במדבר כט, ז

וּבְעַשְׂרָא לְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הָדֵין מְעָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן וּתְעַנוּן יָת נַפְשָׁתֵיכוֹן כָּל עִבִידְתָּא לָא תַעַבְדוּן

וּבְעַשְרָא יוֹמִין לְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְתִשְׁרֵי מְאָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן וּתְסַגְפוּן יַת נַפְשָׁתֵיכוֹן מִן מֵיכְלָא וּמִשְׁתַּיָא מִבֵּי בַּנֵי וְתַמְרוֹקָא מִסַנְדְלָא וְתַשְׁמִישׁ דְעָרִיס כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן

ובעשור לחדש השביעי הזה לאותו חדש שקורין לו עכשיו שביעי דהיינו תשרי ולא לאותו שהיו קורין אותו כבר שביעי דהיינו ניסן כדכתיב במלכים בירח האתנים בחג ומתרגם יונתן: ירחא דעתיקיא קרי ליה ירחא קדמאה וכען הוא ירחא שביעא.

ובעשור לחדש השביעי הזה. משמעות לשון הזה. בא ללמדנו אותה שנה שתקעתם בר״ה. וכדאי׳ בר״ה די״ז כל שנה שאין מריעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה. וע״ע מש״כ בפ׳ אמור בזה:

כל מלאכה. כל שהוא מלאכה כשעור שנתנו חכמים. (משא״כ בשביעי ש״פ בפ׳ ראה כתיב לא תעשה מלאכה. דשם עיקר הכונה כמו שיבואר שם ברצות ה׳. שיהא פנוי להיות עצור לפני ה׳. ומש״ה אין לעשות מלאכה המטרדת ולא קאי המקרא במלאכה כ״ש):