תהילים פרק כ״ז

תהילים פרק כ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז־חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

   מצודת דוד:ה׳ אורי. הלא ה׳ מאור לי בעת צרה א״כ ממי אירא:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא יש אומרים:

   אורי בלילה שאין שם אור, כי הנפש תפחד.

   וישעי ביום. ויש אומרים:

   אורי תלוי בדברי הנשמה.

   וישעי בדברי הגוף.

   ומעוז חיי קשור הנשמה בגוף, על כן לא יפחד מאדם שיפרידם.

   רד"ק

   לדוד יהוה אורי וישעי ממי אירא יהוה מעוז חיי ממי אפחד: הואיל והוא אורי וישעי ממי אירא? אין לפחוד מאדם! ואמר: אורי כי הצרה דומה לחשכה והתשועה ממנה היא האורה. והוא מעוז חיי גם כן ממי אפחד שימיתני? כי כמו שישגב האדם במגדל להציל נפשו שלא ימיתוהו איביו כן נשגבתי אני בו ואין לי ממי אפחד עוד; כי הנשגב במגדל עוז עדין הוא ירא ופוחד פן יצורו עליו איביו ויכבשו המגדל ההוא, או יצורו עליו עד שימות שם ברעב ובצמא. מכל זה אין אני פוחד הואיל והאל מעוז חיי.

   מלבי"ם

   לדוד, במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בה', והדבק בו תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים וע"כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי לא יאונה לצדיק כל רע רק ברגע אשר הפסיק חוט הדבקות ונפנה מעבודת ה', כמו שבאר במו"נ (פנ"ג משלישי), ולכן מכל המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו, והוא שידבק בה' תמיד עפ"ז מתפלל שיעזרהו ה' על הדביקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו:

   ה' אורי, היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע, ואשר יתירא אדם מאויבים גלוים הלוחמים אתו נקרא יראה, ונגד זה אמר שה' אורי וישעי ממי אירא, ר"ל שיצוייר שיירא אדם מאויביו, א. פן יפלו עליו בלילה מבלי יוכל לראות אותם להשמר מפניהם, נגד זה אמר ה' אורי, ב. פן יהיה חילם וכחם רב מחילו וכחו, נגד זה אמר ה' ישעי, וא"כ ממי אירא, ואשר יתירא אדם משונאיו החורשים עליו רעה בסתר כמו להשחית עץ בלחמו והוא לא ידע, זה נקרא פחד, נגד זה אמר אחר שה' מעוז חיי א"כ ממי אפחד:

   מצודת ציון

   מעוז. חוזק:

2. (ב)בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת־בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

   מצודת דוד:בקרוב. בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה׳ והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   בקרוב יש אומרים: בקרוב מגזרת: המלמד ידי לקרב. ואחרים אמרו: באשר יקרבו אלי. ויאמר רבי משה: כי טעם צרי ואויבי, אנשים ידועים שהיו שונאיו.

   רד"ק

   בקרב עלי מרעים יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי; או פרושו כמשמעו. אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו:

   לאכל את בשרי לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי, וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים

   צרי ואיבי

   לי כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני

   המה כשלו ונפלו:

   מלבי"ם

   בקרב, (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי, היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא' משני פנים, א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז"א לאכל את בשרי, ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז"א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו, ר"ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע"י ה' שהוא מעוז חיי:

3. (ג)אִם־תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא־יִירָא לִבִּי אִם־תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

   מצודת דוד:בזאת. באמירה הזאת שאמרתי והוא ה׳ אורי וישעי:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. בְּמַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ה׳ מָעוֹז חַיַּי:

   אבן עזרא

   אם גם אם תחנה עלי מחנה - שהם מהגוים ואם הם רבים ואם הצרכתי לבא למלחמה עמהם, בזאת והטעם: שהשם אורי וישעי.

   ויש אומרים: כי בזאת היא השאלה הנזכרת אחר כן.

   רד"ק

   אם תחנה עלי מחנה אפילו תחנה עלי מחנה גדול ואני במעט עם

   לא יירא לבי כי לבי ושכלי הוא המבטיחי באלהים.

   אם תקום עלי מלחמה בזאת האמירה שאמרתי כי יי' אורי וישעי ומעוז חיי

   אני בוטח:

   מלבי"ם

   אם תחנה, (זה באור מ"ש ממי אירא) גם אם תחנה עלי מחנה שהם הבאים ללחום אתי בגלוי, בכל זה לא יירא לבי, ומוסיף שגם אם המחנה הזאת תקום עלי למלחמה, בכ"ז בזאת אני בוטח, במה שיאמר, והוא, כי אחת שאלתי מאת ה', איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר, ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי, השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה' רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים, גם ר"ל שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה' שעי"ז ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שא"כ השאלה אינה הבקשה, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה', רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו, ועז"א אחת שאלתי וגם אותה אבקש שהוא ג"כ הבקשה, כי מה שאשאל שבתי בבית ה' כל ימי חיי, הוא על הכוונה כדי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא ע"י זה גם יתר הצרכים הם ג"כ ישיבו אמצעים אל התכלית הזה, ר"ל שמה שע"י שישב בבית ה' ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו, עי"כ יהיה לבו פנוי לישב בבית ה' תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו:

4. (ד)אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת־יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־יְהוָה כָּל־יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם־יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

   מצודת דוד:שבתי. שאשב בבית ה׳ טוב לי: לחזות. לראות בנעימות תורת ה׳: ולבקר. לדרוש בהיכלו בדבר מצות ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. לֵירָאוֹת שָׁם בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר. כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרָע״ (ויקרא כז:לג), אֲבָל דּוֹנָשׁ פָּתַר לְשׁוֹן בֹּקֶר:

   אבן עזרא

   אחת נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ה' לאדוני.

   לחזות בנועם ה' שיתגלו לו סודות ממעשה הבורא שלא ירעם ע"כ.

   ולבקר בהיכלו כמו לא יבקר בין טוב לרע והטעם שהכהנים היושבים תמיד בבית ילמדוהו וירוהו.

   ויש אומרים: לבקר ללכת בכל בקר ובקר בהיכל השם, כמו: השכם והערב.

   רד"ק

   אחת שאלתי מאת-יהוה אמר: אמת היא כי בבטחי בו כי הוא יצילני מכל צרה; אף על פי כן שאלה אחת אני שואל ממנו. וכפל הענין עוד ואמר:

   אותה אבקש שבתי בבית יהוה כל ימי חיי להודיע כי בכל לבו מבקש אותה להשקיטו מהמלחמות אף על פי שהוא בוטח שהאל יצילנו מכל נזק אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הגוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש. ושאל מאת יי' שישקיטהו מן המלחמות שלא יצטרך להתעסק בהן כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית יי'. והוא הבית שהיה שם הארון עם הנביאים והחסידים, ואשר שם הכהנים והלוים כמו אסף ואחיו ושאר יראי יי' העומדים שם להתעסק עמהם בעבודת אלהים בצרכי הנפש; וזהו:

   לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו: שיהיה לו פנאי לבקר תמיד בהיכלו והוא הבית שהיה בו הארון. או פרושו: בשמים כמו שאמר בנעם יי', כלומר שיהיה לו פנאי לבקר ולחפש בשכלים הנפרדים שהם מלאכי שמים אשר הנפש גזורה מהם ואליהם תשוב בהיכלו.

   מצודת ציון

   ולבקר. ולדרוש כמו לא יבקר (ויקרא י״ג):

5. (ה)כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

   מצודת דוד:כי יצפנני. ביום בוא האויב הסתירני בסוכתו ולא יכלו לי: בצור. היה מרומם אותי להתגבר עליהם כאלו עמדתי על צור גבוה כי כן הדרך שהעומד ממעל הוא מתחזק על העומד מתחת:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁיִּצְפְּנֵנִי בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה יח) שֶׁהַמִּקְרָא הַזֶּה נֶאֱמַר עַל יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה שֶׁהִסְתִּירָתוֹ יְהוֹשֶׁבַע אֲחוֹתוֹ בַּעֲלִיַּת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה׳ מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים״ (מלכים ב יא:ג):

   בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. הֶעֱמִיד עַל סֶלַע רַגְלִי (תהלים מ:ג):

   אבן עזרא

   כי הוא יצפנני ולא יוכל לגעת אלי כל אויב.

   בסכה הוא ירושלם, כמו: ויהי בשלם סכה.

   ביום רעה מערכת רעה מכוכבים כנגד מזלו.

   וטעם בצור כי אהיה בסתר אהלו, כאילו אני בצור מרומים.

   רד"ק

   כי יצפנני בסכה כי עתה בהתעסקי בצרכי הגוף יעשה עמי טובה ויתן שאלתי ששאלתי ויצפנני בסכה מזרם האיבים שלא ישיני וזהו:

   ביום רעה שהם חשבו לעשות לי רעה. והוא

   יסתירני בתר אהלו בצור ירוממני: שלא תשיגני יד איבי.

   מלבי"ם

   כי, זה סיום דבריו שאמר בזאת אני בוטח, שאחר שאחת שאלתי מאת ה' שאשב בביתו א"כ בזאת אני בוטח כי יצפנני בסוכה ביום רעה, כי מה שאסתר בסתר אהלו יהיה מעוז ומגדל עוז מפני אויב כאלו בצור ירוממני, עד שלא יוכל שום אויב לעלות אלי:

6. (ו)וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה:

   מצודת דוד:ועתה. כאומר הנה עכ״ז הייתי מוטרד במלחמה ולזה אבקש עתה ממך שראשי ירום על אויבי מסביב שלא ילחמו עוד בי: ואזבחה. ואז אזבח זבחים ואריע בשמחה יותר מאלו ילחמו בי ונצחתי אותם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   זִבְחֵי תְרוּעָה. זְבָחִים שֶׁאוֹמֵר עֲלֵיהֶם שִׁיר:

   אבן עזרא

   ועתה אע"פ שלא יעשה מהיום מלחמה, ראשי ירום כי הוא בסתר עליון.

   זבחי תרועה כדרך: וביום שמחתכם, כימי שמחת חזקיהו.

   רד"ק

   ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי בהנצלי מאיבי שהיו סביבותי

   ואזבחה באהלו זבחי תרועה כלומר זבחים עם תרועה ושבח והודאה שהצילני מאיבים רבים.

   אשירה ואזמרה ליהוה: מכל זה החסד שהוא עושה עמי. אבל זאת השאלה הנזכרת אני שואל, ועל זה אמר:

   מלבי"ם

   ועתה לא אירא עוד משום אויב, כי ע"י שמירת ה' ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, ר"ל שהלוחם ומנצח את אויביו יזבח זבחי תרועה, ר"ל זבחי תודה על תרועת המלחמה ונצחונה, כמ"ש וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות, אבל אנכי שאנצח ע"י שאהיה באהל ה' א"כ ישיבת האהל היא תרועת המלחמה ונצחונה, וע"ז בעצמי אשירה ואזמרה לה' שהפיל את אויבי לפני:

   מצודת ציון

   תרועה. רצה לומר בקול תרועת שמחה:

7. (ז)שְׁמַע־יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

   מצודת דוד:קולי אקרא. קולי אשר אקרא:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שמע תחסר מלת אשר, או טעמו זה השם הנכבד שאני קורא ומזכיר.

   וחנני וענני וזה לאות כי יתפלל בעד ישראל הנלחמים עם הצרים, כי הם אנשיו.

   רד"ק

   שמע יהוה קולי אקרא וחנני וענני: זאת השאלה ששאלתי.

   מלבי"ם

   שמע ה', אחר ההקדמה הזאת מתחיל להתפלל שיסיר ה' מעליו את המונעים והמטרידים אותו בעבודת ה', ובאר כי בקשתו זאת אינה בשביל צרכיו רק כדי שעי"ז ישיג התכלית העקרי שיוכל לעבוד את ה', וכל בקשתו היא רק על השגת התכלית הזה, ותחלה אמר שמע ה' קולי אקרא על התפלה שיתפלל להנצל מאויביו, אבל הקדים לאמר לך אמר לבי, ר"ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה, הלא לבי כבר אמר לך את עיקר בקשתי, לבי אמר לך, כי "בקשו פני את פניך ה"', זאת אבקש, רק זאת אבקש והיא עיקר בקשתי שפני יבקשו את פניך, שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך, שהוא הדבקות וההשגה של פני ה', והיא כל מגמתי, וא"כ אל תסתר פניך ממני, ר"ל שלא יהיה עכוב בין מצדך שתסתיר פניך ממני, ולא מצדי ע"י שתט פני ממך ע"י האף, (ור"ל שלא יעכבהו לא עומק המושג שהיא הסתרת פנים מצדך, ולא קוצר המשיג או החטא וכדומה שהיא ההטיה מצד המשיג), והלא תמיד עזרתי היית בדברים שאין כחי מספיק וצריך אני לעזר, וא"כ גם עתה אל תטשני:

8. (ח)לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת־פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ:

   מצודת דוד:לך. בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך ה׳ אבקש:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי. בִּשְׁבִילְךָ, בִּשְׁלִיחוּתֶיךָ אוֹמֵר (לִי) לִבִּי: בַּקְּשׁוּ כֻּלְּכֶם, יִשְׂרָאֵל, אֶת פָּנַי; וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ לוֹ, אֶת פָּנֶיךָ ה׳ אֲבַקֵּשׁ:

   לְךָ. כְּמוֹ ״הֵן אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל״ (איוב לג:ו) – בִּמְקוֹמוֹ, ״אִם לָאֵל תְּרִיבוּן״ (איוב יג:ח) – בִּמְקוֹמוֹ, אַף כָּאן לְךָ אָמַר לִבִּי. בִּמְקוֹמְךָ בָּא אֵלַי לִבִּי לוֹמַר כֵּן:

   אבן עזרא

   לך אמר רבי משה: כי לך בעבורך כמו אמרי לי אחי הוא והטעם אני אומר מה שצוו לנו ביד שלוחיך ואמרת לנו בקשו פני, על כן את פניך ה' אבקש.

   רד"ק

   לך אמר לבי . לבי אומר תמיד בעבורך

   בקשו פני כמו שאמר (תהלים טז ז): אף לילות יסרוני כליותי. לבי יסרני בעבורך, ואמר לפני שיבקשוך ותהיה מגמתם אליך; ובעבור זה אמר:

   את פניך יהוה אבקש: וזו היא השאלה ששאלתי כי לבי לעצני כן.

9. (ט)אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל־תַּט־בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל־תִּטְּשֵׁנִי וְאַל־תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

   מצודת דוד:אל תט. אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אַל תַּט. אַל תַּכְרִיעַ, כְּמוֹ ״וַיֵּט שָׁמַיִם״ (תהלים יח:י):

   אבן עזרא

   אל תט פועל יוצא והפעול עבדך, כמו קיר נטוי, על כן אחריו עזרתי והטעם עזרני עתה כאשר עזרתני מנעורי ועד עתה.

   רד"ק

   אל תסתר פניך ממני פניך שאבקש אל תסתירם ממני.

   אל תט באף עבדך אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם, כמו שאמר (תהלים צ י): ורהבם עמל ואון.

   עזרתי היית עד הנה היית עזרתי בצרכי הגוף, ועתה בשאלי עזרתך בצרכי הנפש

   אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי: כמו שהושעתני מצרי כן תושיעני מעמל הגוף ואתעסק בצרכי הנפש.

   מצודת ציון

   תטשני. כמו תעזבני וכפל הדבר במלות שונות:

10. (י)כִּי־אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי:

    מצודת דוד:עזבוני. לא נתנו לי די מחסורי: יאספני. אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי. בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ לַהֲנָאָתָן נִתְכַּוְּנוּ; כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ הֲנָאָתָן, זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ וְזֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ:

    וַה׳ יַאַסְפֵנִי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַטִּפָּה וְצָר אֶת הָעֻבָּר (ויקרא רבה יד, ה):

    אבן עזרא

    כי אבי ואמי שהיו סבות בואי בעולם הזה עזבוני במותם, ואתה אספתני תמיד, ואם הוא לשון עתיד כדרך נתתי כסף השדה קח ממני, יעשו עגל בחרב.

    רד"ק

    כי אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני: אחר שיצאתי מגבולם אספתני אתה, כלומר: זמנת לי מחיתי וצרכי. ואחר שאני מעשה ידיך ואספתני עד הלום, הורני יי' דרכך!

    מלבי"ם

    כי אבי, ממשיל א"ע כיתום שעזבוהו אביו ואמו וה' חמל עליו ויאספהו אל ביתו לגדלהו ואחר שכל מחסורי עליך א"כ ראוי שתורני הדרך ותשגיח עלי כי אין עזר זולתך:

11. (יא)הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

    מצודת דוד:למען שוררי. כי כשאכשל בדרכי ה׳ ואענש עליו ישמחו שוררי ויאמרו ידיהם רמה:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    הורני אמר אחד מחכמי לב: הרוצה להתגבר על שונאיו - יוסיף בעבודת השם.

    רד"ק

    הורני יהוה דרכך ונחני בארח מישור כבר פרשנו הדרך וארח מישור שהיה מבקש.

    למען שוררי: הם האיבים המביטים אותו בעין רעה, כמו (שמואל א יח ט): ויהיה שאול עון את דוד. והם חושבים כי אין לו חלק ביי'.

    מלבי"ם

    הורני, גם ביקש שיקל אליו האמצעיים הצריכים אל הידיעות האלהיות והשגת האמתיות, מבקש שהדרך הגדול יורהו, ובארח הפרטי שלא די בהודעה לבד ינחהו, וכבר התבאר (סי' ה') כי יש שני מעכבים, א. מה שאינו יודע הדרך, אמר הורני ה' דרכך, ב. הדרכים והמכשולות שיש בדרך, אמר ונחני בארח מישור, והנמשל, על העדר הידיעה יודיעהו, ועל העכובים שיש ע"י היצר והתאות ובקשת הצרכים ההכרחיים אמר שינחהו בארח מישור, וכ"ז צריך שתעשה למען שוררי הרוצים בין להמיתני בין להחטיא את נפשי:

    מצודת ציון

    הורני. למדני:

    שוררי. ענין הבטה וכן שאפו שוררי (לקמן נ״ו) ורצה לומר האויבים המביטים עלי בעין רעה:

12. (יב)אַל־תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ־בִי עֵדֵי־שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

    מצודת דוד:בנפש צרי. להשיג בי תאוותם ורצונם: ויפח חמס. המדברים עלי דברי חמס:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בְּנֶפֶשׁ צָרָי. בְּתַאֲוַת שׂוֹנְאַי, לִהְיוֹת תַּאֲוָתָם מִתְקַיֶּמֶת עָלַי:

    וִיפֵחַ חָמָס. דּוֹבְרֵי רָעָה. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    אל, בנפש בתאותם בשאט בנפש.

    ויפח מדבר חמס, כמו: יפיח.

    רד"ק

    אל תתנני בנפש צרי ברצון איבי ותאותם. כמו (בראשית כג ח): אם יש את נפשכם ורצונם שלא יהיה לי פנאי לעבודת האלהים, אלא שאתעסק כל ימי במלחמות בעמל הגוף

    כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס: שהם מעידים בי ומדברים בי דברי חמס לאמר אני רשע ואיש דמים ואין לי חלק ביי'. כמו שאמרו עליו (תהלים עא יא): אלהים עזבו; ואומר (שם מא ט): דבר בליעל יצוק בו.

    מלבי"ם

    (יב-יג) אל תתנני בנפש צרי, כי הלא לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, קמו בי עדי שקר ויפח חמס, ר"ל לולא האמונה הגדולה שיש לי שהאמנתי בהבטחת ה' שהבטיח לי את המלוכה, והאמנתי שעוד אשוב אראה בטוב ה' בארץ חיים היינו בא"י, שעוד אשוב לארץ, לולא האמונה הזאת, הלא כבר קמו נגדי עדי שקר שהעידו עלי שקר לפני שאול והפיחו חמס כדי להרגני, רק זכות האמונה הגדולה שהיה לי עמדה לי וגם שע"י גודל אמונתי התחזקתי בכל פעם, וע"י אומץ הלב באמונתי נמלטתי מידם, ולדעת חז"ל (ברכות ד') כיון במ"ש בארץ חיים על שכר העוה"ב, ולדעתם מ"ש כי קמו בי עדי שקר היינו הדעות החיצונות שנולדו בלבו ע"י שראה צדיק אובד בצדקו, שמזה יעמדו טענות נגד ההשגחה כמו שהתבאר בספר איוב, והעד המעיד אל טענות אלה היה דוד בעצמו עניו ומכאוביו, רק ע"י האמונה בעוה"ב יתבטלו כל טענות האלה, כי תחת יסורי הצדיקים בעוה"ז בארץ החיים משנה יירשו לעוה"ב, ובזה בטלה העדות השקר הזה מיסורי הצדיקים להעיד בזה נגד ההשגחה, אולם לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים לעוה"ב, היו קמים בי בלבי ובמחשבתי עדי שקר ויפח חמס לכפור בהשגחה ובשכר ועונש, ולכן אבקש הורני ה' דרכך, וכמ"ש משה רבינו עליו השלום על שאלה זו הראני נא את כבודך:

    מצודת ציון

    בנפש. ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג):

    ויפח. ענין דבור הבא בהפחת רוח הפה:

13. (יג)לׅׄוּלֵׅׄאׅׄ הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב־יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים:

    מצודת דוד:לולא. כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה׳ אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי וְגוֹ׳. אִם לֹא שֶׁהֶאֱמַנְתִּי בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבָר קָמוּ בִי אוֹתָם עֵדֵי שֶׁקֶר וְכִלּוּנִי. לוּלֵא נָקוּד עָלָיו, לְמִדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ד.): יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק עִמָּהֶם אִם לָאו:

    אבן עזרא

    לולא זה קשור באשר לפניו כמעט וימשלו בי שנאי לולי האמנתי בשם ואמרתי לנפשי: קוה אל ה' אז יתברר יושר דברי, שהייתי מוכיח ואמרתי: קוה אל ה'.

    רד"ק

    לולא האמנתי לראות בטוב יהוה הם היו בי עדי שקר ומדברי חמס וכמעט אבדתי מדבריהם לולא שהאמנתי בך ולא חששתי לדבריהם. והאמנתי שיש לי תקוה ביי' ואראה בטובו לעולם הבא. וזהו

    בארץ חיים: וקרא לעולם הבא ארץ חיים, ואף על פי שאין לנשמה מקום וכל שכן ארץ, אלא לפי שנמשל טוב עולם הבא לגן עדן שהוא מקום בארץ, להבין השומעים נאמר דרך משל. כמו שנקרא גם כן משפט הרשעים גיהנם והוא מקום בארץ סמוך לירושלם; והוא מקום נמאס ומשליכים שם הטמאות והנבלות והיה שם אש תמיד לשרוף הטמאות ועצמות הנבלות לפיכך נקרא על דרך משל משפט הרשעים גיהנם. ונקרא שכר הצדיקים גן עדן שהוא מקום המשובה בארץ והוא נקרא ארץ חיים, כי כאשר גרש האדם משם נקנסה עליו מיתה. ובדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות ד א): למה נקוד על לולא? (כך) אמר דוד לפני הקדוש, ברוך הוא: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא; אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא.

    מצודת ציון

    לולא. אם לא:

    בארץ חיים. זה העולם נקרא ארץ חיים:

14. (יד)קַוֵּה אֶל־יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל־יְהוָה:

    מצודת דוד:קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה׳ וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי: וקוה וגו׳. כפל הדבר להתמדתו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְקַוֵּה אֶל ה׳. וְאִם לֹא תִתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, חֲזוֹר וְקַוֵּה (ברכות לב:):

    אבן עזרא

    חזק ויאמץ לבך פועל יוצא, והטעם כי השם יאמץ לבך.

    וטעם וקוה אל ה' תמיד בראשונה ובאחרונה.

    רד"ק

    קוה אל יהוה ומרוב בטחוני ואמונתי ביי' אני אומר כנגד עצמי כל היום: קוה אל יי'; אל תחוש לדברי האיבים.

    חזק ויאמץ לבך אתה חזק בדרכיו והוא יאמץ לבך שלא יחלש לדברי האיבים ותמצא חוזק ואומץ בלבבך.

    וקוה אל יהוה: פעם שנית; רצונו לומר: שתהיה בו התקוה תמיד ולא תמוש מלבבו.

    מלבי"ם

    קוה, עפמ"ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה' ניצול מאויביו כי קוה אל ה' שישוב לראות בטוב ה', עפ"ז יאמר ויצוה לקוות אל ה', ומבאר כי התקוה לה' נבדלת מן התקוה לב"ו בשני דברים, א. שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב, אבל ע"י הקווי לה' חזק ויאמץ לבך שהיא תתן חוזק ואומץ לב, ב. הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו, וא"כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר"ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות, אבל הקווי לה' היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה, עז"א קוה חזק וקוה אל ה':

    מצודת ציון

    ויאמץ. ענין כח וחוזק: