במדבר כא, ו

את הנחשים השרפים. ששורפים את האדם בארס שניהם:

וינשכו את העם. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:

וְגָרֵי יְיָ בְּעַמָא יָת חִיוַן קָלָן וּנְכִיתוּ יָת עַמָא וּמִית עַם סַגִי מִיִשְׂרָאֵל

בְּרַת קָלָא נַפְלַת מִן שְׁמֵי מְרוֹמָא וְכֵן אָמְרַת אִיתוּן חָמוּן כָּל בְּנֵי נְשָׁא כָּל טַבְיָין דַעֲבָדִית לְעַמָא אַסֵיקִית יַתְהוֹן פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם אָחֵיתִית לְהוֹן מַנָא מִן שְׁמַיָא וּכְדוּן חָזְרוּ וְאִתְרַעֲמוּ עֲלוֹי וְהָא חִיוְיָא דְגָזְרִית עֲלוֹי מִן יוֹמֵי שֵׁירוּי עַלְמָא עָפָר יֶהֱוֵי מְזוֹנֵיהּ וְלָא אִתְרְעַם עִלַוַי וְעַמִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וּכְדוּן יֵיתוּן חִיוָון דְלָא אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וִינַכְתוּן יַת עַמָא דִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן בְּכֵן גָרֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּעַמָא יַת חִיוָון חוּרְמָנִין וּנְכִיתוּ יַת עַמָא וּמִיתוּ אוֹכְלוֹסִין סַגִיאִין מִיִשְרָאֵל

בְּרַת קַל נַפְקַת מִגוֹ אַרְעָא וְאִשְׁתַּמַע קָלָא בִּמְרוֹמַיָא חֲמוּן כָּל בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאָצִיתוּ וּשְׁמִיעוּ כָּל בְּנֵי בִישְרָא לָטִית חִוְיָא מִן שֵׁרוּיָא וַאֲמָרִית לֵיהּ עַפְרָא יְהֵי מְזוֹנָךְ וְלָא אִתְרְעַם עַל מְזוֹנָא אַפֵּיקִית עַמִי פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם וַאֲחָתִית לְהוֹן מַנָא מִשְׁמַיָא וַאֲגִיזַת לְהוֹן סַלְוָוא מִן יַמָא וְאַסֵיקַת לְהוֹן בֵּירָא מִתְּהוֹמָא חָזְרוּ עַמָא לְמִתְרַעֲמִין קֳדָמַי עַל עֵיסַק מַנָא לְמֵימָר נַפְשָׁן מְעִיקָא בְּלַחְמָא דְמֵיכְלֵיהּ קָלִיל מִן בְּגִין כֵּן יֵתֵי חִוְיָא דְלָא אִתְרְעַם עַל מְזוֹנֵיהּ וְאַנְכִית לְעַמָא הָאִילֵין דְאִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וְגָרֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּעַמָא יַת חִוְיָא שְרָפַיָא וּנְכִיתוּ יַת עַמָא וּמִיתוּ אוֹכְלוֹסִין סַגְיָן מִן יִשְרָאֵל:

וישלח וגו' השרפים. שם תאר הנחשים ודרך דרש אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון והם שלחו לשונם לנשוך כן שולח בהם:

הנחשים לפי שעשו מעשה נחש שהוציאו לה"ר על המן:

את הנחשים לרבות כלבים וחיות רעות:

את הנחשים נחשים לא נאמר אלא הנחשים ר׳ יודן אומר הם הנחשים שהיה הענן שורף שהיו בזכותו של אהרן עכשיו שנסתלקו במיתתו היו מזיקים.

את הנחשים השרפים. נראה כי לצד שישראל דברו במשה והוסיפו לחטא לדבר באלהים, שלח ה׳ בהם מה שנולדו מחטאם, כי כבר כתבנו במקומות אחרים כי מהעבירה יוצא מזיק, ובזה תעמד על אמתת מאמרם זכרונם לברכה (תענית ח.) שאמרו: שאלו לנחש, ארי דורס ואוכל וכו׳, אתה מה הנאה יש לך? והשיב: אמרו לבעל הלשון, עד כאן. פרוש תשובתו כי יש מין עברה שממנה יצא מין נזק שבו, וכאן נולדו מחטאתם שני דברים: נחש ושרף, נחש שיש בו שנים ממית אדם ושורף הנפש, וישלחם ה׳ בם, כאמרו וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים. ואמר וישלח על דרך אמרו (איוב ח:ד) ״וישלחם ביד פשעם״. הנחשים הם כנגד מה שדברו במשה, שכל המדבר לשון הרע בחברו ומכל שכן ברבו נחש מכישו. והשרפים הם כנגד מה שדברו באלהים. שוב ראיתי במדרש (במדבר רבה יט,כב) וזה לשונם: ״השרפים״ שהם שורפים הנפש, עד כאן, וזה מכון לדברינו.

את הנחשים השרפים. הוא נושך על לשה״ר כדבר קהלת אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון.

וישלח ה' בעם כבר בארו המפרשים שהיה מדה כנגד מדה על שדברו לה"ר על ה' כמ"ש במד' אומרים לנחש מה הנאה יש לך ארי טורף ואוכל וכו' א"ל ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון וגם אחר שקצו בלחם שמים ורצו לחם הבא מן העפר נשך אותם הנחש אשר עפר לחמו:

כ פירוש שהשרפים הוא תואר לנחשים דכתיב בקרא כלומר הנחשים ששורפים ולא שהם מין נחש כמו שרף מעופף וכמו נחש שרף ועקרב דאם כן והשרפים מיבעי ליה והא דכתיב עשה לך שרף שמע מינה דמין נחש היה ששמו שרף יש לומר עשה לך נחש שרף קאמר וכמוהו ומאכלו בריאה פירוש שה בריאה: