במדבר כב, לב

כי ירט הדרך לנגדי. רבותינו חכמי המשנה דרשוהו (שבת קה, א) נוטריקון יראה ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומהר הדרך שהוא לכעסי ולהמרותי [ולהמראתי]. ומקרא קצר הוא, כמו (ש"ב יג, לט) ותכל דוד. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן (איוב טז) ועל ידי רשעים ירטני, מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים, שאינן אלא מקניטים:

וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאָכָא דַיְיָ עַל מָה מָחִיתָא יַת אֲתָּנָךְ דְנַן תְּלַת זִמְנִין הָא אֲנָא נְפָקִית לְמִשְׂטַן אֲרֵי גְלֵי קֳדָמַי דְאַתְּ רָעֵי לְמֵיזַל בְּאוֹרְחָא לְקִבְּלִי

וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאָכָא דַיְיָ מְטוֹל מַה מָחִית יַת אַתְנָא דְנַן תְּלַת זִמְנִין הָא אֲנָא נְפָקִית לְמִשְטַן לָךְ וְאַתְנָא דְחִילַת חָמַת סָטַת מִן אָרְחָא וּגְלֵי קֳדָמַי דְאַנְתְּ בָּעֵי לְמֵיזַל לְמֵילוֹט יַת עַמָא וּמִילָא לָא מְהוֹגְנָא לְקִבְלִי

כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – כִּי הַהוֹלֵךְ יָרַט דַּרְכּוֹ וְעִוֵּת אוֹתָהּ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד. אוֹ לְנֶגְדִּי – שֶׁיָּרַט הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד רְצוֹנִי, כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ב:ל״ב), כְּמוֹ ״כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים״ (נחמיה ג לז). יָרַט לְשׁוֹן עִוּוּת, וְכֵן ״וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי״ (איוב טז יא) - יְעַוֵּת אוֹתִי. וְהָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳), כִּי הַהֲלִיכָה הָיָה בָּהּ רְשׁוּת מֵאֵת ה' הַנִּכְבָּד, אֲבָל בִּלְעָם עִוֵּת אוֹתָהּ בְּלֶכְתּוֹ עִמָּהֶם עַל דַּעְתָּם שֶׁיְּקַלֵּל אֶת הָעָם:

כי ירט. הטעם עוות וכן על ידי רשעים ירטני שהוא מן רטה שאילו היה מן ירט היה ראוי להיות כמו יעטני ואם הם שני שרשים וכמוהו מעיל צדקה יעטני שהוא על משקל אשר יעצני כמו עוטה אור:

על מה הכית את אתונך. כי בראותך אלה האותות היה לך לשער שהליכתך בלתי רצויה והיא לא תצלח:

זה שלש רגלים. ואיך הקשית ערפך שלש פעמים לדחוק את השעה:

הנה אנכי יצאתי לשטן. הנה אני עשיתי האפשר להתנגד לדרכך בזה האופן לטובתך:

כי ירט הדרך לנגדי. ירט מן ורטט החזיקה כמו ותרץ את גלגלתו (שופטים ט, נג) מן רצץ. אמר הנה יצאתי לשטן וענין ההשטנה היה כי יחריד הדרך כל מה שכנגדי כענין לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וכל זה לא הספיק להחריד אותך כי הכבדת לבך:

הנה אנכי יצאתי לשטן יצאתי ממדתי ממדת רחמים שמלאך רחמים היה:

כי ירט הדרך לנגדי, כי לשון אפי׳ כמו כי מנשה הבכור רפאה נפשי כי חטאתי לך.

ירט לשון סגירה כמו יסגירנו אל אל עויל וע״י רשעים ירטני. כך הפי׳ הנה אנכי יצאתי לשטן לך ואפי׳ היה הדרך סגור לנגדי.

ירט. [לשון עיקום] ועיקוש כמו "על ידי רשעים ירטני" ורבותינו עשאוהו גימטריא:

ויאמר אליו וגו׳ על מה וגו׳ הנה וגו׳. צריך לדעת מה טענה היא זאת ״על מה״ וגו׳ – על עסקיה רעים! עוד מה טענה במאמר ״הנה אנכי״ כיון שלא היה יודע, כמו שהעיד הכתוב ״ויגל ה׳ את עיני בלעם״, הא למדת שסתומים היו עד עתה. ואולי שנתכון ה׳ להשפיל גאונו כדי שיודה בפיו ויאמר כי האתון ראתה המלאך שלש פעמים והוא לא ראה, ומזה יתגלה גם כן הפלגת מעוט השגתו בנסתרות. לזה אמר לו ״על מה״ וגמר אומר הנה אנכי וגו׳ ותראני האתון. כאן תחב חץ בלבו, שנתחיב לומר בפיו כי עינים לו ולא יראה כמו שראתה האתון, כאמרו ״לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי״, וזה היה תכלית הכונה בדבר המלאך.

עוד נתכון בזה להעירו מה שגרמה לו הליכה זו, על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין קו.) בלעם מתחלה נזקק לרוח הקדש, וכשנזדוג לבלק נסתלקה ממנו ונקרא קוסם (יהושע יג:כב), והוא מה שהעירו במה שלא ידע המלאך העומד לפניו, מה שלא היה כן קודם לכן שהיה רואה ברוח הקדש. וטעם יציאת המלאך לנגדו, הודיעו במאמר כי ירט הדרך וגו׳, פרוש ׳ירט הדרך׳ כמו שפרש רמב״ן, ופרוש ׳הדרך׳ – דרכו של בלעם שהיה הולך עליו.

כי ירט הדרך לנגדי. שורש ירט הוא מלשון ריצה בלי דעת הרץ ומזה השורש נקרא מקום מרוצת המים רהטים. והנה כ״ז שאדם רחוק מן החטא. אין החטא מרקד כל כך וכדכתיב לפתח חטאת רובץ. אבל אחר שמתקרבים בדעת קשה מאד להתגבר על יצה״ר. ונמהר לגמור העבירה כמעט בלי דעת צלולה. וכלשון הכתוב במשלי ז׳ כמהר צפור אל פח. והנה יצרו של בלעם היה חזק להביט על אחרים בעין רעה ולהזיק. מכש״כ בקוותו לשכר הרבה ע״ז. והקב״ה הזהירו על כך אבל עלול היה שבבואו לבלק יעבור על דבר ה׳. וכן היה באמת כדכתיב וירא משם קצה העם. ויבואר עוד שם ולולי חסדי ה׳ ששינה הליכות עולם ולא רגז אז היה מזיק הרבה וזה היה עיקר חטאו בענין הלז. ומש״ה חרה אף של הקב״ה שידע שלא יתחזק לפי טבעו. והיינו דכתיב כי הולך הוא. בטבע רעה שלו וזהו כי ירט הדרך. דרכך מתקרב ונמהר להיות לנגדי:

על מה הכית את אתונך המלאך פירש לו תוכחת האתון שלא היה ראוי לך להכות האתון רק להבין שמה שנטתה מדרכה היה מפני איזו סיבה, והסבה הי' כי הנה אנכי יצאתי לשטן, כי ירט אמר לו אתה האיש המתפאר בנבואה אתה סכל יותר מן החמור ובע"ח הפחותים ממנו, כי ירט הדרך לנגדי ר"ל כל הנמצא בדרך הזה אחזה איתם רטט וחרדה כשבאו לנגדי עד שימליץ שכל הדרך חרד ופחד לנגדי:

ב כלומר בשביל שראתה אותי ולכך נטתה:

ג כלומר דקשה לרש"י כיון דירט נוטריקון הוא על מה קאי הדרך לנגדי. ומתרץ דקאי אהנה אנכי יצאתי לשטן והכי קאמר הנה אנכי יצאתי לשטן כי הדרך שהלכת היה לנגדי לקנאתי ולהקניטני ובזה יתיישב קצת קושיית הרא"ם שכתב ולא ידעתי איך מתפרש מלת כי במקום הזה ודו"ק:

ד כלומר מיהר:

ה והכי קאמר קרא שירט בעל הדרך דהיינו בלעם לנגדי שהוא לכעסי ולהמרותי ומקרא קצר הוא דשתי תיבות חסרים הם בעל והדרך דכך ראוי ליכתב כי ירט בעל הדרך הדרך שהוא לנגדי ובזה ניחא נמי מאי שהביא רש"י הפשוטו לאחר שהביא המדרש לפי שעל פי המדרש אין צריך לומר מקרא קצר וקל להבין:

ו דגם כן חסר הוא דותכל הוא לשון נקבה ואינו מוסב על דוד וצריך להיות ותכל נפש דוד:

ז וגם חיבורו של מקרא כבתחלה כי רצה בעל הדרך לילך בדרך שהוא לנגדי אלא לפירוש ראשון ירט לשון מיהר ולפירוש זה ירט לשון רצון: