תהילים פרק ע׳

תהילים פרק ע׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר:

   מצודת דוד:להזכיר. יאמר בו להזכיר את המקום למהר להושיע:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְדָוִד לְהַזְכִּיר. לְשׁוֹן תְּפִלָּה הוּא, כְּמוֹ ״וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר״ (תהלים כ:ח), וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ״לְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת לַה׳״ (דברי הימים א טז:ד). וּבְמִדְרַשׁ תְּהִלִּים רָאִיתִי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל צֹאנוֹ וְסָתַר אֶת הַדִּיר וְהוֹצִיא אֶת הַצֹּאן וְאֶת הָרוֹעֶה. אַחַר זְמַן הֶחֱזִיר אֶת הַצֹּאן וּבָנָה אֶת הַדִּיר, וְלֹא הִזְכִּיר אֶת הָרוֹעֶה. אָמַר הָרוֹעֶה: הֲרֵי הַצֹּאן מֻחְזָר וְהַדִּיר בָּנוּי, וַאֲנִי אֵינִי נִזְכָּר? כָּךְ, לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן נֶאֱמַר ״כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְגוֹ׳״ (תהלים סט:לו), ״וְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ״ (תהלים סט:לז): הֲרֵי הַדִּיר בָּנוּי וְהַצֹּאן כָּנוּס, וְהָרוֹעֶה (זֶה דָוִד) לֹא נִזְכָּר. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְדָוִד לְהַזְכִּיר אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי:

   אבן עזרא

   למנצח לדוד להזכיר נועם פיוט תחלתו כן.

   רד"ק

   למנצח. המזמור הזה חברו דוד בעת שהיה בורח מפני שאול או מפני אבשלום והוא הנכון בעבור המזמור הבא אחריו שיוכיח כי בברחו מפני אבשלום חברו כמו שנפרש:

   מלבי"ם

   למנצח, קאפיטול זה הוא העתק של סופי החרוזים של סי' מ', וכן התחלת הסימן שאחר זה הוא עצמו התחלת סי' ל"א, כי מזמור זה (שכולל סי' ע' וסי' ע"א) התפלל בברחו מפני אבשלום כי מבואר מדברי המזמור שהתפלל אותו לעת זקנתו, והזכיר שה' עשה עמו נפלאות מנעוריו, ומבקש בל יעזבהו לעת זקנה, לכן צירף אל מזמור זה הסיום של סי' מ' שאמר על נס שנעשה לו בנעוריו בברחו מפני שאול, כאומר שגם עתה צריך הוא לנס כזה, וז"ש לדוד להזכיר, שמזכיר עתה ראשונות שלא ירף ידו ממנו גם עתה, ואחריו לקח שלשה חרוזים ממזמור ל"א שהתפלל ג"כ בברחו מפני שאול וישב במדבר, כי גם עתה ברח אל המדבר:

2. (ב)אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

   מצודת דוד:להצילני. מלת חושה האמור בסוף המקרא מוסב גם על להצילני:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אלהים, חושה בעבור אחר בתחלה כאילו כתוב: אלהים חושה להצילני, כדרך: נר אלהים נשמת אדם ורבים ככה.

   רד"ק

   אלהים להצילני. ימהר להצילנו וחצי הפסוק שהוא כפל ענין יוכיח חסרונו, או יהיה פירושו בלא חסרון, ויהיה פעם חושה למלת להצילני ולמלת לעזרתי, וכמו שכפל הענין כן כפל הקריאה ואמר אלהים ואמר ה':

   מלבי"ם

   אלהים להצילני, מן הבאים להרגני, לעזרתי חושה מיתר רעות:

   מצודת ציון

   חושה. מהר:

3. (ג)יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:

   מצודת דוד:יבושו. בראותם כי לא יכלו לי: יסוגו. דרך הנכלם לחזור לאחוריו לבל יראה מי בבשתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יבושו כאשר תעזרני מיד יבושו.

   יסוגו אחור בנין נפעל, כמו יכונו יחדיו מגזרת סיג יראה סיגם.

   רד"ק

   יבושו ויחפרו. כפל ענין במלות שונות לחזק הענין כמנהג:

   יסוגו אחור. ישובו אחור מחשבותם שחשבו להרע לי ואז יבושו ויכלמו:

   מלבי"ם

   יבושו מבקשי נפשי להרגני, יסוגו חפצי רעתי בלב:

   מצודת ציון

   ויחפרו. מלשון חרפה בהפוך:

   יסוגו אחור. יחזרו אחור כמו ולא נסוג ממך (לקמן פ):

4. (ד)יָשׁוּבוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח:

   מצודת דוד:ישובו. בבושת פנים בעבור שכר הבושה שעשו לי אשר אמרו תמיד האח לשמוח על צרתי:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם. מִדָּה בְּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ לִי:

   עַל עֵקֶב. בְּאוֹתוֹ מַעְגָּל עַצְמוֹ, אנציש״טראציש בְּלַעַ״ז:

   הָאוֹמְרִים. עָלַי:

   הֶאָח הֶאָח. לְשׁוֹן חֶדְוָה, בִּרְאוֹתוֹ בְּאוֹיְבוֹ כִּרְצוֹנוֹ:

   אבן עזרא

   ישובו על עקב כמו בעקבי הצאן. ויש אומרים: בעבור עונש ושכר שמביישים אותי, כמו: בשמרם עקב רב, כמו תגמול, וחלף ישישו כאשר יבושו הם, אז ישישו מבקשיך וירימו קול.

   רד"ק

   יבושו אחור. בשתם שעשו לי המה יבושו ויכלמו בשובם אחור מדה במדה:

   עקב. ענין שכר:

   האח האח. שהיו אומרים בברחי שמחה שמחה:

   מלבי"ם

   ישובו אלה שמביישים אותי להוציא עלי דבה ואומרים האח שמעידים שהם ראו ממני דברים רעים ישובו אחור על עקב בשתם:

   מצודת ציון

   עקב. בשכר כמו והיה עקב תשמעון (דברים ז):

   האח. הוא ענין לשון שמחה:

5. (ה)יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל־מְבַקְשֶׁיךָ וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ:

   מצודת דוד:בך. בישועתך: ויאמרו וגו׳. האוהבים ומצפים לישועתך יהיו נושעים בכל עת ויאמרו תמיד בעת התשועה מאוד יגדל אלהים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   ישישו. הם יבושו וכל מבקשיך ואוהבי ישועתיך שתושיעני ישישו וישמחו:

   ויאמרו תמיד יגדל. שמראה גדולתו לאוהביו ומושיעם:

   מלבי"ם

   ישישו כל מבקשיך בשיראו שאתה מושיע חוסים ואוהבי תשועתך יאמרו תמיד יגדל ה' ע"י שיוסיף לעשות נסים חדשים, ועמ"ש בזה למעלה סי' מ' שם בארתיו:

6. (ו)וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה־לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְהוָה אַל־תְּאַחַר:

   מצודת דוד:ואני עני. אני מוכנע כעני ואביון לזה אתה אלהים חושה לי למלאות שאלתי עזרי. מעולם אתה עזרי ומפלטי לזה גם עתה אל תאחר:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חוּשָׁה לִּי. לְעֶזְרָה:

   אבן עזרא

   ואני כמשמעו.

   עני ואביון או כעני ואביון, או כמחשבת האויבים ולא כמו: אמרי לי אחי הוא.

   אל תאחר עזרי פועל יוצא, או פועל עומד.

   אל תאחר כמו מדוע אחרו, להיותך עזרי.

   רד"ק

   ואני. קרא עצמו עני ואביון לפי שהוציאו בנו מן המלוכה:

   מלבי"ם

   ואני מצטרף תמיד לישועה, כי אני עני ואביון, לכן חושה לי ואל תאחר את הזמן הצריך לישועה:

   מצודת ציון

   ומפלטי. ענין הצלה:

   תאחר. מל׳ איחור והזמנה: