במדבר כב, ח

לינו פה הלילה. אין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אמות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר (בראשית לא, כד) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא:

כאשר ידבר ה' אלי. אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלך אלא עם שרים גדולים מכם:

וישבו. לשון עכבה:

וַאֲמַר לְהוֹן בִּיתוּ הָכָא בְּלֵילְיָא וְאָתֵב יַתְכוֹן פִּתְגָמָא כְּמָא דִי יְמַלֵיל יְיָ עִמִי וְאוֹרִיכוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם

וַאֲמַר לְהוֹן בִּיתוּ הָכָא בְלֵילְיָא וְאָתִיב יַתְכוֹן פִּתְגָמָא הֵיכְמָא דִי יְמַלֵיל יְיָ עִמִי וְאַסְחָרוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם

והשבותי אתכם דבר. אחר שתלינו:

כאשר ידבר ה' אלי. כי אכין עצמי לנבואה:

וישבו שרי מואב עם בלעם. וזקני מדין להיכן הלכו כיון דאמר להו לינו פה הלילה וגו' הלכו להם אמרו כלום יש אב ששונא בנו:

לינו פה הלילה. ברוב גאותו וגאונו נראו לו שרי מואב פחותים, ועל כן אמר להם לינו פה הלילה, לינה בעלמא, אבל כששלח שלוחים אחרים רבים ונכבדים מאלה אמר להם שבו נא בזה, שהוא לשון עכוב, כמו (דברים א) ותשבו בקדש ימים רבים, ועוד שחלה פניהם שהוסיף לשון נא.

וישבו שרי מואב עד בלעם לפי שלא היו שם מכירים במדין נתאכסנו עם בלעם אבל זקני מדין שהיו ממדין נתאכסנו בעיר עם חבריהם.

לינו פה. דקדק לומר תיבת פה, אולי שנתכון לומר להם שילינו אתו במלונו, וגמר אומר הטעם והשיבתי וגו׳ כאשר ידבר וגו׳, דקדק לומר ״כאשר״ ולא אמר ״אשר ידבר״ וגו׳, נתכון לומר טעם שאומר להם לינו פה עמו כדי שתכף ומיד כאשר ידבר ה׳ אליו ישיבם דבר, מה שלא יהיה כן כשיהיו חוץ למלונו. ואמר הלילה אולי שאמר כן לצד צרות עינו שלא נתן להם אכסניא אלא ללילה אחת.

כאשר ידבר ה׳ אלי. בכל הפרשה בלעם אומר ידבר ה׳ ובמעשה כתיב שם אלהים. דנבואה בשם ה׳ גבוה במעלה מנבואה בשם אלהים כמש״כ בס׳ בראשית י״ז א׳ ולעיל י״ב ו׳. ובלעם בגסות רוחו אמר שידבר עמו ה׳ ולא כן היה רק במחזה שניה עלה ודבר בו ה׳ כמו שיבואר להלן כ״ג ט״ז:

ויאמר אליהם והוא הודיע להם שהוא עתה נביא וכל מה שיעשה עתה תלוי ברצון ה' וצריך שתלינו פה הלילה שישמע מה שידבר ה' אליו בחלום הלילה, וישבו שרי מואב עם בלעם ושרי מדין הלכו לדרכם באשר לא החזיקו אותו רק לקוסם חשבו שמדחה אותם בקש כי לא האמינו שה' ידבר אליו, וגם י"ל כי שרי מדין לא היו צריכים רק ללכת אל בלעם לכבודו שבאו אליו שרים משתי אומות, אבל לא היו צריכים להביא תשובה בחזרה אל בלק כי הם חזרו למדין תכף אחר שעשו שליחותם לדבר אליו דברי בלק, רק שרי מואב שהם היו צריכים להביא תשובה אל שולחם הוצרכו להשאר עד שישיב להם תשובה:

ש ואם תאמר דלמא כפשוטו שלא רצה הקדוש ברוך הוא שילך עמהם וכן בסמוך כתיב להלוך עמכם ופירש"י אלא עם שרים גדולים קשה גם כן מנליה. ויש לומר מדכתיב ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה משמע שהוא אמר שהראשונים אינן ראוין שילך עמהם דאם כאשר ידבר ה' אלי פירוש אם יצוה לילך ולקלל אם לא אם כן למה הלכו להם זקני מדין מאחר שהוא אומר שהוא עושה ברצון ה' אלא פירוש אם יתן לו רשות שילך עם בני אדם שפלים כמותם אם כן ראו בני מדין שודאי אין בו תקוה מאחר שהוא רוח גבוהה ולכך הלכו להם: