תהילים פרק כ״ט

תהילים פרק כ״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז:

   מצודת דוד:בני אלים. הם המלאכים: הבו לה׳. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳ כבוד ועוז ר״ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הָבוּ לַה׳. הָכִינוּ לַה׳ וְהָכִינוּ לוֹ, אַתֶּם, בְּנֵי אֵילֵי הָאָרֶץ; מִכָּאן שֶׁאוֹמְרִים ׳אָבוֹת׳ (ראש השנה לב.). וּמְנַחֵם חִבֵּר הָבוּ לְשׁוֹן נְתִינָה:

   אֵלִים. שָׂרִים (ס״א אינו):

   הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז. מִכָּאן שֶׁאוֹמְרִים גְּבוּרוֹת (ראש השנה לב.):

   אבן עזרא

   מזמור, הבו לה' בני אלים הבו – אולי תשתנה תנועת הה"א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו.

   ובני אלים הם הכוכבים והעד: ברן יחד כוכבי בקר, ואחריו: ויריעו כל בני אלהים והטעם כפול. טעם להזכיר הכוכבים, כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים והזכיר פעם אחרת הבו לה', כי כן תמיד על דרך: נשאו נהרות ה'.

   וטעם הבו לה' ברבות על דרך תנו עוז, שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו.

   וטעם והשתחוו כהשתחות העבד לאדוניו, ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם: כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם.

   רד"ק

   מזמור לדוד הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד ועז: הבו ליי' כמו תנו ליי' כבוד, תנו עז לאלהים (תהלים סח לה). והנתינה בדבור ובהודאה. והכפל כמנהג הלשון לחזק הדבר. וכפל עוד ואמר:

   מלבי"ם

   מזמור לדוד, הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע"י סופה וסער מתחולל, ע"י זרם ושטף מים רבים, ע"י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע"י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר"א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה' ברך את עמו בשלום הבו לה', הזמינו א"ע לה' להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים! אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה' השולח אתכם לעשות דברו הבו והזמינו עצמכם לה' להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז ! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה' ועוזו וגבורותיו:

   מצודת ציון

   הבו. תנו כמו הבה את אשתי (בראשי׳ כ״ט) רצה לומר תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳):

   אלים. חזקים כמו אילי מואב (שמות ט״ו):

2. (ב)הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ:

   מצודת דוד:כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו: בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כְּבוֹד שְׁמוֹ. זוֹ קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם (ראש השנה לב.), וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת, וּכְנֶגְדָּן תִּקְּנוּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת:

   רד"ק

   הבו ליהוה כבוד שמו השתחוו ליהוה בהדרת קדש: שתתנו לו בדבריכם הכבוד והקדשה. כי ההדר הוא הכבוד כמו (ויקרא יט לב): והדרת פני זקן.

   מלבי"ם

   הבו והזמינו עצמיכם לה', להראות ג"כ כבוד שמו כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו ג"כ כבוד לשמו, כי תשתחוו לה' בהדרת קדש, עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה', שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה:

3. (ג)קוֹל יְהוָה עַל־הַמָּיִם אֵל־הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל־מַיִם רַבִּים:

   מצודת דוד:קול ה׳. אז ישאג קול ה׳ להחריד הנמשלים לנחלי מים: הרעים. ירעם בקול: ה׳ על מים רבים. ה׳ ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   קוֹל ה׳ עַל הַמָּיִם. עַל יַם סוּף יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם ה׳ וְגוֹ׳ (תהלים יח:יד):

   הִרְעִים. טוֹרְמִינְטָאוּ״שׁ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   קול הזכיר ה', בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם, כאשר כתוב באיוב: עושה גדולות עד אין חקר, ואחריו: הנותן מטר. ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול ה' על המים.

   וטעם ה' על מים רבים שמביא רעם והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה.

   רד"ק

   דרשו רבותינו זכרם לברכה (מכלתא יתרו בחדש ה; ספרי שמג; בבלי זבחים קטז א) בזה המזמור שנאמר על יום מתן תורה. ואמרו: כי הקול הגדול שיצא מן השמים עבר תחלה על המים. ועל איזה מים? על מים רבים, והם מי הים.

   מלבי"ם

   קול, מצייר תהלוכות בני אלים אלה פרץ מים שוטף את הארצות! המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה' ! הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה' הוא המרעים ופוקד על מים רבים:

   מצודת ציון

   הרעים. מלשון רעם ורעש:

4. (ד)קוֹל־יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר:

   מצודת דוד:בכח. ישאג בכח רב: בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ. בְּשָׁעַת מַתַּן תּוֹרָה צִמְצֵם אֶת קוֹלוֹ לְפִי כֹּחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל״ (שמות יט:יט) – בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה (ברכות מה.):

   אבן עזרא

   קול יש אומרים: בכח ששם השם בתולדת, וככה בהדר. ויש אומרים: בגופות שיש להם כח.

   ובהדר הם ההרים, כמו: והדורים איישר, ועל זה הדרך יהיה השם תאר כאילו אמר בבעלי הכח על דרך: ואני תפלה, או פירושו בכח הכתוב אחר זה, קול ה' שובר ארזים.

   והזכיר הארזים בעבור היותם חזקים.

   וטעם ארזי הלבנון הם הידועים בארזים.

   רד"ק

   ואמר: קול יי' בכח, כלומר קול יי' בא בכח על המים ואחר כך בא בהדר על ישראל. כלומר כדי שלא ימותו ישראל מפני הקול החזק היוצא העבירו במים תחלה להתיש כחו שם ואחר כך בא לישראל בהדר שיוכלו לסבלו. ואף על פי כן נבהלו באותו הקול ואמרו (שמות כ יט): ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות.

   מלבי"ם

   קול, עתה התעוררו נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה' נשמע בכל כח, קול ה' נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה' נשמע בו ונחת זרועו יראה:

5. (ה)קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

   מצודת דוד:ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   קוֹל ה׳ שׁוֹבֵר אֲרָזִים. הָאֻמּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז:י) ״וַיַּרְעֵם ה׳ בְּקוֹל גָּדוֹל עַל פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ׳״, (ישעיהו ל:לא) ״כִּי מִקּוֹל ה׳ יֵחַת אַשּׁוּר״. וּבִשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה (דברים ה:כג) ״כִּי מִי כָל בָּשָׂר וְגוֹמֵר וַיֶּחִי״ – אַתָּה שָׁמַעְתָּ וְחָיִיתָ, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹמְעִים וּמֵתִים (תנחומא, שמות כה):

   רד"ק

   ואמר: קול יי' שבר ארזים שאותו הקול שבר ארזים וירקידם כמו עגל.

   מלבי"ם

   קול, הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה' הוא השובר ארזים, וה' הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים (שהוא גדול מעגל):

   מצודת ציון

   הלבנון. שם יער בארץ ישראל:

6. (ו)וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ־עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים:

   מצודת דוד:וירקידם. בתנועת הרעדה: לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל. אֶת הָאֲרָזִים וְאֶת הֶהָרִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ מַתַּן תּוֹרָה (שמות יט:יז):

   לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן. שֵׁמוֹת הֶהָרִים:

   אבן עזרא

   וירקידם זה הדבר ידוע ממעשה הרעם.

   כמו בן ראמים בן תורים בן אתונות.

   רד"ק

   וירקידם כמו עגל לבנון ושרין כמו בן ראמים:

   מצודת ציון

   וירקידם. ענין קפיצה ודלוג:

   לבנון ושריון. שמות הרים:

   בן ראמים. ראש קטן וכן ובן יונה (ויקרא י״ג):

7. (ז)קוֹל־יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

   מצודת דוד:חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. טַיְלַנְ״ט בְּלַעַ״ז, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (מכילתא יתרו בחדש ט), שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יוֹצֵא בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ מִפִּיו וְנֶחְקָק עַל הַלּוּחוֹת כְּתַבְנִיתָם:

   אבן עזרא

   קול ה' חוצב להבות אש אמר רבי משה: זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאילו חצבם. ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו ואחריו ישלח חציו.

   רד"ק

   ואמר: קול יי' חצב להבות אש כמו שאמר (שם יח): את הקולת ואת הלפידם. ואמר: קול יי' יחיל מדבר, כי רעשו ההרים והמדברות. וכן האילות וחיות השדה חלו וכאבו לאותו הקול. ואמר: ויחשף יערות, כי בנפול הארזים הנה היערות חשופים. ואמר: ובהיכלו כלו אמר כבוד, בהר סיני. וחשבו אמות העולם כי היה משחית העולם כמו שעשה במבול. ואמרו מלאכי השרת: יי' למבול ישב, ונשבע שלא ישחית עוד העולם. וזה הקול שאתם שומעים הוא יי' שנותן תורה לעמו ישראל; וזהו שאמר: יי' עז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנאמר (ישעיהו כז ה) או יחזק במעזי. והמפרשים פרשו המזמור דרך פשוטו על נפלאות הבורא הנראות בארץ. ובני אלים הם הככבים, המלאכים הם אלים, והככבים כבנים להם. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא (במקומו אך בשנוים גדולים): כי הטעם להזכיר הככבים כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים. ופרוש אלים: תקיפים. ודבר על המטר ואמר: קול יי' על המים. ורדת המטר הוא מהנפלאות הגדולות, כמו שכתוב (איוב ה ט): עשה גדלות ואין חקר; ואמר אחריו (שם י): הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות. ואמר אליהוא (שם לז ה): ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע. והמטר יבא עם הרעים והברקים שהם להבות אש ואבני הברד ששוברים הארזים. או הרעש המרעיש הארזים וירקידם כמו עגל. והזכיר לבנון ושרין שהם בארץ ישראל. ודבר על ההוה ועל הקרוב; וכן דרך הלשון. וכן הרעש יחיל המדבר. והזכיר מדבר קדש שהוא מדבר גדול. והזכיר האילות כי לידתן קשה שרחמן צר, ומחזק הקול יפחדו ויחוללו ויפתח רחמן. ויחשף יערות בנפול הארזים. ובהיכלו השמים. כלו אמר כבוד כמו שאמר: הבו ליי' בני אלים. ואמר: יי' למבול ישב, כי במים השחית הרשעים שלא היו מכירים מלכותו. והוא ישב מלך לעולם. והשאיר נח ובניו שהיו צדיקים, וידעו הבאים אחריו כי הוא מושל עולם ובידו להמית ולהחיות. ואמר: יי' עז לעמו יתן, שיצילם מנזק הרעם והברקים והרעש ומכל צרה שתבוא בעולם. ולפי דעתי כי המזמור הזה לעתיד לימות המשיח. ובני אלים הם ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב. והמשיל מלכי האמות לארזים כמו שהוא מנהג הכתוב, כמו שנאמר (יחזקאל לא ג): הנה אשור ארז בלבנון, וכל הפרשה. וכן נמשלו להרים כמו שאמר (ישעיהו נד י): ההרים ימושו והגבעות תמוטינה והוא משל על מלכי האמות. וכן נמשל חרבן האמות לחורב המים לפי שהם שלוים ומלאים ושקטים בזה העולם מכל טוב כשמים לים מכסים. והמשיל חרבנם לחורב המים כמו שאמר (ירמיהו נא לו): והחרבתי את ימה; ואמר (ישעיהו יא טו): והחרים יי' את לשון ים מצרים. ואפשר שזה הוא כמשמעו כי כן יהיה לעתיד. ואמר: קול יי' על המים רצונו לומר: על שלות ועל שפע האמות ועל טובם הרב. ואמר כי אל הכבוד ירעים עליהם בקולו, רצונו לומר: ישחיתם. ואז יראה כבודו לנשארים ויאמרו עליו: אל הכבוד! קול יי' בכח: קול יי' יבא להם בכחו ובהדרו ובכבודו עד שיכירו כי כל כחם הבל ואין לאל ידם להנצל ממנו. ומה שהמשיל האבידו אותם לקול לפי שהקול לא יראנו האדם ולא ירגישנו כי אם בשמע ויבהיל ויפיל וימית, כן ילחם יי' עליהם בלא חרב ובלא חנית. ויתכן לפרש הענין כמשמעו: כי במלחמת גוג ומגוג שילחם האל כתוב (יחזקאל לח כב): ונשפטתי עמו בדבר ובדם וגשם שוטף וגומר. ויהיה אותו הקול לאמות העולם בכח שימיתם ויפילם, ויהיה לישראל בהדר שלא יזיקם. קול יי' שבר ארזים הם התקיפים והחזקים מהאמות. ואמר: ארזי הלבנון לפי שהוא יער בארץ ישראל ויש בו ארזים גבהים. ואף על פי שיש במקומות אחרים וחזקים גבהים כמוהו, או יותר מהם, הנביאים היו מדברים על ההוה ועל הקרוב אליהם. וכן אמר הנביא (שם לא ג) על מלך אשור: ארז בלבנון. וכן לבנון ושרין שהם הרים בארץ ישראל. וכן (תהלים פט יג): תבור וחרמון בשמך ירננו. וירקידם כמו עגל: הארזים ירקדו כמו עגל שהוא קל בעודו קטן ורוקד ורץ. ורצונו לומר: שיפילם ויניעם ממקומם שיראה שירקדו מן קול הרעם. והרעש יעשה זה לארזים הגבוהים. וכן תהיה יד יי' בעמים החזקים כארזים וכהרים. וכן ההרים כמו לבנון ושרין ירקידם. וכן אמר על דרך משל גם כן (שם קיד ד): ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן. כמו בן ראמים כי כמו הראם הקטן הוא קל ורוקד כן יניע האמות ויטלטלן ממקומן. קול יי' חצב להבות אש כמו קול הרעש שחצב בו להבות אש והם הברקים שישרפו כן יצא חרון אפו עליהן שישרפן ויכלן.

   מלבי"ם

   קול, הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה' הוא החוצב להבות אש:

   מצודת ציון

   חוצב. ענין חטיבה וחתוך כמו חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳:א׳):

8. (ח)קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ:

   מצודת דוד:יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר: מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָחִיל מִדְבָּר. לְשׁוֹן ״חִיל כַּיּוֹלֵדָה״ (ירמיה ו:כד; תהלים מח:ז):

   יָחִיל ה׳ מִדְבַּר קָדֵשׁ. הוּא מִדְבַּר סִינַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת פט.): חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: מִדְבַּר סִינַי, מִדְבַּר צִין, מִדְבַּר קָדֵשׁ, מִדְבַּר קַדְמוֹת, מִדְבַּר פָּארָן. מִדְבַּר קָדֵשׁ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו:

   אבן עזרא

   קול ה' יחיל מדבר דרך משל, כמו תכאיבו באבנים, או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש.

   רד"ק

   קול יי' יחיל מדבר יכאיב המדבר והוא על דרך משל כמו (מלכים ב ג יט): וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים. וכן אמר (תהלים קיד ז): מלפני אדון חולי ארץ. והזכיר מדבר לפי שאין בו ישוב ובנין יראה ארכו ורחבו יותר. ואמר מדבר קדש לפי שהוא מדבר גדול ונורא כמו שאמר (דברים א יט): המדבר הגדול והנורא ההוא ואמר (שם מו): ותשבו בקדש ימים רבים. ורצונו לומר: יחיל מדבר העמים וארצותם.

   מלבי"ם

   קול ה', הוא אשר יחיל מדבר, כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה' הוא יחיל מדבר קדש:

   מצודת ציון

   יחיל. יחולל מלשון חיל וחלחלה:

9. (ט)קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:

   מצודת דוד:ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א״כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה׳: ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   קוֹל ה׳ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת. יְפַחִיד וְיָחִיל לֶעָתִיד אֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהֵם עַכְשָׁיו עוֹמְדִים בְּחוֹזֶק כְּאַיָּלוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת״ (תהלים יח:לד). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: כָּאֵילִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כָּאַיָּלוֹת, כַּנְּקֵבוֹת שֶׁרַגְלֵי הַנְּקֵבוֹת עוֹמְדוֹת בְּיוֹשֶׁר יוֹתֵר מִן הַזְּכָרִים. לָשׁוֹן אַחֵר: יְחוֹלֵל קְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי״ (משלי ח:כה) (ס״א אינו):

   וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת. כְּמוֹ ״מַחְשֹׂף הַלָּבָן״ (בראשית ל:לז), יְקַלֵּף עֲצֵי הַיַּעַר, כְּלוֹמַר יַפְשִׁיט מִכְּבוֹדָם הַמְּשׁוּלִים כַּעֲצֵי הַיַּעַר ״אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ״ (עמוס ב:ט):

   וּבְהֵיכָלוֹ. שֶׁיִּבָּנֶה:

   כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. הַכֹּל יְקַלְּסוּהוּ שָׁם וְיֹאמְרוּ:

   אבן עזרא

   קול ה' יחולל אילות הזכיר מדבר כנגד בהדר.

   והזכיר מדבר קדש בעבור היותו גדול ונורא.

   והזכיר אילות כי לידתו קשה והנה הרעם מחוללם. והטעם: יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה, גם בעבור הפחד.

   וטעם: ויחשף יערות יגלה בנפול האילנות.

   יש אומרים: כי טעם ובהיכלו השמים, כמו: ה' בהיכל קדשו. וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים: כמה גדול כבודך. ואחרים אמרו: כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל. ור' משה אמר: כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו, כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: ה' למבול ישב. והטעם: כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם, כי עשה בהם משפט והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו.

   רד"ק

   קול יי' יחולל אילות והם הקלים ברגליהם. והחזקים המשילם בארזים ובהרים, והקלים המשילם באילות שהן קלות ברגליהן; רוצה לומר: אז רוכבי הסוסים לא ימלטו ברגליהם כמו שאמר (עמוס ב טו): וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו. או לפי שהמשיל ארץ העמים למדבר המשיל השוכים בה לאילות שהן שוכנות מדבר. ויחשף בסגו"ל אות הנוספת שלא כמנהג הפעלים אשר הם במשקל יפעול אלא בפת"ח, כמו יחלוף ויעבור והדומים. ופרוש ויחשף: כי בהפיל הארזים הנה והנה היערות חשופים. ובהיכלו כלו אמר כבוד. בהיכלו בירושלם יתנו כבוד לאל ששפט את העמים והכניעם אותו היום.

   מלבי"ם

   קול, מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות, החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד, שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו:

   מצודת ציון

   אילות. נקבות מאילים:

   ויחשוף. ענין גלוי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳):

10. (י)יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

    מצודת דוד:ה׳ למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה׳ לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל: וישב. רצה לומר כ״כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    ה׳ לַמַּבּוּל יָשָׁב. בִּגְדֻלָּתוֹ יְחִידִי, וְגַם עַתָּה וַיֵּשֶׁב ה׳ לְבַדּוֹ מֶלֶךְ לְעוֹלָם, ״וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף״ (ישעיה ב:יח), אֲבָל לְעַמּוֹ יִתֵּן עֹז וּבִרְכַּת שָׁלוֹם. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה (מדרש תהלים כט:ב) שֶׁנִּתְפַּחֲדוּ וְנִתְבַּהֲלוּ הָאֻמּוֹת וּבָאוּ לָהֶם אֵצֶל בִּלְעָם וְאָמְרוּ לוֹ: מַה קּוֹל הֶהָמוֹן שֶׁשָּׁמַעְנוּ? שֶׁמָּא מַבּוּל הוּא בָּא לְהָבִיא לָעוֹלָם? אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל, אֶלָּא קוֹל הֶהָמוֹן שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן תּוֹרָה לְעַמּוֹ:

    אבן עזרא

    ואחרים אמרו: כי טעם להזכיר המבול, בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם, הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח, וזהו אות כי השם יושב קדם ולעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: ה' עוז לעמו יתן.

    ויש אומרים: כי הזכיר המבול בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב ה' מלך לעולם.

    ויש אומרים: כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול, כי לפני נח לא היה מבול.

    רד"ק

    יי' למבול ישב ויאמרו הכל: יי' למבול ישב אלה הימים והם ימי המבול, כמו שישב על כסא המלוכה אז, שלא היו מכירים האל אנשי העולם, ויאמרו לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו (איוב כבי ז). וכשהביא עליהם את מי המבול והשחית העולם, נח ובניו שנשארו והבאים אחריהם הכירו כי ליי' המלוכה, והוא יושב על כסא המלוכה והוא ברא את העולם והוא משחיתו כשירצה, כן עתה לימות המשיח האמות שהרעו לישראל ולא יראו מהאל ולא הכירו אותו למלך ושהוא אדון העולם, כאשר יעשה להן משפט וישאיר בני ישראל ואשר ישובו לאל מהן, ידעו ויאמרו: וישב יי' מלך לעולם. וכן הוא אומר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

    מלבי"ם

    ה', גם אם ה' למבול ישב, גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, וישב ה' מלך לעולם, לשפוט את כל הארץ, כי ה' ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו (כנ"ל י' ט"ז), בכל זאת ה' עוז לעמו יתן, לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו עי"ז עז ותעצומות, וה' יברך את עמו בשלום, שעי"כ נחרבו הרשעים הנלחמים עמהם והיה להם שלום מני צרים, (וכמו ששר עוד על כיוצא בזה בסי' מ"ו ובסי' מ"ח):

    מצודת ציון

    למבול. כמו במבול:

11. (יא)יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

    מצודת דוד:ה׳ עוז. אז יתן ה׳ החוזק לעמו ויברכם בשלום:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ה' תפלה או ברוח הקודש, שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם.

    רד"ק

    יי' עז לעמו יתן. ואז יתן יי' עז לעמו ויכניע כל העמים בפניהם. יי' יברך את עמו בשלום, כי לעולם לא יהיה להם מלחמה.