במדבר כא, כח

כי אש יצאה מחשבון. משכבשה סיחון:

אכלה ער מואב. שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחית בלשון ארמי:

ער מואב. ער של מואב:

אֲרֵי קִידוּם תַּקִיף כְּאֶשָׁא נְפַק מֵחֶשְׁבּוֹן עָבְדֵי קְרָבָא כְּשַׁלְהוֹבִיתָא מִקַרְתָּא דְסִיחוֹן קַטִילוּ עַמָא דִשְׁרוֹ בִּלְחָיַת מוֹאָב כּוּמְרַיָא דְפַלְחִין בֵּית דַחֲלָא רָמָתָא דְאַרְנוֹן

אֲרוּם מִילִין תַּקִיפִין הֵי כְאֵישָׁא נַפְקִין מִפּוּמֵי צַדִיקַיָא מָרֵי חוּשְׁבְּנָא דְנָא וְזַכְוַון חֲסִינַן הֵי כְשַׁלְהוֹבִיתָא מֵאִלֵין דְקַרְיָין וּמְשִ¦יחִין בְּאוֹרַיְיתָא אָכְלַת אֵישְׁתְּהוֹן לְסַנָאָה וְלִבְעֵיל דְבָבָא דְמִתְחַשְׁבִין קוּמֵיהוֹן הֵי כְפִלְחֵי בַּמְתֵי טַעֲוָותָא דְנַחֲלֵי אַרְנוֹנָא

אֲרוּם עַם גוּבְרִין וּבַעֲרִין הֵיךְ אֶשָׁא נְפָקוּ מֵחֶשְׁבּוֹן עַבְדֵי קְרָבָא כְּשַׁלְהֵבִין דְאֶשָׁא מִקַרְתָּא דְסִיחוֹן קָטִילוּ מַלְכֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי שֵׁיצוּן לְחַיָית קַרְתְּהוֹן דְמוֹאָבָאֵי קָטִילוּ כוּמְרַיָא דַהֲווֹ מְדַבְּחִין קֳדָם טַעֲוָותֵיהּ דְאַרְנוֹנָא:

כי אש יצאה מחשבון. רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכם:

להבה. הטעם כפול כמשפט:

מקרית סיחון. מקרית שהוא היום לסיחון:

ער מואב. שם מקום סמוך כמו מבית לחם יהודה:

במות. מקומו' גבוהים:

ער מואב - עיר מלוכה של מואב נקראת ער.

כי אש יצאה. לאחר שנכבשה חשבון ונלחם גם בשאר עיירות שהוא ער וארנון וכבשם אז אמר אש יצאה מחשבון כלומר חיל וגבורים ולהבה מאותה עיר שנקראת קרית סיחון:

אכלה ער מואב. כלומר ממקומו יצא אש ושרפם והוא כמו ותצא אש מאבימלך ותאכל את אנשי שכם ומבעלי שכם ותאכל את אבימלך כלומר מהם ובהם וזה המשל שמשלו על גבורת סיחון להודיעך כמה גדול כחו של משה שנצחו והרגו. וכן משלו משל על בני עמון הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך:

כי אש יצאה מחשבון. רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכה.

אכלה ער מואב. שם מקום, כמו (רות א׳:א׳) מבית לחם יהודה.

כי אש יצאה מחשבון פי׳ אנשי חשבון מרדו במלך מואב מלכם.

להבה מקרית סיחון מן הקריה שהיא עתה לסיחון.

בעלי במות ארנן לשון מישור כמו מבעלי יהודה כלומר כל סביבי אותן במות היו מישור.

ולאחר שכבשה ונלחם ממנה בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן אמרו כי אש יצאה מחשבון. חיל וגבורה:

ולהבה מקרית סיחן. שנעשית קרית סיחון:

אכלה ער מואב. כלו' מארצם וממקומם יצא אש ושרפם ואכלם כמו "תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם…ותצא אש מבעלי שכם…ותאכל את אבימלך" מהם ובהם. וזהו משל שמשלו על סיחון ועל גבורתו:

וגם משלו משל על מואב ובני עמון שנצחם סיחון ואמרו אוי לך מואב אבדת עם כמוש. בני עמון שעובדין לכמוש כמו שאמר יפתח למלך בני עמון "את אשר יורישך כמוש אלקיך וגו':

נתן בניו פליטם. כלו' אותם מבניו שהיו פליטי חרב מחרב סיחון:

ובנתיו. שאין דרכם להלחם נתן בשבית שבק כמו "ולא נתן סיחון", הנצלים מן החרב הלכו בשבי למלך אמרי סיחון הניחם בשביה שלא יוכל להצילם מידו]:

כי אש וגו׳ להבה וגו׳. קרית סיחון היא עיר מלכותו מכבר ודרך האש המעט להתקרב ללהבה ולהרחיב את כחה לשרוף ארץ ומלואה כך משל אש המחלוקת שיצא בשעה שהמליכו בראשונה ופגעה בלהבה של סיחון:

אכלה ער מואב וגו׳. שהיא עתה קצה גבולם ושם היה מקום המלחמה. בעלי במות ארנון. שיצאו למלחמה:

כי אש אח"כ יצא סיחון מחשבון ועשה הרג רב ביתר ערי מואב, ותחלה בהיות חשבון בלתי בצורה יצאה אש, ואחר שנעשית קריה בצורה (שקריה מציין קירוי ובצור החומה) יצאה להבה המלהטת מרחוק יותר מאש, ואכלה ער מואב ועשתה הרג רב בער ובבמות ארנון:

כ לא קודם זה דאם כן כי אש באה בחשבון מיבעי ליה:

ל אמר זה שלא תחשוב שפירוש ער כמו עיר והוא על משקל דם שהרבים ממני דמים וכן ער הרבים ממנו ערים ויהיה ער שם המין בעבור כל העיירות שלו לא יתכן זה שהרי עדיין נשארו למואב עיירות רבות שהיה מולך עליהם וגם לא בעבור עיר אחת שלו דאם כן היה לו להזכיר איזה עיר כמנהג הכתוב בכל מקום כי לא בא לסתום אלא לפרש והביא ראיה מהתרגום שתרגם ולחיית ולא תרגמו קרתא:

מ כתב הרא"ם נראה לי שכיון בזה אף על פי ששם העיר הפרטי לא יסמוך וכיון שער שם פרטי של מדינה הוא איך הוא סמוך ומכח זה תרצה לדחוק ולפרש ער מלשון עיר לא תדחוק לפרש כן ער מלשון עיר כי יותר נכון לפרש ששם העיר הפרטי הוא סמוך אף שהוא שלא כמנהג מלפרשו מלשון עיר מפני הטענות הנופלות עליו עד כאן לשונו: