערכין דף י״א במקרא עבודת עבודה. עבודה שבעבודה הוי אומר זה השיר וע״ע לעיל ג׳ כ״ב:

לעבוד עבודה. וכן בבני מררי כתיב לעבוד את עבודת א״מ משא״כ בבני קהת כתיב לעשות מלאכה. היינו משום דב״ג וב״מ אם נתקלקל איזה דבר תקנו זה הכלי כדאיתא שבת פ׳ הבונה בקרש שנפל בו דרנא. מש״ה מיקרי עבודה לעבודה שמכבר. משא״כ בבני קהת אם נתקלקל איזה כל״ש לא היו מתקנים אלא עושים מחדש כדאיתא פ׳ המזבח מקדש דסכין שנפגם אין מתקנים משום הכי כתיב לעשות מלאכה מחדש:

כל הבא לצבא צבא ואצל קהת ומררי אמר כל הבא לצבא כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון. לעבוד עבודה כולל כל עבודת הלוים השיר והשוער והשמירה והמשא, ונגד זה אמר זאת עבודת כולל כולם. ולמשא שזה מפורש בכאן כמ"ש ונשאו: