במדבר יד, ב

לו מתנו. הלואי ומתנו:

וְאִתְרַעֲמוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ לְהוֹן כָּל כְּנִשְׁתָּא לְוַי דְמִיתְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אוֹ בְּמַדְבְּרָא הָדֵין לְוַי דְמִיתְנָא

וְאִתְרַעֲמוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן כָּל בְּנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן כָּל כְּנִישְׁתָּא לְוַאי דְמִתְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אוֹ בְּמַדְבְּרָא הָדֵין לְוַאי דְמִתְנָא

וילונו. מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים לנפעל שלם:

וילונו על משה ועל אהרן. שהיו שלוחי האל יתברך להוציאם ממצרים ולהצילם מכל אימת מות במדבר ואמרו שכל זה נעשה כדי לתתם ביד האמורי:

או במדבר הזה לא מתנו. מיתת עצמינו ולא יהא ביתינו לשבי ולביזה כמו שמפר':

וילנו וגו׳ כל בני ישראל וגו׳ כל העדה. טעם כפל זכרון המלינים, גם שנוי הזכרון, לצד שכללות ישראל היו בכלל המלינים, אבל דברים שבאו בטענה היו מפי כללות העדה הראויים לדבר בטענה עם משה. ואמרו סדר בחירת הרע: חלוקה ראשונה ״לו מתנו בארץ מצרים״, וזה נמנע מהם שכבר יצאו, ובחרו ברעה יותר ממנה שימותו במדבר, וזה ישנו במציאות כי ימיתם במדבר. למה ה׳ מביאם למדרגה רעה יותר למות בחרב ולשבות נשיהם וגו׳, וגמרו אומר ״הלא טוב״ – פרוש, אם ה׳ לא ימיתם במדבר מסכימין לשוב מצרימה, שאפשר שלא ימיתום מצרים ותהיה נפשם להם לשלל. ולא פחדו שיגזר ה׳ עליהם וימיתם במדבר ולא יגיעו למצרים, כי זה הוא מבקשם כאמרו ״או במדבר הזה״ וגו׳:

וילונו. למחר נתקבצו בתלונה:

כל העדה. הראשים דברו בשביל כל ישראל:

לו מתנו בארץ מצרים. כבר ביארנו דעיקר התלונה היה להגיד קבל משה ואהרן בלי בושה. כי בשנאת ה׳ את הדור הזה חפץ להמיתם בארץ כנען. וכאשר יבואר במקרא הסמוך. וחשבו סיבת השנאה הוא או בשביל שעבדו ע״ז במצרים או על חטא העגל. וזהו שצעקו לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה בשביל העגל:

וילונו ואח"כ שבו להתלונן על משה ואהרן שהוציאו אותם מארץ מצרים ואמרו אחר שראינו שכונת ה' בהוציאם ממצרים היה להמיתם, לו מתנו בארץ מצרים ולא היינו סובלים רעת המדבר, ואם רצה להרע לנו גם בזה שקודם המות נהיה רעים ונדים במדבר עכ"פ במדבר הזה לו מתנו:

ט פירוש לא לשון אלו כמו לו יש חרב בידי לו חכמו ומפני שפירש הלואי כמו מי יתן שהוא דבוק עם וא"ו שאחריו כמו מי יתן והיה לבבם לכן הוצרך להוסיף וא"ו ומתנו שהוא כמו מי יתן ומתנו: