במדבר כג, ב

וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דִי מַלֵיל בִּלְעָם וְאַסֵיק בָּלָק וּבִלְעָם תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא

וַעֲבַד בָּלָק הֵיכְמָא דְמַלֵיל בִּלְעָם וְאַסֵיק בָּלָק וּבִלְעָם תּוֹר וּדְכַר עַל אָגוֹרָא

פר ואיל במזבח. בכל מזבח והיא דרך קצרה כאילו אמר במזבח האחד מכל המזבחות:

פר ואיל במזבח על כל מזבח.

ויעל וגו׳ פר וגו׳. נראה שחוזר לבלעם שבסמוך, כי הוא שהעלה הקרבנות ולא בלק, כי הוא לא אמר לו אלא ״והכן לי בזה שבעה פרים״ וגו׳. וצריך לדעת למה עשה בלעם דבר זה בלתי רשיון מה׳, כי הוא צוה לו ״אך את הדבר וגו׳ אותו תעשה״. ויש מהמפרשים שרצו לומר כי כן צוה לו המלך, ונסתיעו ממאמר ״את שבעת המזבחות ערכתי״ וגו׳ שהמשמעות יגיד שעשה כאשר אמר לו ה׳, עד כאן. ודברים אלו אין שכלי הולמם, כי בודאי שלא יחפץ ה׳ בזבח רשעים, ומה גם שתכלית כונת המקריבים היא להרע לעם קדושו. ומצאתי שאמרו רז״ל במדרש (במדבר רבה כאן) הפך זה, גם בגמרא במסכת סוטה (מז.) אמרו וזה לשונם: אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסק אדם בתורה וכו׳ אפלו שלא לשמה וכו׳, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב וכו׳, עד כאן, ואם הקרבתם היתה במצות ה׳, מי יאמר שלא היתה הכונה לקים מצות המלך, ולזה יצתה ממנו רות.

והנכון בעיני כי בלעם דן בדעתו שלא נצטוה מה׳ אלא על המעשה והדברים שיעשה בלעם בהשתדלותו בבחינות וכחות הטמאה שחוץ ממנו יתברך, אבל בהשתדלות אשר ישתדל עמו יתברך כביכול זה לא נאסר לו. ולזה הקריב קרבנותיו לה׳, שכל מה שיהיה לכבודו יתברך עשה יעשה. ואמרו את שבעת המזבחות, בא לראות אם רצה ה׳ במעשיו או אם הקפיד עליו גם על זה, ונתכון גם כן להגדיל מעשיו, שהראשונים היו בונים מזבח אחד והוא שבעה, ואמר בדרך זה את שבעת וגו׳ כמי שקדם לו הדבור על זה ולא אמר ״שבעה מזבחות״ וגו׳, וכבר העירו רז״ל (במדבר רבה כ,יח) בזה שנתכון לשבעה מזבחות שבנו האבות, עד כאן, וזה שעור הכתוב את שבעה מזבחות הידועות שבנו האבות אני ערכתי כמותן, והכונה בזה לא תגדל מעלת עם בני ישראל בשביל האבות הראשונים שבנו שבעה מזבחות.