תהילים פרק ט׳

תהילים פרק ט׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַלמוּת לַבֵּן. יֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן עַל מֵת בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, וְלֹא יִתָּכֵן פִּתְרוֹנוֹ מִפְּנֵי אוֹמֵר לַבֵּן וְלֹא אָמַר הַבֵּן, וְאֵין לוֹ בַּמִּזְמוֹר עֵדוּת וְזִכָּרוֹן לְאַמֵּץ זֶה הַפִּתְרוֹן. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן נָבָל וְאַף זֶה לֹא יִתָּכֵן לַהֲפֹךְ אֶת הַשֵּׁם וְאֵין בַּמִּזְמוֹר זִכְרוֹנוֹ (ס״א אינו). וְרָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא תֵּבָה אַחַת שֶׁהֲרֵי חָבֵר לָהּ ״וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְמוּת״ (תהלים מח:טו). פָּתְרוּ מְנַחֵם וְדוּנַשׁ מַה שֶּׁפֵּתְרוּ וְאֵינוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְרָאִיתִי בִּפְסִיקְתָּא שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בַּעֲמָלֵק גָּעַרְתָּ גוֹיִם שִׁמַּם מָחִיתָ. וְאוֹמֵר אֲנִי לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן שִׁיר זֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְלַבֵּן יַלְדוּתָן וְשַׁחֲרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְתִגָּלֶה צִדְקָתָם וְתִקְרַב יְשׁוּעָתָם שֶׁיִּמָּחֶה עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ, עֲלָמוֹת יַלְדוּת, לַבֵּן כְּמוֹ לְלַבֵּן. וּמְנַחֵם פָּתַר עַלְמוּת לַבֵּן, נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן לַמְשׁוֹרֵר נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וִיהִי לַבֵּן כְּמוֹ לְהָבִין וּלְבוֹנֵן, עַלְמוּת עַל שֵׁם כְּלִי שִׁיר שֶׁשְּׁמוֹ עֲלָמוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״עַל עֲלָמוֹת שִׁיר״ (תהלים מו:א). וְדוּנַשׁ פָּתַר לַבֵּן שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן שֶׁהָיָה נִלְחָם בְּדָוִד בַּיָּמִים הָהֵם, וּמַה שֶׁהוּא אוֹמֵר גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע הָרָשָׁע הַזֶּה הוּא לַבֵּן הַהוֹרֵג עַם נְקִיִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן רַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּשְׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵינָן נִכְתָּבִים בַּמִּקְרָא רַק פַּעַם אַחַת:

   אבן עזרא

   למנצח על מות לבן על מות - שתים מלות הם, על כן טעה האומר כי הוא כמו: על עלמות שיר. ועוד: למה היה סמוך אחריו למ"ד? גם האומר כי לבן היה שם משורר כמו בן ויעיאל איננו נכון, כי אין משפט הלשון לאמר ליצחק ליעקב בפתחות הלמ"ד בשם אדם, כי השם נודע כאשר פירשתי בספר השם.

   ויש אומרים: כי לבן הוא נבל הפוך.

   ועל מות איש הבנים ומות בנו. והנכון דברי רבי דונש הלוי: שהיה שם אחד נסיכי הגוים שלחץ את ישראל. כאשר יפרש במזמור.

   רד"ק

   למנצח על מות לבן מזמור לדוד: אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ונתץ את ישראל ושמו לבן, ובמותו אמר דוד זה המזמור. ויש אומרים (אבן עזרא במקומו): כי לבן הפוך הוא נבל. ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור; והוא רחוק מאוד. כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון. ויש אומרים (שם): כי לבן הוא כמו ביו"ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור. ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור; אבל הוא פרש לבן למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים (א טו יח): ועמהם אחיהם המשנים זכריהו ב ן ויזיאל. ופרש על מות: שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר. וכמוהו שתי מלות וענינן מלה אחת: פקח קוח (ישעיהו סא א); יפה יפיה (ירמיהו מו כ ) לגאי יונים (תהלים קכג ד). ואף על פי שנפתח"ה למ"ד לבן, ולא כן המנהג על שם אדם, שלא תאמר לַיצחק לַידותון; שלא תבוא על שם העצם ה"א הידיעה. אף על פי כן באה הידיעה להורות כי על בן המשורר אמר, כי אם היה אומר לבן בשב"א לא היה נכר כי על המשורר אמר ששמו בן. מכל מקום ענין המזמור נכון לפרשו על גלית הפלשתי.

   מלבי"ם

   על מות לבן, לבן זה (כפי המבואר מן המזמור) החריב ערים רבים והאביד גוים וממלכות, ואחר כך נלחם עם דוד ודוד נצחו, ואחרי שובו מן המלחמה, הגיע מפלתו על ידי ה', שנוקש על ידי הדברים שהכין ללכוד בו את דוד שנית, וגם חילו וממלכתו נאבדו, זה תוכן הספור בכלל ועל פי זה יאמר בזמרתו, שהגם שבראשית ההשקפה היה נראה שהיה מפלתו טבעיית, באמת היה זה ענין נסיי השגחיי, באשר נוקש בבור אשר כרה על דוד, ומצייר כאילו ה' (אשר הרשע הזה היה שבט אפו להכרית גוים) החריש לו עד שישב עליו למשפט עת נלחם עם דוד ואז השיב לו גמולו גם על הגוים אשר האביד והערים אשר הרס, ובסוף המאמר התפלל שעת ירצה ה' לפקוד על הגוים לא יהיה זה על ידי אנוש אשר יאמר בכח ידי עשיתי רק יפקוד עליהם בעצמו, באופן שיכירו הכל כי ה' הוא השליט על הכל ובל יעוז עוד אנוש מול אלהי מרום, ועל פי זה התרעם (בסימן י') על הצלחת הרשעים מחריבי הארצות, ועל שה' יאריך אפו ועל ידי כן יכפרו בהשגחה ועל כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, והתפלל על זה. אודה ה', רצה לומר הודאתי על העבר תהיה בכל לבי, כי כבר באר בחוה"ל (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה' חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה' להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש, ב. אספרה כל נפלאותיך, לא כדרך בני אדם שלא יספרו רק נסים הגלוים אבל הדברים שיראו למו סבות טבעיים יתלו בטבע ובמקרה, אבל אנכי נפקחו עיני לדעת שגם דרכי הטבע המה נפלאות תמים דעים:

   מצודת ציון

   לבן. שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה:

2. (ב)אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל־לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ. גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו טז:יד) ״לֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וְגוֹמֵר״:

   אבן עזרא

   אודה טעם בכל לבי בסתר.

   אספרה בגלוי.

   רד"ק

   אודה יהוה בכל לבי כי תשועה גדולה היתה לדוד ולישראל מות גלית הפלשתי; ומפני זה אמר: בכל לבי.

   אספרה כל נפלאותיך: כי על כל פלא אחד יספר האדם הפלאים האחרים שעברו, כמו שאמר זכר עשה לנפלאתיו (תהלים קיא ד).

3. (ג)אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן:

   מצודת דוד:אזמרה שמך עליון. אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אשמחה ומרוב השמחה אזמרה שמך ואם הוא נעלה מזמר.

   רד"ק

   אשמחה ואעלצה בך כי בך בטחתי בבואי למלחמה עמו, ואני נער והוא איש מלחמה.

   אזמרה שמך עליון: כי אתה נעלית על הכל ושקר גבורת האדם.

   מלבי"ם

   אשמחה, (ענין ג') איני דומה בהודאתי לה' כיתר בני אדם שעקר שמחתם הוא על הטובה שהשיגו והוא אהבת עצמם, כי אנכי אשמחה ואעלצה בך, עקר שמחתי היא בך, מה שעל ידי זה יתפרסם שמו הגדול, ושעל ידי כן אזמרה שמך עליון שאוכל לזמר שמך ולהודיע לבני אדם שאתה עליון ושליט על הכל, כי בשוב, אחר ששב אויבי אחור ופנה עורף במלחמה, מה שאחר כך יכשלו ויאבדו שנית, זה לא היה דבר מקרי רק מפניך, שידך עשתה זאת:

   מצודת ציון

   אשמחה ואעלצה. כפל הדבר במ״ש:

4. (ד)בְּשׁוּב־אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ:

   מצודת דוד:בשוב. כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   בשוב אויבי אנשי הצורר לא תהיה להם תקומה במות מלכם.

   רד"ק

   בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך: כי כל מערכות פלשתים נסו ושבו אחור כמו שכתוב (שמואל א יז נא): ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו.

5. (ה)כִּי־עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק:

   מצודת דוד:כי עשית. הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִשְׁפָּטִי וְדִינִי. תֵּיבוֹת כְּפוּלוֹת בַּמִּקְרָא וְאֵין חִילּוּק בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ ״עֵדִי וְסַהֲדִי בַּמְּרוֹמִים״ (איוב טז:יט), ״עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל״ (איוב מ:יח):

   מִשְׁפָּטִי וְדִינִי. בַּשָּׁמַיִם:

   יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא. כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט:

   אבן עזרא

   כי, משפטי ודיני לאות כי חמס עשה לדוד והפר בריתו והתפלל דוד בעבור זה ונשמעה תפלתו.

   וטעם ישבת לכסא לעשות משפט.

   רד"ק

   כי עשית משפטי ודיני אתה נלחמת בעבורי. כי נס גדול היה שבאה האבן במצחו והוא היה כלו לבוש ברזל ובאה על מקום מגולה שהיה במצחו.

   ישבת לכסא ישבת בכסא המשפט אתה שאתה שופט צדק: לקחת משפטך ממנו שהיה מחרף מערכות אלהים חיים. ולמ"ד לכסא במקום בי"ת וכן למ"ד לפניכם לחרב (ויקרא כו ז) כמו בחרב; הרגתי לפצעי (בראשית ד כג).

   מלבי"ם

   כי אחר אשר עשית משפטי ודיני, שבעת שבאו להלחם בי רבת ריבי ועשית משפטי להומם במלחמה, מאז לא קמת מן כסא המשפט רק ישבת לכסא, רצה לומר שנשארת יושב על כסא המשפט אתה שופט צדק, שהגם שתחלה לא עשית משפט לעמים אשר השמידם, אחר שהתחלת לשפטו לא עמדת מכסא משפט עד שגזרת עליו דין של כליה, ועל ידי זה גערת גוים, אשר היו בעזרתו, וגם אבדת רשע, הוא לבן בעצמו, וגם את שמם מחית לעולם ועד שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה' בם להומם ולאבדם:

   מצודת ציון

   משפטי ודיני. להתמדת הדבר כפל במ״ש:

   לכסא. כמו בכסא ובא הלמ״ד במקום הבי״ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי (ש״א כ׳) ומשפטו בבן ישי:

6. (ו)גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד:

   מצודת דוד:גערת. בעבורי גערת גוים וכו׳ ומחית שמם לבל יזכרו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   גָּעַרְתָּ גוֹיִם. עֲמָלֵק, ״רֵאשִׁית גּוֹיִם״ (במדבר כד:כ):

   אִבַּדְתָּ רָשָׁע. אֲבוֹתָיו:

   שְׁמָם מָחִיתָ. ״כִּי מָחֹה אֶמְחֶה״ (שמות יז:יד):

   אבן עזרא

   גערת בלא בי"ת כדמות כריתה הנני גוער לכם את הזרע.

   אבדת רשע הוא לבן.

   לעולם ועד מלה קצרה לעולם ועד עולם, ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי"ן שהוא הראשון, נקמץ הוי"ו כמו: הוציא לחם ויין.

   רד"ק

   גערת גוים גערה הקשורה בלא בי"ת לשון השחתה, כמו גער חית קנה (תהלים סח לא); וכמו הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב ג); וכן גערת גוים זה.

   ואמר: גערת גוים הם הפלשתים, אבדת רשע גלית הפלשתי,

   שמם מחית על המתים במלחמה אמרו, שנאמר (שמואל א יז נב) ויפלו חללי פלשתים.

   לעולם ועד: המלה הזאת (ועד) ענינה ארך הזמן יותר מעולם. ובלא סוף פסוק היא בפת"ח: בלא אתנ"ח כמו ואל לעד תזכר עון (ישעיהו סד ח), ובאתנ"ח כמו הזאת ידעת מני עד (איוב כ ד); ובסוף פסוק לעולם ועד בסגו"ל.

   מצודת ציון

   גערת. ענין זעקת נזיפה:

7. (ז)הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה:

   מצודת דוד:האויב. אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר״ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הָאוֹיֵב תַּמּוּ. כִּי חֳרָבוֹת הַשִּׂנְאָה לָנֶצַח הֵם עָלָיו כְּחֶרֶב חַדָּה. דָּבָר אַחֵר: חֳרָבוֹת לָנֶצַח – אוֹתוֹ אוֹיֵב שֶׁחֳרָבוֹת שִׂנְאָתוֹ הָיְתָה עָלֵינוּ לָנֶצַח, וְזֶהוּ עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְעֶבְרָתוֹ שָׁמְרָה נֶצַח״ (עמוס א:יא). לָשׁוֹן אַחֵר: חֳרָבוֹת – לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְכֵן נֶאֱמַר ״שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשֻׁבְנָה״ (יחזקאל לה:ט):

   וְעָרִים נָתַשְׁתָּ. ״כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס״ (מלאכי א:ד):

   אָבַד זִכְרָם. אוֹתָהּ הַשָּׁעָה:

   אבן עזרא

   האויב אמר בן לברט: כי מצא חרבות בפתח בספר קדמון על כן פירש בו, כמו: חרבות צורים. והנכון בעיני: שהחי"ת חטוף בקמץ. ואמר רבי משה: היה ראוי להיות אבד זכרם אתה וכמוהו: יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו ותתן צמרתו ולא דבר נכונה, כי כח השם בפעלים כמו מפי עליון לא תצא והטעם יציאות הרעות והטובות והם הגזרות וככה הוא יען אשר גבהת בקומה ויתן גבהך. ולפי דעתי: כי האויב כמו הקהל חקה אחת לכם וכן הפירוש ואתה האויב, בעבור שתמו החרבות שהחרבת לנצח וערים נטשת אבד זכרם חשבת כי תמלט ושכחת כי השם לעולם ישב, ויקח הדין ממך, על כן אחריו וה' לעולם ישב והנה הוא קשור עם אבד זכרם הערים הנה מחה השם את שמו ככתוב למעלה והוא הטעם שגמל לך כמעשיך.

   רד"ק

   האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה: הה"א ה"א הקריאה, כמו הקהל חקה אחת לכם (במדבר טו טו); וכמו הדור אתם ראו דבר יי (ירמיהו ב לא). וכפי שאמר שמם מחית אמר כנגד האויב: שמך נמחה כמו שנמחה שם הערים אשר החרבת, שתמו לנצח ואבד זכרם, כן אבד זכרך עתה. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: תמו חרבות החרבות שהיית עושה לא תעשה עוד. והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, פרש (במקומו): בעבור שתמו החרבות שהחרבת, והערים שנתשת אבד זכרם, חשבת אתה כי תמלט; ושכחת כי יי' לעולם ישב. פרוש זכרם המה: כפל הכנוי, כי היה די במ"ם זכרם. או פרושו: אבד זכרם עד שיאמרו הרואים: לא המה אלה הערים שהיו בנויות. ולזה הפרוש יהיה פרוש המה בתמיה.

   מלבי"ם

   האויב, דע אתה האויב, שהגם שתמו חרבות הם הערים שהחרבת לנצח, שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך, והערים אשר נתשת לא לבד שאבדו, כי גם אבד זכרם שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם, דע כי רק המה אבד זכרם, אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו, כי וה' אשר לעולם ישב, אחר אשר כונן והכין למשפט כסאו, לא יעמוד עוד מכסא משפט, רק לעולם ישב לשפוט משפט כל בריותיו, ולכן הגם שהמה אבד זכרם, הלא ה' אשר לעולם ישב הוא ישפט תבל בצדק, ויריב ריב העשוקים מיד עושקיהם כח, ולא יטה דינם כי ישפוט בצדק ובמישרים, והנה חלק בזה ג' מדרגות, הלאומים ישפוט משפטם וידין דינם, ועפ"ז יעניש את המרגיז הארץ אשר החריב את עריהם:

   מצודת ציון

   נתשת. ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א׳):

8. (ח)וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ:

   מצודת דוד:וה׳ לעולם ישב. כי ה׳ חי לעולם וכ״כ ממשלתו וא״כ מי יבנה את אשר הרס הוא:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק

   רש"י

   וַה׳ לְעוֹלָם יֵשֵׁב וְגוֹ׳. שֵׁם שָׁלֵם וְכִסֵּא שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסְאוֹ; אֲבָל קוֹדֶם שֶׁיִּמָּחֶה כְּתִיב ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז:טז) – כֵּס חָסֵר וְשֵׁם חָלוּק:

   רד"ק

   ויהיה לעולם ישב אלה ואלה יאבדו; ויי' לעולם ישב ושופט אלה אלה. וזהו שאמר:

   כונן למשפט כסאו: כמו שאמר (תהלים קב כז): המה יאבדו ואתה תעמד. וענין ישב הוא ענין העמידה והקיום. וכן יי' למבול ישב (שם כט י).

9. (ט)וְהוּא יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים:

   מצודת דוד:והוא ישפוט. עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רד"ק

   רש"י

   וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. עַד בֹּא הַקֵּץ הָיָה רָגִיל לְשָׁפְטָם בְּרַחֲמִים, לְפִי מֵישָׁרִים הַמְצוּוִין בָּהֶם. דָּן אוֹתָם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהֵם יְשֵׁנִים מִן הָעֲבֵירוֹת:

   רד"ק

   והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים: תבל הוא ארצות הישוב. אמר: כמו שישפט משפטי בצדק כן הוא שופט בכל עת ובכל זמן האמות בצדק ובמישרים; וכשתגבר אמה על אמה הכל הוא משפט מאתו.

10. (י)וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:

    מצודת דוד:משגב לדך. לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וִיהִי ה׳ מִשְׂגָּב לַדָּךְ. לְשׁוֹן ״דַּכָּא״ (תהלים צ:ג), אִילָאמִינְשִׁי״ה בְּלַעַ״ז. לֶעָתִיד, כְּשֶׁיְּכוֹנֵן לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹ, יְהִי מִשְׂגָּב לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם דַּכִּים:

    לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. עִתִּים שֶׁל צָרָה:

    אבן עזרא

    ויהי, לדך שאין לו כח שהוא שפל, על כן משגב בצרה כמשמעו, בצר לדך. ורבי דונש פירש בו: לשון יחיד מן דברי הבצרות. ואין זה מטעם המזמור.

    רד"ק

    ויהי יהוה משגב לדך משגב לעתות בצרה: בכל עת כשהוא שופט העולם הוא משגב לעני. אף על פי שהוא שפל בלא כח ובלא יכלת לא יניחנו לחזקים ממנו, אלא הוא לו למשגב. וישגב העני בו כמו שישגב אדם במגדל עז, וכמו שנשגבו בו ישראל היום והוא להם למגדל עז. ומשגב לעתות שהם בצרה, כי ישראל עתה בצרה גדולה מפני זה הפלשתי. ופלשתים שהיו מתגברים עליהם כמו שאמר במלך שאול (שמואל א ט טז): כי באה צעקתו אלי.

    מלבי"ם

    ויהי, (שנית), אל הדך והנדכא לא ימתין עד שיעשו עמו רע רק יהי לו משגב תיכף, ולא יניח כלל להרע לו, וזה בין אם הוא דך ונדכא מצד עצמו, ובין אם הוא חלוש מצד שהעת היא עת צרה, שבזה יושיע לו תיכף מצד הרחמים והחמלה, (שלישית) ליראי ה' ולישראל עמו לא ימתין עד שיהיה עת צרה, כי יודעי שמך הם יבטחו בך, כי לא עזבת דורשך, אף עזיבה לפי שעה, כי הם מושגחים מאתך תמיד עד שלא יהיה להם עת צרה כלל, ורצה לומר להעמים יעשה משפט, להעניים רחמים, לישראל ויודעי שמו אהבה וחבה כאב את בנו, לכן אתם ישראל יודעי שמו זמרו לה' מצד שהוא יושב ציון ומשגיח שם תמיד השגחה פרטית ואינו עוזב את יודעי שמו, וגם הגידו בעמים עלילותיו איך מתנהג עמהם, אבל יש הבדל בין הנהגתו עם העמים ובין הנהגתו עם יודעי שמו, והוא כי דורש דמים אותם זכר, רצה לומר אותם את העמים רק דורש דמים זכר, לא זכרם רק מצד שהוא דורש דמים הנשפכים והדם יזכיר אותו לעשות משפט לדם אשר שופך, אבל צעקת ענוים לא שכח כלל, ואינו ממתין עד שיזכירהו דמם הנשפך כי יושיעם תיכף כמ"ש כי לא עזבת דורשיך ה':

    מצודת ציון

    משגב. חוזק:

    לדך. מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (לקמן ל״ד):

    לעתות. מלשון עת:

11. (יא)וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא־עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה:

    מצודת דוד:כי לא עזבת. כי יראו אשר לא עזבת דורשך:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ויבטחו בך כאשר יראו שהיה השם משגב לדך אז יהיו לבטח.

    רד"ק

    ויבטחו בך דין הוא שיבטחו בך

    יודעי שמך כישראל היום, כי ראו

    כי לא עזבת דורשיך יהוה: אלא היית עמם בעת צרתם.

12. (יב)זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

    מצודת דוד:יושב ציון. המשרה שכינתו בציון:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    זַמְּרוּ לַה׳ יוֹשֵׁב צִיּוֹן. כְּשֶׁיַּחֲזִיר יְשִׁיבָתוֹ לְצִיּוֹן יְזַמְּרוּ לוֹ כֵּן:

    אבן עזרא

    זמרו בעבור שהזכיר כי גער בגוים ואבד הרשע שהשחית יודעי השם, ע"כ זמרו לה' יושב ציון, כי אותם הם יודעי השם ודורשיו.

    רד"ק

    זמרו ליהוה ישב ציון אמר: ישב ציון, ואף על פי שציון היתה עדין ביד היבוסי, כי היתה קבלה אצלם כי שם ישכון הכבוד ושם יבנה בית המקדש: וציון היא ראש ירושלם.

    הגידו בעמים עלילותיו: בכל מקום שתלכו הגידו העלילות והנפלאות שעשה עמכם.

    מצודת ציון

    עלילותיו. מעשיו:

13. (יג)כִּי־דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא־שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים:

    מצודת דוד:כי דורש דמים. כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אוֹתָם זָכָר. אֶת הַדָּמִים שֶׁנִּשְׁפְּכוּ בְּיִשְׂרָאֵל:

    רד"ק

    כי דרש דמים אותם זכר האל שהוא דרש דמי העניים מיד עושקיהם זכר אותם דמים ששפכו פלשתים בישראל.

    לא שכח צעקת ענוים: כתיב ביו"ד וקרי בוא"ו, כי הענוים הם כמו העניים והחלשים ברוב.

    מצודת ציון

    ענוים. שפל הרוח:

14. (יד)חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת:

    מצודת דוד:מרוממי. הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    חָנְנֵנִי ה׳. עַתָּה בַּגּוֹלָה:

    מְרוֹמְמִי. בִּגְאֻלָּתְךָ:

    אבן עזרא

    חננני נמצא שלם והיא מלה זרה.

    ראה עניי ככה עשה לי תמיד ובעבור היות שערי מות בתחתיות, אמר כנגדו: מרוממי.

    רד"ק

    חננני יהוה פתחו"ת החי"ת יורה עליו שהוא מן הדגוש ונרפה, כמו (בראשית מב כא) בהתחננו אלינו.

    ראה עניי משנאי כמו שראית מזה השונא והוא גלית.

    מרוממי משערי מות: כי הכל היו חושבים שאפול ביד גלית. ושערי מות הוא קרוב למיתה, כמו השער לבית.

    מלבי"ם

    חננני ה', מתפלל שיצילהו ה' גם מיתר שונאיו המשטימים אותו, אתה ה'! שאתה מרוממי משערי מות שכבר הייתי בסכנה על ידי לבן שהיה כפשע ביני ובין המות והייתי עומד ליכנס בשער המות ואתה הצלתני מידו, אם כן חננני ה' וראה עניי גם מיתר שונאי:

15. (טו)לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל־תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת־צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    בשערי בת ציון כנגד שערי מות.

    רד"ק

    למען אספרה כשאנצל משונאי אספרה

    כל תהלתיך בשערי בת ציון כי שם תהיה ההודאה, והשירים והזמירות יאמרו שם, כי שם ישכון הכבוד.

    אגילה בישועתך: בישועה שתעשה עמי מכל שונא ושונא שיהיה לי. ואמר: בשערי, כמו השערה אל הזקנים (דברים כה ז). ומלת תהלתיך כתיד ביו"ד, כי רוצה לומר: תהלות רבות, ונגרע ממנו סימן רבוי הנקבות ובא בסימן רבוי הזכרים לבד. וכמוהו: נלאית ברוב עצתיך (ישעיהו מז יג); ואחותיך סדום ובנותיה (יחזקאל ט זנה: עיין פרוש רבנו במקומותיהם). ובאמרו: כל תהלתיך, ובמקום אחר (תהלים קו ב) אומר: ימלל גבורות יי'? דוד אמר אספרה כל תהלתיך. על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודאה לאל שהצילו מהאויבים; וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור אמר: מי ישמיע כל תהלתו? וכן היחיד לבדו, הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר (שם מ ו): אגידה ואדברה עצמו מספר. כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי נדה לא א): בעל הנס אינו מכיר בנסו. וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך, אמר על הנסים שעשה עמו הגלוים והידועים לכל במלחמת האויבים.

    מלבי"ם

    למען אספרה כל תהלתיך, שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ"ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען אגילה בישועתך, שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגיל חדשה ואודה לך שיר חדש:

16. (טז)טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת־זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם:

    מצודת דוד:בשחת. בהבור אשר עשו:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    טָבְעוּ גוֹיִם. זוֹ הִיא הַתְּהִלָּה אֲשֶׁר אֲסַפֵּר:

    אבן עזרא

    טבעו זאת התהלה.

    בשחת כמו בשחתם נתפש.

    ברשת זו לפי דעתי: כי זו כמו אלה, וככה עם זו יצרתי לי, זו חטאנו לו, אלה אומרים חטאנו.

    והטעם ברשת אשר אלה טמנו.

    ויש אומרים: כי זו, כמו זאת.

    רד"ק

    טבעו גוים בשחת עשו פלשתים שבאו להלחם עלינו חשבו להפילנו והם נפלו ברשת זו טמנו וברשת אשר טמנו ללכדנו נלכדה רגלם: ופרוש: זו כמו אשר; וכן: זו חטאנו לו (ישעיהו מב כד); ויש לפרשו כמשמעו כמו: זה.

    מלבי"ם

    טבעו חוזר לברר איך היה ענין ישועתו דבר השגחיי לא דבר מקריי, שממה שנטבעו הגוים בשחת אשר עשו, ולא זאת לבד אלא כי גם ברשת אשר טמנו נלכדה רגלם, כי היה דרך הציידים להכין שחת ובור שבו נשחתה החיה, וגם היו מכינים רשת, שעל ידי הרשת נלכדה החיה ליפול אל השחת, והם לא לבד כי בשחת שעשו נטבעו, כי גם הלכידה היה על ידי הרשת שלהם עצמם, רצה לומר בין ההכנה אל ההשחתה בין ההשחתה עצמה הכינו הם לעצמם, מכל זה נודע ונתברר לכל, כי ה' משפט עשה, א. שלא היה נפילתם במקרה רק בהשגחת ה', ב. שלא היה דרך עונש לבד רק דרך משפט, שבמדה שמדדו מדד להם במשפט צדק, ויותר מזה על ידי מה שבפועל כפיו נוקש רשע, שבעת הפעולה שפעל ועסק והכין מוקשים בעת ההיא עצמו נוקש ונלכד, על ידי זה הגיון, יהגו ויחשבו כולם כי לא דבר ריק הוא, ויאמינו בהשגחת ה', סלה בזה סיים הענין ומתחיל תפלה ובקשה:

    מצודת ציון

    ברשת. פח יקוש:

17. (יז)נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה:

    מצודת דוד:נודע ה׳. כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל: נוקש רשע. כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    נוֹדַע ה׳. כָּל זֶה מִן הַתְּהִלָּה, נוֹדַע ה׳ לַבְּרִיּוֹת כִּי שַׁלִּיט הוּא וּמוֹשֵׁל וְנוֹקֵם לְאוֹיְבָיו, שֶׁהֲרֵי מִשְׁפָּט עָשָׂה בָּהֶם. יוּשְׁטִיצָ״א בְּלַעַ״ז:

    נוֹקֵשׁ רָשָׁע. נִכְשַׁל רָשָׁע:

    הִגָּיוֹן. נֶהְגֶּה זֹאת סֶלָה:

    אבן עזרא

    נוקש פועל ושרשו עם נו"ן והנכון להיות הקמץ הקטן תחת פתח, כי כל התנועות מתחלפות ולהיותו מגזרת תרגום אין טעם לו, והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי והנה שנים שרשים.

    הגיון זה אספר באמת.

    רד"ק

    נודע יהוה עתה נודע יי' במלחמה זו, כי נצחום ישראל במעט כח ויכלת שהיה להם כנגדם; ולא היו יכולים לנצח אותם אם לא יי' שנלחם לישראל.

    משפט עשה בפלשתים.

    בפעל כפיו נוקש רשע זה גלית, כי בחרבו נהרג. ומלת נוקש בצר"י כמו בפת"ח, והוא מבנין נפעל מענין מוקשים. ויש לפרש הנו"ן שורש, והוא פעל עומד מענין וינקשו מבקשי נפשי (תהלים לח יג); ונוקש ויקש ענין אחד.

    הגיון סלה: התשועה הזאת היא לנו הגיון והודאה.

    מצודת ציון

    נוקש. מל׳ מוקש:

    הגיון. ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (לקמן י״ט):

18. (יח)יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל־גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:ישובו. לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לִשְׁאוֹלָה. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה (יבמות יג:): כָּל תֵּיבָה הַצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ, כְּגוֹן ״מִצְרַיְמָה״(בראשית יב:י) ״מִדְבָּרָה״ (מלכים א יט:טו). הֵתִיבוּן לֵיהּ: וְהָכְתִיב יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדִּי: לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל שְׁאוֹל. וּמַהוּ יָשׁוּבוּ? לְאַחַר שֶׁיֵּצְאוּ מִגֵּיהִנֹּם וְיַעַמְדוּ בַדִּין וְיִתְחַיְּבוּ, יָשׁוּבוּ לַמַּדְרֵגָה תַּחְתִּית שֶׁל גֵּיהִנֹּם:

    אבן עזרא

    ישובו בעבור שהאדם נברא מאדמה.

    שכחי תאר, כי על משקלים שונים ימצא, כמו: חפצי רעתי.

    רד"ק

    ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים: ישובו רשעים לקבר. ואמר: ישובו, כמו ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). וישובו הוא דרך תפלה, כלומר: כמו שמתו אלו שונאי ישראל כן ימותו כלם שהם שכחי אלהים. ובדרש (בבלי סנהדרין קה א ושוחר טוב במקומו) לשאולה הוא גיהנם. ואמרו (שם בקצת שנוי לשון:) למה אמר לשאולה? והלא כל ה"א בסוף התבה היא כמו למ"ד בתחלתה? ולמה אמר לשאולה בלמ"ד? לומר: שירדו לבטן, או למדרגה התחתונה, של שאול (בראשית רבה פרשיות נ וסח).

    מלבי"ם

    ישובו, מבקש מאת ה', שגם מעתה, הגם שמת לבן היוסר גוים, בכ"ז הרשעים בין אדם לחברו ישובו לשאולה, וימציא להם ה' את ענשם גם עתה, וכן כל גוים שכחי אלהים ישובו לשאולה גם עתה, ומבאר כי, והמאמרים מקבילים, ישובו רשעים לשאולה כי לא לנצח ישכח אביון, ובהכרח יעניש ה' את הרשעים המריעים לו, ישובו לשאולה כל גוים שכחי אלהים כי תקות ענוים (לא) תאבד לעד, שה' ימלא מה שהענוים מקוים שתתגלה מלכות ה' וממשלתו להאביד כל השוכחים שמו והכופרים בו, אבל זאת אבקש:

    מצודת ציון

    לשאולה. כן יקרא הגיהנם:

19. (יט)כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד:

    מצודת דוד:כי לא לנצח. ובכך יפרע מן מציריו: תאבד לעד. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח. יִשְׂרָאֵל הָאֶבְיוֹן מִלִּפְקוֹד עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁשִּׁעְבְּדוּ בוֹ, וְתִקְוַת עֲנִיִּים לֹא תֹאבַד לָעַד:

    אבן עזרא

    כי לא ישרת עבור עצמו ואחר עמו, כמו: יחי ראובן ואל ימות ואל יהי מתיו מספר ולא למדתי חכמה והטעם תקות עניים לא תאבד לעד.

    רד"ק

    כי לא לנצח ישכח אביון אם יעמדו ישראל בצרה מפלשתים לא יהיה זה לארך זמן

    תקות ענוים תאבד לעד: לא שזכר עומד במקום שנים; וכן מנהג הלשון בהרבה מקומות. ענוים כתיב בוא"ו וקרי עניים ביו"ד; וקרוב הוא כי העניים הם ענוים ברוב.

20. (כ)קוּמָה יְהוָה אַל־יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל־פָּנֶיךָ:

    מצודת דוד:אל יעוז אנוש. אל יתחזקו אויביך: על פניך. ר״ל בעת כעסך:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    קוּמָה ה׳. דָּוִד הָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיָּקוּם וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת זֹאת:

    אַל יָעֹז. עֲמָלֵק לְאֹרֶךְ יָמִים בִּגְדֻלָּתוֹ:

    עַל פָּנֶיךָ. בִּשְׁבִיל הַכַּעַס שֶׁהִכְעִיסוּךָ בְּמִקְדָּשֶׁךָ:

    אבן עזרא

    קומה טעם קומה - להראות גבורתו ועוזו.

    אנוש שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור. והנכון: המלך על כן אמר גוים הם עבדיו.

    רד"ק

    קומה יהוה קומה מלרע. ואמר: קומה, כמו שאמר הנשא; והכל דרך משל שיקום לשפוט הרשעים.

    אל יעז אנוש בני אדם שיש להם עז וגבורה על ישראל אל יעוזו עוד.

    ישפטו גוים על פניך: כמו לפניך. וכן: אלהים אחרים על פני (שמות כ ג; דברים ה ז).

    מלבי"ם

    קומה ה' שלא תכריתם על ידי בן אדם רק אתה בעצמך קומה להורידם שאולה, אבל אל יעז אנוש שהוא יהיה שבט אפך להכרית גוים, אני מבקש ישפטו גוים, שגם מעתה תעשה בהם משפט על רוע מעשיהם, אבל לא תעשה המשפט על ידי בן אדם רק על פניך בבלי אמצעי, רק שכולם יראו שפניך משגיחים ועושים משפט ברשעים בעצמך שיתה ה' מורה להם, שתשית ותכין שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה' בעצמו, עד כי ידעו גוים אנוש המה, שידעו את שם ה' לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים:

    מצודת ציון

    אנוש. הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מל׳ ואנוש הוא (ירמיה י״ז):

    פניך. כעסך כמו פני ה׳ (לקמן ל״ד):

21. (כא)שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה:

    מצודת דוד:שיתה. תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מוֹרָה. מָרוּת וְעוֹל. דָּבָר אַחֵר: מוֹרָה לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה, לְשׁוֹן ״יָרָה בַיָּם״ (שמות טו:ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מוֹרָה לְשׁוֹן תַּעַר (ס״א אינו):

    יֵדְעוּ גוֹיִם. שֶׁהֵם אֱנוֹשׁ, וְלֹא אֱלֹהוּת לִהְיוֹת גְּבוּרָתָם שׁוֹלֶטֶת:

    אבן עזרא

    מורה כתוב בה"א וטעמו באל"ף הפך קראן לי מרא.

    אנוש מגזרת ואנוש הוא.

    סלה באמת.

    רד"ק

    שיתה יהוה מורה להם שיתה מלרע. מורה בה"א כמו באל"ף. אמר: שיעשה להם שייראוהו.

    ידעו גוים אנוש המה סלה: ידעו שהם אנושים ואין להם כח כנגד האל; כי אנוש נגזר מענין אנוש לשברך (ירמיהו ל יב).

    מצודת ציון

    מורה. השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו):