במדבר כא, ל

ונירם. מלכות שלהם:

אבד חשבון עד דיבן. מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבן תרגום שלסר, עד. כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:

ונשים. שי"ן דגושה לשון שממה, כך יאמרו המושלים — ונשים אותם עד נפח — השמונום עד נפח:

וּמַלְכוּ פְסָקַת מֵחֶשְׁבּוֹן עֲדָא שׁוּלְטַן מִדִיבוֹן וְצֲדִיאוּ עַד נֹפַח דִסְמִיךְ עַד מֵידְבָא

אֲמִירִין רַשִׁיעַיָא לֵית רְמָא וּמְנַטְלָא חָמֵי כָּל דָא עָבַד חוּשְׁבַּנְכוֹן עַד דִיסוּף כִּדְבוֹנָא נַפְשֵׁיכוֹן וּמָרֵי עַלְמָא יִצְדֵי יַתְהוֹן עַד דִיפַח נַפְשֵׁיהוֹן וְיִצְדוּן כְּמָא דְאַצְדֵי קִרְוֵי אֱמוֹרָאֵי וּפַלְטִירֵי רַבָּנֵיהוֹן מִן תַּרְעָא רַבָּא דְבֵית מַלְכוּתָא עַד שׁוּקָא דִנְפָחַיָא דִסְמִיךְ עַד מֵידְבָא

וּפַסְקָא מַלְכוּ מִן חֶשְׁבּוֹן וְשׁוּלְטַן מִן דִיבוֹן וּצְדַן אוֹרְחָתֵיהּ עַד נְפָחַיָא דִסְמִיךְ לְמֵידְבָא:

ונירם. דברי משה והמ"ם סימן מלך אמורי וגדודיו ולו שני פירושים. האחד מגזירת ניר ותהיה מלת ונירם מושכת עצמה ואחרת עמה כמו והנבואה עודד הנביא וכן הוא ונירם אבד ניר חשבון ותהיה מלת ונירם כמו בתוך האהלי הערכך וכן הוא והניר שלהם אבד שהוא ניר חשבון. והפירוש השני שתהיה מלת ונירם מגזרת ירה ויור אשר יריתי והטעם כאשר ירינו אותם אבד חשבון:

ונשים. מפעלי הכפל והחיר"ק תחת קמ"ץ קטן כמו ויסב אלהים את העם ויאמר רבי משה הכהן כי הדגשות לחסרון האל"ף כאל"ף מלפנו מבהמות ארץ מגזרת תאשם שומרון וי"א כי חשבון היתה עיר סיחון לעולם וטעם בואו חשבון דברי המושלים למואבים הבאים בשבי אל חשבון כי אש יצאה מחשבון משל למחנות סיחון וכאשר ירינום דברי המושלים על לשון המואבים חשבנו כי תאבד חשבון ונעשה שממה כל הארץ עד נופח או הם דברי משה הדרשן:

ונירם - ונשליך אותם ממקומם. ונחרם אותם. כמו מן נטה יאמר וַנֵּט; יאמר מן ירה - וַנִּיר. וְנִירָם - כמו ונרם. וכן יַבְדִלֵנִי מן יבדלנו. לְהוֹצִיאָנוּ בקמ"ץ כמו לְהוֹצִיאֵנוּ בציר"י.

ונשים - ונפעל כן ונירם. ואילו היה מפורש כתרגום היה לו לינקד ונירם וי"ו חטף.

ונירם אבד. וניר ומלכות סיחון ואשו ולהבתו שהם שרי צבאותיו יאבד כי אחר שספרו נצחונו של סיחון ספרו כמו כן אבדן מלכותו על ידי ישראל:

ונירם אבד חשבון. כלומר ניר ויורש שלהם אבד חשבון וכל הארץ עד דיבון שלא יירשוה עם ירושתו. ניר לשון יורש כמו ולמען היות ניר לדוד עבדי:

אשר עד מידבא רי"ש נקודה ונשאר אש כי שרפה באש וניטל ראש שלה:

ונירם. אמר משה כאשר ירינו אותם אבד חשבון עד דיבון, ונשים עד נפח אז היתה שממה כל הארץ. או יהיה ונירם לשון ניר, שאמר והניר שלהם הוא ניר חשבון אבד.

ונירם אבד חשבון עד דיבן עיר חשבון אבדה יורש שלה מעל כל הארץ עד דיבון שלא יירשנה עוד יורש משל מואב.

ניר לשון יורש כמו למען היות ניר לדוד עבדי. ד״א ונירם לשון השלכה כמו ירה בים ופי׳ ונשליכם מארצם ואם באת לפרשו כתרגומו היה לו לינקד ונירם וי״ו בחטף. ד״א ונירם לשון ניר וחרישה כמו נירו לכם ניר ורעו יגיד עליו.

ונשים לשון שממה כלומר חרשנו והשימונו את עריהם.

ונירם על נקודת יבדילנו להוציאנו זכרנו וכן הרבה.

ונשים עד נפח אשר עד מידבא נקוד עליו ללמד שאף מלהלן היה כן.

ונירם. כמו ונירם כלו' [ליורש שלהם אבד חשבון וכל הארץ עד דיבן שלא ירשינה יורש של מואב, ניר לשון יורש כמו "למען היות ניר לדוד עבדי"] וגם יש לפרש לשון עול כמו "ואשבר מטת עלכם" ומתרגמינן ותברית נר עממיא וכן "נירו לכם ניר" כלו' שלהם אבד חשבון שלא יוכלו להטיל עוד עולם על יושבי חשבון שאינה שלהם, ויש מפרש שהוא מן "ירה" ונשליך אותם ולהודיע חשיבותם של ישראל שנתן הק' מלך גדול וגיבור בידם מונה והולך חשיבותו של סיחון:

ונשים עד נפח. שהיתה הארץ שממה ונשמה עד נופח:

ונירם. לפי ת״א ופרש״י שורש המלה הוא ניר והמ״ם הוא שימוש ואינו מדויק פתח וא״ו ונירם וגם נגינה של עד דיבון אינו עפ״י ת״א ע״ז. ואם יבואר מלשון הרמה ונו״ן של ונירם הוא שימוש הרי יו״ד של ונירם אינו לפי דקדוק לשה״ק אבל כבר ביארנו בספר בראשית ב׳ כ״ה דרך לשה״ק לערב שני שרשים במלה א׳ לכלול בו שתי כונות וה״נ יש בו שתי כונות. א׳ כת״א והשני מלשון הרמה. ואמרו ישראל שהתרומם כבודם ע״י שאבד מואב ניר חשבון עד דיבון. כי עד כה ירד הפחד מיושבי כנענים במה ששמעו שהתחננו ישראל מאדום וממואב לעבור דרך ארצם כמש״כ. והנה לא בחנם נשאו מושלי ישראל דבריהם על הנעשה במואב אם לא להעיר מוסר כמה יש להזהר מאש המחלוקת אשר אפי׳ יחזו מקצת אנשים נכוחות יותר ממי שהקיף מהם בכ״ז אם ירצו להתחזק על דרכם ע״י חברת מרעים. לעולם לא ישיגו תכלית מבוקשם כי אם יביאו שואה לא ידעו ולא רצו שחרה. והביאו המשל הזה כי באשר לא רצו המעט בהנהגת מלך. ולא יכלו להתגבר על הרוב אשר הקימוהו למלך. מה עשו קראו לסיחון לבא חשבון. והוא העלה שואה על המדינה והחריב העיר ובנאה לעצמו :

ונירם (משל השני) עוד הזכירו המושלים שסוף הדבר היה שנירם היינו המלך שלהם אבד את חשבון, שעל ידי מלכם שיצא להלחם בישראל אבד את חשבון וישראל לכדוהו מידו עד דיבון, ואח"כ ונשים (מענין שממה) עשינו אותם שממה עד נפח וכו':

ס רש"י מפרש עד לשון סר כלומר סר ניר מדיבון דליכא לפרש אבד חשבון עד דיבון הוא כמשמעו שאבד כל אותו ישוב שמחשבון עד דיבון דאם כן נשאר ונירם שפירושו מלכות שלהם בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו אבל לפי מה שפירש רש"י זכרונו לברכה הוא כאלו כתיב ונירם שבחשבון אבד ונירם שבדיבון סר: