במדבר ג, ד

על פני אהרן. בחייו:

וּמִית נָדָב וַאֲבִיהוּא קֳדָם יְיָ בְּקָרוֹבֵיהוֹן אֶשָׁתָא נוּכְרֵיתָא קֳדָם יְיָ בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי וּבְנִין לָא הֲווֹ לְהוֹן וְשַׁמֵּשׁ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל אַפֵּי אַהֲרֹן אֲבוּהוֹן

וּמִית נָדָב וַאֲבִיהוּא קֳדָם יְיָ בְאֵישָׁתָא מְצַלְהֲבָא בִּזְמַן קְרוֹבֵיהוֹן אֵישָׁתָא נוּכְרֵיתָא מִן חַפְיָן וּבְנִין לָא הֲווֹ לְהוֹן וְשַׁמֵשׁ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל אַפֵּי אַהֲרן אֲבוּהוֹן

עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם – בְּחַיָּיו, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ג׳:ד׳). וְאֵין הָעִנְיָן לְהַגִּיד שֶׁכִּהֲנוּ בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם, כִּי כָל אִישׁ מִבְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יְכַהֵן בְּחַיֵּי אָבִיו. רַק בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר "הַכֹּהֲנִים הַמְּשׁוּחִים", שֶׁהָיוּ גַּם הֵם כְּכֹהֲנִים גְּדוֹלִים נִמְשָׁחִים כָּמוֹהוּ בְּחַיָּיו, וְלֹא יֵעָשֶׂה כֵּן לְדוֹרוֹת. וְהַנָּכוֹן כִּי "עַל פְּנֵי" יַחְזֹר עַל הָרָחוֹק, וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה. וְכָךְ נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א כד ב): ״וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר״. וְטַעַם לִפְנֵי ה' שֶׁמֵּתוּ בְּנֵס שֶׁבָּא מֵאִתּוֹ, וְכֵן נֶאֱמַר בַּמְרַגְּלִים: ״בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'״ (במדבר י״ד:ל״ז):

על פני. פירשתיו:

בהקריבם אש זרה. שזו לבדה היתה בהם:

ובנים לא היו להם. שאם היו להם בנים ממלאים מקומם היו יורשים המעלה הראויה לאביהם:

ויכהן אלעזר ואיתמר. נתן להם מינוי ושררה במשכן במצות האל יתברך:

על פני אהרן אביהם. בחיי אהרן היתה משיחת הבנים ומיתת קצתם ושררת קצתם שלא על פיו אף על פי שהיה כהן גדול וכל זה לא יתמיד לדורות כי לא תהיה משיחה לכהן הדיוט ולא יהיה לו מינוי אלא על פי כהן גדול בחייו:

ובנים לא היו להם רבי יעקב בר אבין בשם ר׳ אחא אמר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו.

על פני אהרן אביהם במקום אביהם כמו על פני בן השנואה הבכור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.

וימת וגו׳. אז ויכהן אלעזר ואיתמר. שהרגישו במעלת כה״ג גם על פני אהרן אביהם. במה שהוזהרו גם המה ראשיכם אל תפרעו. וגם אכלו קדשים באנינות עד שמזה הבין משה שיכולים לאכול אפי׳ קדשי דורות. ואם שמ״מ לא נשתוו לאהרן באמת כמו שאמר אהרן הן היום הקריבו וגו׳ בכ״ז טעמו טעם מעלת כה״ג. ומש״ה כתיב ויכהן אלעזר ואיתמר ולא ויכהנו. דבאמת א״א להיות אלא כה״ג אחד. אלא כל אחד נחשב כאלו הוא ראוי להיות האחד. אלא שאין השעה נצרכת לו:

בהקרבם. חסר יו״ד דכבר ביארנו בפ׳ שמיני שלא הקטירו נו״א שתי המחתות אלא מחתה א׳ והשני סייע לו. מש״ה כתיב חסר:

ט יש ספרים שגורסין על פני אהרן אביהם בחייו. ואם תאמר למה ליה לרש"י לפרש בחייו. ויש לומר אי לא פירש בחייו הייתי אומר שהוא לאחר מיתתו לפי שאינן ראוים לעבודה בפניו לכן פירש על פני אהרן אביהם בחייו נעשו כהנים גדולים ופירוש אם אירע טומאה באהרן שימש אלעזר, באלעזר שימש איתמר. תנחומא: