תהילים פרק כ״ה

תהילים פרק כ״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא:

   מצודת דוד:נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נַפְשִׁי אֶשָּׂא. אֲכַוֵּן לִבִּי:

   אבן עזרא

   לדוד אליך ה' נפשי אשא אמר רבי משה: טעם נפשי אשא כדרך מנחה כמו: וישא משאות. והנכון בעיני: שהוא כמו: ואליו הוא נושא את נפשו, לא לאחר.

   רד"ק

   לדוד זה המזמור נאמר באל"ף בי"ת; וכן יש אחרים בספר כמוהו. ויש אות אחת בראש כל פסוק, ויש שני פסוקים באות אחת, ויש בפסוק אחד שתי אותיות; ולא נודע אצלנו מפני מה באלו יותר מבאחרים אלא אם כן נזדמן לו בפיו ברוח הקדש. ויראה שכל מזמור שנאמר באל"ף בי"ת לפי גדלו ולפי הדברים הנכבדים הנאמרים בו נאמר כן. והנה אין בו בי"ת בראש פסוק ולא וא"ו ולא קו"ף; ויש בו רי"ש שתי פעמים. ויש אומרים כי הבי"ת היא מלת בך הסמוכה לאלהי (פסוק ב). וכן וא"ו ולמדני (פסוק ה); ולא נודע באמת. והדרש (שוחר טוב בקצת הוספה): בך עשרים ושתים אותיות. ופרוש:

   אליך יהוה נפשי אשא: דרך תחנה כמו נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא). ויש מפרשים (רבי משה הכהן גיקטילא וזולתו): דרך מנחה כמו וישא משאת מאת פניו אלהם (בראשית מג לד). ובדרש (שוחר טוב בשנוים): כמו ואליו הוא נשא את נפשו (דברים כד טו); כמו השכיר שמקוה שכרו כן אקוה טובך וחסדך. דבר אחר: נפשי אשא זהו שאמר (תהלים לא ו): בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת. כשהאדם ישן מפקיד רוחו אצל הקדוש ברוך הוא שמא עמד שחרית ולא מצאה? הרי כתוב: יי' אל אמת. אמר רבי אלכסנדרי: בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו חדשים ומחזירם ישנים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם יגע במלאכתו כל היום ולעת ערב נפשו יגעה ושחוקה והוא ישן ומשלים נפשו אצל הקדוש ברוך הוא ובשחרית היא חוזרת לגופה חדשה ונוחה דכתיב (איכה ג כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך. רבי סימון בשם רבי שמעון אומר: ממה שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחית המתים.

   מלבי"ם

   לדוד אליך ה' נפשי אשא, פסוק זה הוא קוטב המזמור ויסודו, בו יאמר, שכמו שהמורה בחצים ישים לו אות שאליו יורה למטרה, כן שם את ה' לאות ולמטרה אל כל מבוקשיו וחפציו, בין הגשמיים בין הרוחניים, ואמר רק אליך ה' אשא נפשי, אתה עיקר מגמתי לא דבר זולתך, שכל עניני אתה הוא תכלית מבוקשי, וכל חפצי הם רק אמצעיים להגיע על ידם אל התכלית זה:

   מצודת ציון

   אשא. ענין מנחה ודורון כמו וישא משאות מאת פניו (בראשית מ״ד):

2. (ב)אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל־אֵבוֹשָׁה אַל־יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:

   מצודת דוד:בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אלהי יתכן להיות בי"ת בך בטחתי תחת הבי"ת כמו וי"ו ולמדני תחת הוי"ו או ככה נמצא והנה בטחתי בך אינני ראוי שאבוש.

   רד"ק

   אלהי בך בטחתי ולא באחר, לפיכך תחנתי לפניך:

   אל אבושה שלא אבושה. שאם לא תתן לי שאלתי הנה יש לי בשת בבטחוני; וכן הוא אומר (איוב כ): בשו כי בטח; בך בטחו ולא בשו (תהלים כב ו): ואם תתן לי שאלתי שבטחתי בך שתתננה לי לא אבוש.

   אל יעלצו אויבי לי: ולא יעלצו אויבי לי.

   מלבי"ם

   אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה':

3. (ג)גַּם כָּל־קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:

   מצודת דוד:גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַבּוֹגְדִים רֵיקָם. הַגַּזְלָנִים הַחַמְסָנִים הַמּוֹשִׁיבִים אֶת הָעֲנִיִּים רֵיקָם מִנִּכְסֵיהֶם, כְּמוֹ ״וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם״ (תהלים ז:ה):

   אבן עזרא

   גם האמת והראוי שיבושו הבוגדים.

   ריקם כמו: חנם והמ"ם נוסף.

   רד"ק

   גם כל קויך לא יבשו לא עלי לבדי אני מבקש שלא אבוש אלא גם על כל יראי שמך שמקוים לך.

   יבשו הבוגדים ריקם: אבל אותם האנשים שהם בוגדים בי וביראיך ריקם וחנם אותם יבשו מסברם, כי אין סברם ובטחונם בך. ובדרש (שוחר טוב): גם כל קויך אלו ישראל. אמר דוד: בשעה שאני עומד בתפלה לפניך, עלי ועל עמך ישראל אני מתפלל. אל תהי תפלתי מאוסה לפניך, מפני שעיני כל ישראל תלויות בי ועיני תלויות בך; אם אתה שומע תפלתי כאלו שמעת תפלתם.

   מלבי"ם

   גם, בזה יסובב שגם כל קויך לא יבושו, משא"כ אם לא יתמלא בטחוני, וכן עי"כ יבושו הבוגדים ריקם, לפ"ז אין התכלית אצלי השגת דבר המובטח רק קיום הבטחון עצמו שיתגדל כבוד השם:

   מצודת ציון

   ריקם. בחנם וכן ואחלצה צוררי ריקם (לעיל ז׳):

4. (ד)דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   דרכיך הם דרכי השם והתולדת שברא בדרך חכמה.

   ואורחותיך על יד הנביא והם הארחות שצוית.

   רד"ק

   דרכיך יהוה הודיעני ארחותיך למדני: כפל הענין במלות שונות. ופרוש למדני: שתלמדני עד שאדע. ופרוש דרכיך יי' הודיעני: כמו שבקש משה רבנו, עליו השלום (שמות לג יג): הודיעני נא את דרכך ואדעך; כי כשידע דרכיו ידענו. ופרוש הדבר: שישכילהו הנמצאות כלם שישיג טבעם והתקשרם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו עמהם בכלל ובפרט. וכן כמו ששאל משה רבנו, עליו השלום (שם יח): הראני נא את כבודך, שאל גם כן דוד ואמר:

   מלבי"ם

   דרכיך, (בענין צרכיו הנפשיים) אבקש לדעת דרכיך, שדרך הוא הקבוע לרבים, הדרך הגדול, והארחות הם המסתעפים מן דרך הגדול אל הצדדים, הדרכים הגדולים די בהודעה והארחות הפרטיים צריכים לימוד, כי הם רבים ואינם ניכרים כ"כ, ובנמשל דרכיך הודיעני הם הדרכים הכוללים שבהם תנהיג את עולמך כגון הרחמים והחנינה ארך אפים ורב חסד, תודיעני למען אתנהג בהם, כמ"ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וארחותיך למדני הם הפרטים המתפרדים מדרך הגדול, שיתנהג ה' בעתים פרטים ובמקומות פרטים ובאנשים יחידים, וכן לדעת איך יתנהג האדם בעתים ובענינים פרטיים שילוז לפעמים מדרך הכולל, כמו להתאכזר נגד רשעים ולהתגאות ולעוז כנגדם וכדומה שזה צריך לימוד:

5. (ה)הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי־אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל־הַיּוֹם:

   מצודת דוד:הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַדְרִיכֵנִי. אַדְרִיצִימוֹ״י בְּלַעַ״ז:

   אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם. הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא יוֹם לָאֻמּוֹת וְלַיְלָה לְיִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   הדריכני זה הפסוק נכבד והטעם שיבקש שיעזרהו השם בדרך האמת עד היותו רגיל וזה טעם ולמדני כמו למוד מדבר, כעגל לא לומד.

   וטעם אלהי ישעי שיושיעהו מכל דבר שימנעהו ללכת בדרך האמת, כי אין לי מי אקוה זולתך.

   רד"ק

   הדריכני באמתך והוא אמתת מציאותו. אמר בשאלה ראשונה: הודיעני שהיא חכמה שיוכל האדם לדעת אותה, והיא חכמת הטבע, וממנה ידע האדם הבורא, כי היא כסלם לידיעת חכמת האלהות, וממנה ידע האדם הבורא מה שיוכל לדעת והוא גוף; אבל אמתת מציאותו כמו שתשיג הנפש לא יוכל לדעת בעודו גוף, כמו שאמר (שם כ): כי לא יראני האדם וחי; לפיכך אמר: הדריכני באמתך כאדם המדריך הנער ללכת מעט מעט עד שירגיל וילך מעצמו. וכן פרוש

   ולמדני הרגילני כמו הדריכני; וכן (ירמיהו לא יח): כעגל לא למד; (שם ב כד): למד מדבר, שענינם: הרגל.

   כי אתה אלהי ישעי שתושיעני מצרות העולם הזה ותתן לי לב לקנות העולם הבא והוא ידיעת האמת.

   אותך קויתי כל היום: כמו (תהלים טז ח): שויתי יי' לנגדי תמיד. ופרוש קויתי כל היום: כמו כל הימים; וכן (תהלים ל זכו): כל היום חונן ומלוה; וכן (שם עב טו): כל היום יברכנהו.

   מלבי"ם

   הדריכני, אחר שבקש שיודיעהו ההנהגה במדות בקש שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם ולא יושגו אלא בנבואה מסוד ה' ליראיו, והאמתיות האלה יתחלקו למעשיי ועיוני, כמו השגת עניני האלהות ודרכיו בשכל העיוני, וידיעת התורה חקיה ומצותיה בשכל המעשי, על המעשי אמר הדריכני באמתך, ועל העיוני אמר ולמדני, ובאר טעם בקשתו כי אתה אלהי ישעי המושיעי בכל צרכי הגופנים והנפשיים, וגם בזה אומר שאינו מכוון בזה תועלת עצמו, להשיג עי"כ איזה כבוד וכדומה, רק אותך קויתי כל היום שאתה תכלית תקותי, וכל יתר הדברים שאבקש הוא רק שיהיו אמצעים להשיג אותך ולעבדך שהוא תכלית תקותי, כמ"ש אליך ה' נפשי אשא:

   מצודת ציון

   הדריכני. מלשון דרך:

6. (ו)זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:

   מצודת דוד:המה. חסדיך ורחמיך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. מִימוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: ״בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״ (בראשית ב:יז), וְנָתַתָּ לוֹ יוֹם מִשֶּׁלְּךָ, שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים:

   אבן עזרא

   זכור מבקש רחמיו וחסדיו שלא יגמלנו על מעשיו הקדמונים, שמנעוהו עד עתה להבין דרכי השם באמת, על כן אחריו חטאות ופשעי - הפשע שיצא הפושע מתחת הרשות והעד על כל דבר פשע

   ומטעם כחסדך בעבור כי אתה מקור החסד ומבוע הטוב, על כן אחריו טוב ופתחות הבי"ת בדרך שהוא דרך השם כאשר החל, דרכיך ה' הודיעני והנה יורה החטאים אי זה הדרך הישר והענוים ידריכם בדרכו וירגילם, עד שיהיה להם חוק ומשפט.

   רד"ק

   זכר לי עתה

   רחמיך יהוה וחסדיך שהיו לי תמיד, וזהו:

   כי מעולם המה: כלומר בעת היצירה היו לי רחמיך וחסדיך בבטן אמי, ובגדלי אחרי צאתי. וכיון שגדלתני והבאתני עד הלום ראוי לך לחמול עלי, כי מעשה ידיך אני כמו שאמר איוב (י ט): זכר נא כי כחמר עשיתני. וחסדיך הראשונים זכר לי; וחטאות נעורי אל תזכר.

   מלבי"ם

   זכור, בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא"כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ"י מעשי, ואמר רחמיך נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, וחסדיך נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה מעולם המה ר"ל מעת היצירה:

7. (ז)חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל־תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר־לִי־אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה:

   מצודת דוד:כחסדך וגו׳. אתה ה׳ כפי מדת חסדך זכור ר״ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד: למען טובך. עשה למען מדת טובך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי. הָרָאוּי לְחַסְדְּךָ זְכוֹר לִי, אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּיָדִי:

   רד"ק

   חטאות נעורי ופשעי אל תזכר ופרוש: אותם, שבימי נעורים יקראו חטאות, שלא שלמה דעת האדם ואין שם פשע, כי הפשע הוא המרד. וכשיהיה האדם מזיד בבואו בימים מעשרים שנה ומעלה שהוא בדעתו יקרא פושע, כי הוא מכיר ויודע ועובר המצוה הרי הוא מורד באדון המצוה אותו.

   כחסדך זכר לי אתה והתפלל על כלם שלא יזכר לו האל לא זה ולא זה, אלא יזכר לו חסדיו ויגמלהו כחסדו ולא כמשפטו.

   למען טובך יהוה: לא למעני אלא למען טובך וחסדך שאתה טוב וסלח.

   מלבי"ם

   חטאת, אולם אבקש בעת תזכר חסדיך ורחמיך שעשית לי לא תזכר כנגד זה חטאת נעורי ופשעי שאני הייתי כפוי טובה וחטאתי, שאז יגדל החטא לפי ערך החסד ויתחייב שע"י חטאתי יפסקו ממני החסד והרחמים, ושיעור הכתוב כחסדך (אשר) תזכר לי אתה (ר"ל חסד שעשית אתה) אל תזכר חטאת נעורי ופשעי שחטאתי אני, להעריך זה כנגד זה, למען טובך ה' וראוי שאת הטוב תזכור ולא את הרע:

8. (ח)טוֹב־וְיָשָׁר יְהוָה עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:

   מצודת דוד:טוב וישר ה׳. ורוצה הוא להטיב לכל ע״כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   טוֹב וְיָשָׁר ה׳. וְחָפֵץ לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו:

   עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. תְּשׁוּבָה. דָּבָר אַחֵר: יוֹרֶה חַטָּאִים הָרוֹצְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳״ (דברים יט:ג). מִקְלָט מִקְלָט הָיָה כָּתוּב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בְּמַכּוֹת (מכות י.-י:):

   רד"ק

   טוב וישר יהוה על כן יורה חטאים בדרך: לפי שהוא טוב וישר לא ימאס החוטאים, אלא אם ירצו לשוב יקבלם ויורה אותם דרך הישרה. ופרוש בדרך בפתחו"ת הבי"ת: הדרך הידועה; והיא דרך התשובה. והיא ידועה לבני אדם מימי בראשית שהורה האל דרך התשובה לקין החוטא ואמר לו: אם תיטיב שאת (בראשית ד ז).

   מלבי"ם

   טוב וישר ה', הנה מצד שהוא טוב יורה חטאים בדרך, שהם החוטאים מצד השגגה יראם הדרך, ומצד שהוא ישר:

   מצודת ציון

   יורה. ילמד:

9. (ט)יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:

   מצודת דוד:ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳ וכמ״ש רז״ל מה הוא רחום וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   ידרך ענוים במשפט אותם הנכנעים ושבים מחטאם ידריכם במשפט, יפתח להם דרך התשובה ויכין לבם לדעת משפטי האל ודרכיו; וזהו:

   וילמד ענוים דרכו: והוא כפל ענין במלות שונות. וטעם במשפט בפתחו"ת הבי"ת כי הוא ידוע בתורתו. והחכם רבי שלמה בן גבירול פרש: (תקון מדות הנפש א ג): והענוים מגיעים אל רצון הבורא במדת הבשת ומשיגים העולם (הנועם) הקיים ולומדים דרכו (דרכיו) כמו שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו.

   מלבי"ם

   ידרך ענוים, אלה שיודעים הדרך רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי כמו בקשת הצרכים ושאר סיבות יסייע אותם שילכו בדרך משפט, היינו בדרך הראוי, גם ילמד ענוים דרכו המיוחד מסוד ה' ליראיו:

   מצודת ציון

   ידרך. מלשון דרך:

10. (י)כָּל־אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:

    מצודת דוד:לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כל ארחות ה' בתחלה חסד ואחרי כן אמת.

    לנוצרי בריתו על דרך: נוצר חסד לאלפים.

    רד"ק

    כל ארחות יהוה כי כל דרכיו

    חסד ואמת והם כל הדרכים אשר צוה בתורתו ללכת בהם הן חסד ואמת אין בהן נפתל ועקש.

    לנצרי בריתו ועדתיו: לא למעקשי נכונה שלא יוכלו להכיר האמת. וכן הוא אומר (הושע יד י): כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. והחכם הגדול הרב רבנו משה, זכרו לברכה, פרש הפסוק הזה (מורה הנבוכים ג יב ג): בהנהגת העולם. אמר החכמים החשובים כבר ידעו חכמת זה המציאות והבינוהו כמו שבאר דוד, עליו השלום, ואמר כל ארחות יי' חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו אמר שהם אשר שמרו טבע המציאות ומצות התורה וידעו תכליתם התבאר להם צד החסד והאמת בכל ולזה שמו תכליתם וזה מה שכוון בהם מאשר הם אדם והוא ההשגה מפני הכרחי הגוף יבקשו צרכיו ההכרחיים לחם לאכול ובגד ללבוש מבלתי מותר.

    מלבי"ם

    כל ארחות, והגם שתמצא לפעמים שה' אינו הולך בהנהגתו בדרך הזה הכולל, רק הולך בארח פרטי נפרד מדרך הכולל, כמו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הנה גם הארחות הם חסד ואמת, שלפעמים הם מצד החסד כמו שרעות הצדיקים בא לכפר עון קל שעשו ולהגדיל שכרם בעוה"ב ולפעמים הוא מצד האמת ומה"ד להאריך אף לרשע עד שיתמלא סאתו ולהאבידו בעוה"ב, וכ"ז ידוע לנוצרי בריתו ועדותיו, הם יודעים שהארחות האלה הם חסד ואמת:

11. (יא)לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב־הוּא:

    מצודת דוד:למען שמך ה׳. המורה על הרחמים: כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    לְמַעַן שִׁמְךָ. הָרַב סְלַח לַעֲוֹנִי:

    כִּי רַב הוּא. כִּי נָאֶה לָרַב לִסְלֹחַ עָוֹן רַב:

    אבן עזרא

    למען, כי רב הוא אף על פי שהוא רב, כדרך כי עם קשה עורף כי חטאתי לך. ויש אומרים: למען אודיע שמך. והנכון: שיודע ששמך סלח.

    רד"ק

    למען שמך יהוה שנקרא שמך טוב וסלח

    וסלחת לעוני העון המיוחד שהוא גדול מכל העונות שעשה והוא עון בת שבע. אמר: אף על פי שבקשתי מלפניך מחילה וסליחה על חטאתי ופשעי, על אותו העון אני שונה לך לבקש מחילה

    כי רב הוא:

    מלבי"ם

    למען, (חוזר אל התפלה), נגד מה שבקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מוסיף לבקש, למען שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני, שתסלח העון לגמרי, ולא לבד הפשע כי גם העון שחמור ממנו, וזה תעשה למען שמך שאתה מלא רחמים וסולח לעונות:

12. (יב)מִי־זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:

    מצודת דוד:מי זה. מי שירא מה׳ ובוחר בטוב אז ה׳ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״ש רז״ל הבא לטהר מסייעין לו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה׳. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא יִבְחַר, הוּא דֶּרֶךְ הַטּוֹב:

    אבן עזרא

    מי האיש הוא הנכבד, כמו וחזקת והיית לאיש. והטעם: כי יראת השם תביאנו אל הדרך שיבחר בה.

    רד"ק

    מי זה האיש ירא יהוה מי שירצה להיות ירא יי' יכין לבבו

    יורנו בדרך יבחר: כי האל יעזר אותו ויורנו בדרך שיבחר האל שילך בה האדם והיא הדרך הטובה. ויש מפרשים (רבי אברהם בן עזרא): שיבחר האדם.

    מלבי"ם

    מי זה, אחר שהשלים תפלתו שיחונהו ה' בין בצרכיו הגשמיים בין בנפשיים, אומר שליראי ה' האמתיים יש עוד דרך אחר מעולה מן הדרך הזה שהתפללתי עליו עד הנה, והוא שהם ימאסו עניני עולם הזה לגמרי ולא יבקשו רק אושר הנפש הרוחני, וז"ש מי זה האיש אשר הוא ירא ה' באמת, ה' יורהו דרך אחר אשר יבחר, והוא כי נפשו בטוב תלין עקר השתדלותו יהיה על אושר נפשו האלהית שהיא תלין בטוב ושכר עוה"ב, ולא ירצה מן העוה"ז רק קיום המין שזרעו יירש ארץ, שבניו הם יצלחו בזכותו והוא די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש:

13. (יג)נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:

    מצודת דוד:תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין. כְּשֶׁיָּלִין בַּקֶּבֶר, תָּלִין בְּטוֹבָה נַפְשׁוֹ:

    אבן עזרא

    נפשו טעם נפשו, כדרך: כי נפש כל בשר, דמו בנפשו הוא והיא המתה בהפרד הנשמה.

    וטעם תלין כמו תשכב והטעם כי עד יום מותו יהיה בעולם הזה בטוב. ויש אומרים: כי זה רמז לחיי נשמתו ותהיה בטוב.

    רד"ק

    נפשו בטוב תלין אם יאחז הדרך שיורנו, נפשו בטוב תלין במותו. וזה עקר שכר האדם.

    וזרעו יירש ארץ: למען צדקתו וישרו יברך האל בניו וזרעו אחריו בגללו.

14. (יד)סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:

    מצודת דוד:ליראיו. מגלה ליראיו: ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    סוד סודות האלהים לא יתגלו כי אם ליראיו ואף כי אחרי שתלין נפשו ואמר ליראיו, כאשר החל ירא ה'.

    רד"ק

    סוד יהוה ליראיו סוד יי' לא יגלה כי אם ליראיו; כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

    ובריתו להודיעם: להודיעם בריתו שגלה להם סודו. והברית היא שכורת עם הנשמה להשכילה ולאספה אל כבודו בהפרדה מהגוף. וכן קראה ברית באמרו למשה רבינו, עליו השלום (שמות לד י): הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה פלאת. והברית היא שחננו אור השכל ודבקה נפשו בעליונים. ואמר לו: נגד כל עמך, לומר: זה שעשיתי עמך הוא אות רוחני שלא יכיר אדם בו זולתך, אבל אות אחר גשמי אעשה עמך נגד כל עמך והוא קרינת אור פניו. ומהאות הגשמי יכירו וידעו כי אות רוחני חוננתיך.

    מלבי"ם

    סוד, מפרש נגד מ"ש נפשו בטוב תלין אומר שענין זה של נצחיית הנפש ועדונה לעוה"ב הוא סוד ה' ליראיו, שהם יודעים סוד הנפש וענינה ושיפה קורת רוח אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, ונגד מ"ש וזרעו יירש ארץ, מפרש ובריתו להודיעם שע"ז יודיע ה' ליראיו בריתו, כמו שכרת ברית עם האבות שיירשו בניו את הארץ, ועם דוד שלא תופסק המלכות מזרעו:

15. (טו)עֵינַי תָּמִיד אֶל־יְהוָה כִּי הוּא־יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:

    מצודת דוד:כי הוא וגו׳. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    עיני הנכון בעיני: כי טעם מרשת רגלי תאות היצר הרע והנשמה נתפשת ברשת התאוה, וזה דרך משל ואם השם לא יעזרהו, אין לאל ידיו לצאת מהרשע, על כן הוא יוציא.

    רד"ק

    עיני תמיד אל יהוה כי הוא מבטי ואליו אני נשא את עיני, ולא לעזרת אחר.

    כי הוא יוציא מרשת רגלי: פרושו מרשת העונות או מרשת האויבים, לפי מחשבתם שהם חושבים ללכדני. ועל האויבים מאמות העולם דבר שהם אויבי ישראל, כמו שאמר בסוף המזמור. ועד הנה דבר בצרכי הנפש; ועתה ידבר בצרכי הגוף, שיצילהו מאויביו, כמו שדבר בהם בתחלת המזמור (פסוק ב) אל יעלצו אויבי לי כי גם הם מצרכי הנפש, כי אם יטרידוהו האויבים במלחמתם לא יהיה לו פנאי בצרכי הנפש.

    מלבי"ם

    עיני, ולכן גם אני בחרתי בדרך זה ועזבתי כל עניני העוה"ז, רק עיני נשואות תמיד אל ה' אל העולם העליון הרוחני, והגם שאדע שע"י שעיני נשואות למעלה אוכל ליפול בקל ברשת אשר פרשו לרגלי, בכ"ז לא אפסק מן הדביקות להסתכל בארץ, כי ידעתי כי אף שיבואו רגלי תוך הרשת הוא יוציא מרשת רגלי:

16. (טז)פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי־יָחִיד וְעָנִי אָנִי:

    מצודת דוד:כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי. וַעֲוֹן רַבִּים תָּלוּי בִּי, וּלְנֶגְדָּן אֲנִי יָחִיד. לְפִיכָךְ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי תְפִלָּתִי צְרִיכָה לִתְשׁוּעַת כָּל יִשְׂרָאֵל:

    אבן עזרא

    פנה כי הנשמה יחידה וככה הלב.

    וטעם עני בעבור חסרון, כמו: לעמוד כנגד התאוה.

    רד"ק

    פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני: אף על פי שאני מלך ויש לי עם רב יחיד ועני אני, כי אינני בוטח ברב חיל אלא בגבורתך לבד. ועני פרושו נכנע כמו (איוב לו טו) יחלץ עני בעניו. כלומר: אף על פי שאני מלך איני מתגאה במלכותי, אבל אני שפל ונכנע. ובדרש (שוחר טוב בשנוי קצת): וכי יחיד היה דוד והלא כתיב (דברי הימים א ב טו) אצם הששי דוד השביעי וכן: וכי עני היה דוד? והלא כתיב (שם כב יד): והנה בעניי הכינותי לבית יי' זהב ככרים מאה אלף? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לפי ששמתני מלך על בניך ועיניהם תלויות בי וכולם צריכים לי; ולפי שהם רבים, ואני עיני תלויות בך אני יחיד כנגדם, לפיכך אמר: יחיד ועני אני.

    מלבי"ם

    פנה אלי, בהיותו מצייר א"ע במעמד הפרישות והדביקות, יצייר א"ע שהוא נבדל מכל העולם בין משכניו וריעיו וב"ב בין מעשרו וקנינו, ומבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כי אין לי מאומה בזה העולם:

    מצודת ציון

    ועני. רצה לומר מוכנע:

17. (יז)צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:

    מצודת דוד:צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    צרות לבבי הוא השכל הנטוע בלב, על כן נקרא בשמו והרחיבו פועל עומד. והטעם: שהם רבות. ויש אומרים: כי לבבי פעול והוא רחוק, כי אחריו ממצוקותי.

    רד"ק

    צרות לבבי הרחיבו הרחיבו הצרות מושבם בלבי, כלומר כי רבות הן. ובאמרו כי הצרות הרחיבו הוא דרך צחות. לכן אני צועק אליך,

    ממצוקותי הוציאני: שתוציאני ממצוקותי שאני נלכד בהן, כי אם לבבי נלכד במצוקות וצרות לא יהיה לבבי פנוי לעבודתך.

    מלבי"ם

    צרות לבבי, גם על הצרות שיגיעוני בעולם איני משים לב, בהפך הם הרחיבו לי ואני שמח עליהם, לבד זאת אבקש ממצוקותי הוציאני, שהמצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, מזה תוציאני כי היא תשבית אותי מעבודת ה', אבל על הצרה החיצונית, איני משים לב כי אני מהביל עניני העוה"ז לגמרי:

    מצודת ציון

    ממצוקותי. מלשון צוקה וצרה:

18. (יח)רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל־חַטֹּאותָי:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי. וְעַל יְדֵיהֶם שָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:

    אבן עזרא

    ראה עניי מן עניי ורב עמלי למנוע עצמי מן התאוה.

    ושא לכל חטאתי שעברו.

    רד"ק

    ראה עניי כמו שפרשתי (פסוק טז).

    ועמלי שאני עמל במלחמות.

    ושא כל חטאותי: שיהיה עניי כפרת חטאתי, כי למצוה עמלי הוא שאני נלחם בעד ישראל.

    מלבי"ם

    ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע"ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ"ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה:

    מצודת ציון

    ושא. ענין מחילה וסליחה:

19. (יט)רְאֵה־אוֹיְבַי כִּי־רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:

    מצודת דוד:ושנאת חמס. ר״ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְשִׂנְאַת חָמָס. שֶׁלֹּא כַּדִּין:

    אבן עזרא

    ראה ועוד שאפחד מאיבי חנם שישנאוני ויהיו סבה שלא אלמד דרכיך.

    רד"ק

    ראה איבי כי רבו, ראה איבי: פלשתים ואדום עמון מואב וארם.

    ושנאת חמס שנאוני: שלא הרעותי להם והם נלחמים בי. ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי): אם עשו שונא ליעקב לפי שנטל ממנו הברכה, לברבריים מה עשה? לפלשתים מה עשה? לגתניים מה עשה? הוי: ושנאת חמס שנאוני.

    מצודת ציון

    רבו. גדלו:

20. (כ)שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל־אֵבוֹשׁ כִּי־חָסִיתִי בָךְ:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    שמרה, אל אבוש מאשר אקוה להיות עבד השם.

    רד"ק

    שמרה נפשי והצילני אל אבוש כי חסיתי בך: הצילני מידם כי הם ארבים לנפשי לפי שלא הצליחו על ישראל מעת שמלכתי.

21. (כא)תֹּם־וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:

    מצודת דוד:תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר: כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יִצְּרוּנִי. יִשְׁמְרוּנִי:

    אבן עזרא

    תום תום לבבו ויושר מעשיו יצרוהו שלא ילך בדרך עקש. גם נכון הוא, שיצרוהו מן האויבים על כן אחריו פדה וכמו שהתפלל שהשם יצרהו ואל ימשלו בו שונאיו, כן יפדה כל ישראל.

    רד"ק

    תם וישר יצרוני כי קויתיך: עי עמי התם והישר ועמהם העול והחמס. והתם והישר יצרוני מרעתם כי בכל צרותי קויתיך.

    מלבי"ם

    תם, אולם אבקש שלא ע"י מלחמה ורב חיל תצרני מן האויבים, רק התם והיושר המה יצרוני ע"י שקויתיך, שתומי וישרי ישמרו אותי:

22. (כב)פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:

    מצודת דוד:פדה וגו׳. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל:

    עוד פירושים על פסוק כב: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    פדה אלהים בין בחיי בין במותי, הנני מתפלל שתפדה

    את ישראל מכל צרותיו:

    מלבי"ם

    פדה, לעומת מה שאמר שהוא מהביל עניני העוה"ז ואינו משים לב להתפלל על צרותיו כי הצרות הרחיבו את לבבו, אומר בכ"ז בעבור הכלל אני מבקש פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו, כי לא כל בני אדם הם במדרגה זו להתיאש מכל עניני העולם ולבל ירגישו בצרות ועוני: