תהילים פרק כ״א

תהילים פרק כ״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח מזמור לדוד: גם זה המזמור נאמר על דוד; ויש אומרים (בעל התרגום, שוחר טוב וזולתם): שנאמר על המלך המשיח. אם הוא על דוד פרוש לדוד: על דוד, כמו שפרשנו למעלה (כ א): ואחד מן המשוררים אמרו עליו ברוח הקדש; ואם הוא על המלך המשיח, לדוד הוא כמשמעו, כי המזמור הוא לדוד שאמרו ברוח הקדש על המשיח בנו, והאיבים הם גוג ומגוג ומחנהו שיצורו על ירושלם. או יהיה לדוד על המשיח, כי הוא נקרא דוד כמו (יחזקאל לז כה): ודוד עבדי נשיא להם לעולם. והנצרים מפרשים אותו על ישו; ואתה תשיב להם בכל פסוק ופסוק. יי' בעזך ישמח מלך: הנה כי בלא עז האב לא יהיה עז לבן, ואם הוא חלש אינו אלה. וכן תאות לבו נתתה לו, כי תקדמנו, כל דבריו הם תלוים באחרים. ואמר: חיים שאל ממך; אם על הבשר לא האריך ימים, ואם על האלהות מה נתן לו? הלא כבר היו לו? ואמר: גדול כבודו בישועתך, אבל בלא ישועתך לא יהיה גדול כבודו, אם כן אינו אלה; ואם על הבשר לא היה אלא נקלה ונבזה. כי המלך בטח ביי' א על האלהות אין צורך לו לבטוח באחר, ואין צורך לו לחסד עליון שלא ימוט, ואם על הבשר הרי נמוט, ותלוהו על המוט! וכן כל דברי המזמור.

   מלבי"ם

   למנצח, במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה' שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח"כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע"ז מלת סלה:

2. (ב)יְהוָה בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח־מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה־יָּגֶל מְאֹד:

   מצודת דוד:בעזך. בהעוז הניתן ממך למלך המשיח הנה ישמח בו: ובישועתך. כפל הדבר במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ. רַבּוֹתֵינוּ פָּתְרוּהוּ עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנָכוֹן הַדָּבָר לְפוֹתְרוֹ עוֹד עַל דָּוִד עַצְמוֹ, לִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים שֶׁדָּרְשׁוּ בוֹ שֶׁאַחַר שֶׁלָּקַח אֶת בַּת שֶׁבַע אָמַר מִזְמוֹר זֶה:

   אבן עזרא

   למנצח ה' בעזך ישמח מלך - ה' בעוז שנתת לו ישמח וככה בישועתך.

   רד"ק

   יהוה בעזך ישמח מלך העי"ן בעזך נקראת בקמ"ץ חטוף. בעזך שתתן לו, וכן

   ובישועתך

   מה יגיל מאד: יגיל כתוב ביו"ד כמו יגיד דבר (קהלת י כ); והגימ"ל בסגו"ל מפני שהוא מלעיל הטעם ביו"ד האיתן.

   מלבי"ם

   ה' בעזך, הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך, וכן לא יגל המלך אם נושע ע"י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד:

3. (ג)תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ סֶּלָה:

   מצודת דוד:תאות לבו. מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר: וארשת. וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וַאֲרֶשֶׁת. לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן. וּמְנַחֵם הֵבִיא לוֹ חָבֵר: ״כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס״ (עזרא ג:ז), וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן מִבְטָא שְׂפָתַיִם:

   אבן עזרא

   תאות מה שיש בלבו.

   וארשת מה שידבר בפיו והאל"ף נוסף כאל"ף ואזרועך וכמוה: כרשיון מלך פרס.

   רד"ק

   תאות לבו נתתה לו נתתה לו כמו תתן לו, עבר במקום עתיד; וכן

   וארשת שפתיו בל מנעת סלה: כי כן המנהג בדברי הנבואה בהרבה מקומות, כמו שכתבנו (תהלים ג ה). וארשת שפתיו כמו מבטא שפתי, ואין לו חבר במקרא.

   מלבי"ם

   תאות, התשועה ע"י ב"ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו, ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת, כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א"צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו:

   מצודת ציון

   וארשת. ענין מבטא ואמירה ואין לו דומה במקרא ובפייט של ר״ה ארשת שפתינו:

4. (ד)כִּי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז:

   מצודת דוד:כי תקדמנו. תקדים ליתן לו ברכות טוב טרם ישאל עליו: עטרת פז. רצה לומר כבוד הרבה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב. קֹדֶם שֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ, הִקְדַּמְתָּ לִי בִּרְכָתְךָ עַל יְדֵי נָתָן הַנָּבִיא ״וְהַקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ וְגוֹמֵר״ (שמואל ב ז:יב), ״וַהֲכִינֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם״ (שמואל ב ז:יג):

   תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. ״וַיִּקַּח עֲטֶרֶת מַלְכָּם וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד״ (שמואל ב יב:ל):

   אבן עזרא

   כי תי"ו תקדמנו לנוכח השם ויהיה הפועל יוצא לשנים פעולים, כלומר המלך שהוא מוקדם מן הברכות.

   עטרת זהב עם פז אבנים יקרות סביבה, כי כן מנהג המלכים. ויתכן היות תי"ו תקדמנו לשון נקבה, בעבור ברכות כדרך: בנות צעדה עלי שור.

   רד"ק

   כי תקדמנו ברכות טוב ברכות כל דבר טוב כמו ברכת שדים ורחם (בראשית מט כה); ברכת תהום (שם). אמר: כל הברכות תקדם לו ותתן לו.

   תשית לראשו עטרת פז: שתקים מלכותו בכבוד ובגדלה.

   מלבי"ם

   כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה' ע"י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב, שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות:

   מצודת ציון

   תשית. תשים:

   לראשו. בראשו:

5. (ה)חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד:

   מצודת דוד:חיים שאל. ארז״ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה׳ יבטיחו עליו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ. כְּשֶׁהָיִיתִי בּוֹרֵחַ לְחוּצָה לָאָרֶץ מִפְּנֵי שָׁאוּל, הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל: ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים״ (תהלים קטז:ט):

   נָתַתָּה לוֹ. שֶׁהֲשִׁיבוֹתַנִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

   אֹרֶךְ יָמִים. לְמַלְכוּתִי, שֶׁאָמַרְתָּ: ״וַהֲכִינֹתִי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם״ (שמואל ב ז:יג):

   אבן עזרא

   חיים שם לעולם על לשון רבים לא יפרדו, כמו נעורים בתולים זקונים מלואים.

   אורך ימים עולם ועד עולם הפחות שני דורים.

   רד"ק

   חיים שאל ממך נתתה לו שתאריך לו ימים לעולם הזה;

   ארך ימים עולם ועד: חיי העולם הבא.

   מלבי"ם

   חיים, אח"כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול, ונתתה לו, אח"כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד, שיתארכו ימיו תמיד:

6. (ו)גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו:

   מצודת דוד:בישועתך. על ידי ישועתך יתגדל כבודו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תְּשַׁוֶּה. מְנַחֵם פָּתַר תְּשַׁוֶּה, ״תָּשִׂים״ (בראשית ו:טז), ״תָּשִׁית״ (תהלים כא:ד), לָשׁוֹן אֶחָד לָהֶם:

   אבן עזרא

   גדול כל נושע לעולם יוסיף כבוד.

   הוד והדר תשוה כמו תשית.

   רד"ק

   גדול כבודו בישועתך שכשתושיעהו מאיביו יגדל כבודו לעיני העמים.

   הוד והדר תשוה עליו: בישועתך, כי כל העולם יכבדוהו ויהדרוהו כשיראו כי הישועה באה לו מאתך.

   מלבי"ם

   גדול, אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע"י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו, שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר"ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו:

   מצודת ציון

   תשוה. תשים:

7. (ז)כִּי־תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת־פָּנֶיךָ:

   מצודת דוד:כי תשיתהו. תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו תחדהו. תשמחו בשמחת ראיית פניך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תְּחַדֵּהוּ. לְשׁוֹן חֶדְוָה:

   אֶת פָּנֶיךָ. בְּגַן עֵדֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ, שֶׁדְּרָשׁוּהוּ בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵבִיאוּ רְאָיָה לַדָּבָר: ״וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי״ (דניאל ז:יג); וְאוֹמֵר ״וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי״ (ירמיה ל:כא):

   אבן עזרא

   כי אמר השם לאברהם והיה ברכה והמשורר אמר: ברכות לעד - לנצח הוא וזרעו.

   תחדהו מגזרת חדוה.

   רד"ק

   כי תשיתהו ברכות לעד ברכות כמו והיה ברכה (שם יב ב). ואמר: לעד כי אפילו אחר מותו יתברכו בו, כמו בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה (שם מח כ). או פרוש: לעד על זרעו, כי כמו שיתברכו בו יתברכו בזרעו, כמו שאר לאברהם והתברכו בזרעך (שם כבי ח).

   תחדהו תשמחהו מן ויחד יתרו (שמות יח ט). ומה שאמר

   בשמחה אחר תחדהו, לחזק השמחה, כמו וטבח טבח (בראשית מג טז); ומעלה מעל (ויקרא ה כא); יבשו בשת (ישעיהו מב יז); ויצם דוד צום (שמואל ב יב טז); והדומים להם.

   את פניך: כשתאים אליו פניך זו היא השמחה הגדולה שתהיה לו. לא ישמח ברב חילו וברב זהבו וכספו, אלא עם פניך שתפנה אליו, כמו ופניתי אליכם (ויקרא כו ט), ותאיר אליו פניך. ופנות פני האל ואור פניו היא ההצלחה שנותן לאדם בכל אשר יעשה.

   מלבי"ם

   כי תשיתהו, אח"כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע"י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ"ש והקימותי את זרעך וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וגו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' ויאמר אתה ה' אלהים ודבריך יהיו אמת וגו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שמואל ב ז׳:כ״ט) וז"ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד, אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה', כי אז אמר בשמחתו לאמר כי המלך בוטח בה', כמ"ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט, כמו שבארתי (שם ולקמן פ"ט) שכסא דוד ע"י שהוכנה על החסד של ה', החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי"ש:

   מצודת ציון

   תחדהו. מל׳ חדוה ושמחה כמו ויחד יתרו (שמות י״ח):

8. (ח)כִּי־הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּיהוָה וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן בַּל־יִמּוֹט:

   מצודת דוד:כי וגו׳. בעבור שתהיה בטחונו בה׳ לזה לא ימוט:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בַּל יִמּוֹט. וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן הוּא בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִמּוֹט:

   אבן עזרא

   כי הטעם אין לו בטחון בגבורתו, רק בשם ובחסדו והזכיר עליון כנגד בל ימוט.

   רד"ק

   כי המלך בטח ביהוה כי אין לו בטחון ושמחה אלא בך; ולא ברב המון.

   ובחסד עליון יש לו בטחון כי הוא עליון על הכל ובידו להושיע או להטיב למי שירצה בו, הן ברב הן במעט.

   בל ימוט: לפיכך הוא בטח שלא ימוט. ואמר: ובחסד, כי כל מה שהוא מטיב לברואיו הכל הוא חסד מאתו.

9. (ט)תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל־אֹיְבֶיךָ יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ:

   מצודת דוד:תמצא. תספיק מכת ידך לכל אויביך: ימינך תמצא. ר״ל תשיגם ולא יוכלו להנצל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אוֹיְבֶיךָ. כָּל מַכַּת יָדְךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהָבִיא, הָבֵא עַל אוֹיְבֶיךָ:

   אבן עזרא

   תמצא זה חסד עליון שהשם אומר לדוד: תמצא ידך והיא השמאלית, וככה ידה ליתד תשלחנה.

   וטעם תמצא כדרך והצרותי להם, למען ימצאו אותם הקולעים. והטעם: לא יוכלו לנוס ולהפרד ולהמלט.

   רד"ק

   תמצא ידך לכל איביך תספיק לך ידך שלא תצטרך לעוזר אחר, כמו ידיו רב לו (דברים לג ז). אמר: כי ידו וימינו יספיקו לו. ולפי שהקדים: כי המלך בטח ביי', אמר כנגד המלך: כיון שבטחת ביי' תמצא ידיך לכל איביך! וכפל הדבר ואמר:

   ימינך תמצא שנאיך: והוא כמו לשנאיך. ולמ"ד לכל איביך עומדת במקום שנים; וכמוהו רבים. ותמצא ענינו: תספיק, כמו ומצא להם (במדבר יא כב). או תמצא שנאיך הוא ענין אחר בלא חסרון הלמ"ד. ויהיה פרוש תמצא כמשמעו; ואמר: ימינך תמצא שנאיך כלומר: שלא יהיה להם כח ורשות להמלט מידך.

   מלבי"ם

   תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה:

   מצודת ציון

   תמצא. תספיק כמו ומצא להם (במדבר י״א):

10. (י)תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ יְהוָה בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ:

    מצודת דוד:תשיתמו. יתמיד בהם האש כמו בתנור: לעת פניך. בעת כעסך אז יבלעם באפו ותאכלם האש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    לְעֵת פָּנֶיךָ. לְעֵת זַעְמְךָ:

    בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם. תְּפִלָּה הִיא זוֹ:

    אבן עזרא

    תשיתמו, פניך כעסך פני ה' חלקם ופניה לא היו לה עוד. ויש אומרים: כי כ"ף כתנור אש כמו בי"ת, כדרך: בחצי לילה, כחצות הלילה.

    רד"ק

    תשיתמו כתנור אש כמו תנור שיש בתוכו אש ועצים, והאש תאכל העצים, כן תשית אתה אותם

    לעת פניך לעת כעסך עליהם, שיכלו כלם ויהיו כתנור אש שכלה מה שבתוכו. ועל הדרך הזה: שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים (תהלים פג יד טו), שאינו אומר שהם יהיו אש לבער אחרים, אלא שיהיו כאש שתצא ביער שיכלו וישרפו כל עצי היער כן יכלו הם; וכן ככיור אש בעצים (זכריה יב ו). ופניך כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א יח); פני יי' חלקם (איכה ד טז); ופרושם: כעס.

    יהוה באפו יבלעם תוכל להשית אותם כתנור אש, כי יי' עמך שיבלעם

    ותאכלם אש:

    מצודת ציון

    תשיתמו. תשים אותם:

    יבלעם. מלשון בליעה והשחתה:

11. (יא)פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם:

    מצודת דוד:פרימו. בניהם: וזרעם. כפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁיְּאַבֵּד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק הָרָשָׁע:

    אבן עזרא

    פרימו תי"ו תאבד לנכח דוד או למשיח, כי אחריו כתוב: כי נטו.

    מלת נטו יוצאה והפעול הוא רעה.

    רד"ק

    פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם: שלא ישאר להם זכר.

12. (יב)כִּי־נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל־יוּכָלוּ:

    מצודת דוד:כי נטו. על כי נטו לעשות רעה למולך כמ״ש יתיצבו וגו׳ על ה׳ ועל משיחו (לעיל ב׳): חשבו מזמה. יחשבו מחשבות שא״א להם לעשותם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה. כְּנֶגֶד טִיטוּס הָרָשָׁע, שֶׁאָמַר: הָרַג אֶת עַצְמוֹ! (גיטין נו:):

    בַּל יוּכָלוּ. לַעֲשׂוֹתָהּ:

    אבן עזרא

    מזמה בכח ולא יוכלו להוציאה למעשה.

    רד"ק

    כי נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו: זה יהיה להם גמולם, לפי שנטו עליך לעשות רעה אלו היה הכח בידם, וחשבו מזמה שלא יוכלו להביאה לידי מעשה, כי היו באים להלחם עליך ולעשות לך רעה.

13. (יג)כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל־פְּנֵיהֶם:

    מצודת דוד:כי תשיתמו. כי בעבור זאת תשית אותם לחלק אחד שיעמדו מובדל בפאה אחת להיות למטרא לחץ: במיתריך. בחבל הקשת תכונן החצים לירות בהם:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כִּי תְשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם. אֲשֶׁר תָּשִׁית אוֹתָם לְחֵלֶק, שֶׁיְּחַלְּקוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מָמוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כג:יח) ״וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ וְגוֹמֵר״:

    בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם. בְּמֵיתְרֵי קַשְּׁתוֹתֶיךָ תְּכוֹנֵן חִצֶּיךָ וְתַזְמִינֵם לִירוֹת עַל פְּנֵיהֶם:

    אבן עזרא

    כי בעבור היות באתנחתא שבשכם הוא שכם אחד והטעם להיותם נחברים על דרך: והצרותי להם למען ימצאו.

    ומלת תכונן דרך קצרה, כי הטעם תכונן הקשת בחיצים.

    רד"ק

    כי תשיתמו שכם כי טעם למה שאמר: בל יוכלו. היאך לא יוכלו? כי אתה תשים אותם לחלק אחד כלם שלא יהיה להם כח להתערב עמך, אלא יהיו לעבר אחד כלם ואתה כנגדם.

    במיתריך

    תכונן חציך במיתריך ותורה אותם

    על פניהם: והוא כמו כוננו חצם על יתר (תהלים יא ב); וכן במיתריך תכונן חציך. והוא על דרך קצרה, כי כן מנהג המקרא במקום שהענין מובן.

    מלבי"ם

    כי תשיתמו שכם, לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע"י ה' ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם, שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם:

    מצודת ציון

    שכם. חלק כמו שכם אחד (בראשית מח):

    במיתריך. הוא חבל הקשת כמו על יתר (לעיל יא):

14. (יד)רוּמָה יְהוָה בְּעֻזֶּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ:

    מצודת דוד:בעוזך. כפי גודל כחך תרים עצמך להפרע מאויביך ואז נשירה וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    רוּמָה ה׳ בְּעֻזֶּךָ. עַל הַקָּמִים, וְנָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה (ספרים אחרי אינו):

    אבן עזרא

    רומה שב להודות השם בסוף המזמור, כי כל זה יקרה לאויב בסוף בעוז השם כאשר החל: ה' בעזך ישמח מלך.

    רד"ק

    רומה יהוה בעזך העי"ן בקבו"ץ שפתים. יאמרו כל ישראל: רומה יי' על האיבים בעזך, כי העז והגבורה לך היא, לא לנו!

    נשירה ונזמרה גבורתך: ובעזך ובגבורתך שתתן לנו נשירה ונזמרה לך ונודה לך כי מאתך הכל.

    מלבי"ם

    רומה, יען פתח ה' בעזך ישמח מלך בקש שירים ה' בעזו, לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך: