במדבר כא, טז

ומשם בארה. משם בא האשד אל הבאר כיצד, אמר הקדוש ברוך הוא מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל, ראו ואמרו שירה:

וּמִתַּמָן אִתְיְהִיבַת לְהוֹן בֵּירָא הִיא בֵירָא דִי אֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּנוֹשׁ יָת עַמָא וְאֶתֵּן לְהוֹן מַיָא

וּמִתַּמָן אִתְיְהִיבַת לְהוֹן בֵּירָא הִיא בֵּירָא דְאָמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּנוֹשׁ יַת עַמָא וְאֶתֵּן לְהוֹן מוֹי

וְטַעַם וּמִשָּׁם בְּאֵרָה יַחְזֹר לְמַעְלָה (במדבר כ״א:י״ד), לוֹמַר כִּי חָנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן, וּמִשָּׁם נָסְעוּ וְהִקִּיפוּ בְּאֵרָה, כִּי לֹא נִכְנְסוּ בְּאַרְנוֹן וּמִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, כִּי הוּא גְּבוּל מוֹאָב הַנִּשְׁאָר. וְקוֹרֵא בְּכָאן שֵׁם הַמָּקוֹם עַל שֵׁם הַנֵּס, וְאֵין שְׁמוֹ כֵּן בַּמַּסָּעִים:

ומשם בארה. ומשם היה נוטה אותו המשפך של נחלים אל מקום הבאר אשר אמר ה' אל משה אסוף את העם ונמצא שמקום אותו הבאר שהיה שם לבאר עמוק בלתי עולה היה שפל הרבה יותר מן אותו המקום שהיו שם ישראל בעת השירה ובהיות שאותו הבאר עלה עמם אל עבר ארנון הגבוה אשר משם היו הנחלים נשפכים למטה ראו שהאל יתברך נתן כח באותם המים לעלות ובכן התחילו שירתם ואמרו עלי באר. אמנם מה שספרו ז"ל (ברכות פרק הרואה) ממלחמת האמוריים אז נראה שנרמז באמרו ספר מלחמות ה' ולא באר הכתוב פרטי הנסים מפני כבודם של משה ושל אהרן כי אמנם לא הוצרכו כי אם להראות לישראל מה שהיה ראוי שיודיעו משה ואהרן אם היתה פעולתם במצות האל יתברך בשלמות וזה שידעו שאותם המים שהוציא מן הסלע לא היו מים טבעיים נמשכים בפלא מאיזה מעין או נהר אבל היו בלתי טבעיים שנהפך הסלע לאגם מים ברצון בוראו באופן שלא היה בהם טבע שאר המים שתנועתם נוטה אל המרכז ולכן עלו עמם אל מקום גבוה ממקום מקורם וכל שכן בהעלותם איברי המתים בתנועתם כמו שספרו ז"ל ולזה לא התערב משה רבינו בזאת השירה שהיה ענינה לבאר מה שחסר בפעולתו מרצון בוראו אשר השלימו הוא יתברך כאמרו ויקדש בם שהראה ענין אותם המים שהיה בהם כח הפכי לטבע שאר המים כמו שהתבאר:

ומשם בארה. ומאותן נחלים ומנסיעתם היתה הבאר נובעת שיוצאה מן הסלע:

ומשם מגבול מואב פושטת אזהרת האיסור שהלכה עד בארה שהוא קדש של אדום ששם נתן להם הבאר.

ומשם בארה. וכי משם היתה והלא מתחלת מ' שנה היה להם אלא שירדה לפרסם להם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליו שנא' אז ישיר ישראל ומפני מה לא נזכר משה שם מפני שנענש על המים ואין אדם מקלס לאספליטור שלו ולמה לא נזכר שמו של הקב"ה לפי שלא נזכר שמו של משה:

ומשם בארה. [ומאותם הנחלים ומנביעתם היתה הבאר הובעת שיצאה מן הסלע]:

ומשם הלכו ישראל בארה. לא היה עיר בעה״י ששמה בארה אלא מקום שעמד הבאר מללכת עוד משום שלא היו נצרכים עוד לה נקרא המקום בארה ושם אמרו שירה על הבאר. והא שלא אמרו שירה עליו עד כה הוא משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כ״צ כמש״כ ר״פ אז ישיר ובכ״מ. ככה כ״ז שלא יצאו מן המדבר לא אמרו שירה עד שהגיעו לעה״י ונגמר צורך הבאר אז אמרו שירה. וע״ע בס׳ בראשית ל״ה א׳ ובספר שמות ב׳ כ״ב:

היא הבאר וגו׳ אסוף את העם ואתנה להם מים. היינו בפעם השנית במי מריבה דבפעם הראשונה לא כתיב אלא קח אתך מזקני ישראל וזכרו בקיצור מה שנעשה בפעם שנית מאותו הבאר עצמו שניתן מכבר. הוא הוא הבאר שאמר הקב״ה בפעם השנית אסוף את העם. ולא זכרו שאמר ה׳ דבר אל הסלע ואתנה להם מימיו כלשון הקב״ה. היינו משום שבדבורו ית׳ נכלל שני אופנים. ע״י הדבור היינו הלכה ותפלה היה שב מימיו הראשונים שהיו מתוקים וצלולים מאד. וע״י הכאת המטה שצוה אל משה ליקח היו באים מים גרועים מהראשונים אבל מכ״מ היו מעין אותם מים הראשונים. והרי מכ״מ לא נעשה הנס השני בסלע אחר אלא באותו סלע שנברא מששת ימי בראשית לכך אלא שנשתנה למים אחרים גרועים מעט. ומכ״מ הרי בא לתועלת וכל צמא הלך אליו. וכמו שביארנו שם מש״ה הזכירו הנס כפי מה שעלה אח״כ שלא בא אלא באסיפת העם וניתן להם מים היינו אחרים. נמצא אמרו עתה שירה על שתי פעמים על הבאר הראשון ועל השני שהיא היא אלא שגרע ממנו מכ״מ הוא ראוי לברכה ושירה:

ומשם בארה, נתן להם המקום שנקרא בארה והוא שקרא בפ' מסעי עלמן דבלתימה שהיה במדבר שאצל גבול מואב ושם נעלם הבאר ולא היה להם מים ולא רצה ה' לתת להם מים ע"י משה מפמ מי מריבה, ובכ"ז השיגו באר מים ולא ע"י משה רק הוא הבאר אשר אמר ה" למשה אסוף את העם ואתנה להם מים שנתן להם ה' מים בעצמו מבלי ששאלו כלל, ולא ע"י משה רק להעם בעצמם: