תהילים פרק י״ח

מספר פסוקים: 51
תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ג׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום ראשון
פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון

(א)לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל־יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל:

(ב)וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי:

(ג)יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:

(ד)מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן־אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ:

(ה)אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי:

(ו)חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת:

(ז)בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל־אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו:

(ח)וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ:

(ט)עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ־מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ:

(י)וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:

(יא)וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ:

(יב)יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:

(יג)מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ:

(יד)וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ:

(טו)וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם:

(טז)וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ:

(יז)יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים:

(יח)יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי־אָמְצוּ מִמֶּנִּי:

(יט)יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם־אֵידִי וַיְהִי־יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי:

(כ)וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי:

(כא)יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי:

(כב)כִּי־שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא־רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי:

(כג)כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסִיר מֶנִּי:

(כד)וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי:

(כה)וַיָּשֶׁב־יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:

(כו)עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:

(כז)עִם־נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:

(כח)כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל:

(כט)כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי:

(ל)כִּי־בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר:

(לא)הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת־יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:

(לב)כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:

(לג)הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:

(לד)מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי:

(לה)מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי:

(לו)וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי:

(לז)תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:

(לח)אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם:

(לט)אֶמְחָצֵם וְלֹא־יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:

(מ)וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי:

(מא)וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם:

(מב)יְשַׁוְּעוּ וְאֵין־מוֹשִׁיעַ עַל־יְהוָה וְלֹא עָנָם:

(מג)וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל־פְּנֵי־רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם:

(מד)תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי:

(מה)לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי־נֵכָר יְכַחֲשׁוּ־לִי:

(מו)בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם:

(מז)חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי:

(מח)הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי:

(מט)מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן־קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי:

(נ)עַל־כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:

(נא)מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם:

תהילים פרק י״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

(א)לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל־יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל:
מצודת דוד:ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ וְגוֹ׳. כְּשֶׁהִזְקִין, וּכְבָר עָבְרוּ עָלָיו כָּל צָרוֹתָיו וְנִצּוֹל מֵהֶם:
וּמִיַּד שָׁאוּל. וַהֲלֹא שָׁאוּל בִּכְלָל הָיָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלָיו וְרוֹדְפוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְרָאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ״ (יהושע ב:א):
אבן עזרא
למנצח טעם לעבד ה' כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי ה', יגמלני ה' כצדקי, וזאת השירה חברה בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה, והזכיר עם אויביו שאול.
רד"ק
למנצח לעבד יהוה מי ששם כל כחו וכונתו באל יתברך בכל עניניו הוא נקרא עבד יי'.
לדוד ודוד בכל אשר הלך ובכל אשר פנה היתה כונתו ובטחונו באל יתברך בכל כעבד המצפה אל יד אדניו.
אשר דבר ליהוה את דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו והוא היה מציל אתו בכל אשר היה בסכנה כאדון המציל עבדו לפיכך אמר בזה המזמור: לעבד יי'. וזאת השירה כתובה בספר שמואל (ב כב), אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות; והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח יי' לו מכל אויביו. ואמר:
מכף כל איביו ומיד שאול: כי שאול היה שקול כנגד כל איביו.
מלבי"ם
למנצח, במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה' אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה' עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה' שמרו בל יבא אליו רעה כלל, ב. עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה, א. השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה' יושיעהו ע"י תפלתו שאז יושיעהו ע"י אמצעיים טבעיים, ב. השגחה וישועה ע"פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע"פ מעשיו, ואז א"צ לתפלה כלל, כי ה' אתו לתת לו נס להתנוסס:
(ב)וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי:
עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אֶרְחָמְךָ. אֲאַהֶבְךָ, כְּדִמְתַרְגֵּם ״וְאָהַבְתָּ״ (ויקרא יט:יח): ״וְתִרְחַם״ (תרגום אונקלוס):
אבן עזרא
ויאמר מלת רחמים בכל המקרא מהבנין הכבד.
וארחמך מבנין הקל ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני יצאו ממני חזקתני חזקה ממני וזה אבקש רחמים ממך. ויש אומרים: כמו תרגום אהבך.
רד"ק
ויאמר ארחמך החי"ת נקראת בקמ"ץ חטוף בשקל אזכרך מארץ ירדן (תהלים מב ז); ופרושו אאהבך. תרגום ויאהב (בראשית כה כח) ורחים. והאהבה הוא סוף מה שיכול האדם לעשות בזה העולם להתקרב אל הבורא; וכן אמר (ישעיהו מא ח) זרע אברהם אהבי. והיראה קודמת לאהבה. וכשירגיל אדם עצמו ביראה יבא לידי אהבה, שיעבד הבורא מאהבה אפילו לא יהיה לו גמול בזה. ויש מפרשים (אבן עזרא וזולתו): ארחמך אבקש רחמים ממך.
יהוה חזקי: החי"ת בחיר"ק, והוא מן חזק; ואם לא נמצא, כי אם מן חזק יאמר חזקי בקמ"ץ חטוף, כמו הלא בחזקנו (עמוס ו יג):
מלבי"ם
ארחמך, אני ממלא אותך רחמים אתה ה' חזקי, (כי ה' לא יתפעל ולא יצדק אצלו הרחמים שהוא ההתפעליות שיתפעל המרחם בראותו איש מדוכא) אני הנושא שבעבורי אתה מלא רחמים, לא שהרחמים הם מצד התפעלות שלך:
מצודת ציון
ארחמך. ענין אהבה וחיבה:
(ג)יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:
מצודת דוד:ה׳ סלעי. ה׳ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה: וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
סַלְעִי. שֶׁעֲזַרְתַּנִי בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת, כְּשֶׁהָיִיתִי מְצֻמְצָם בֵּין שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְהִתָּפֵס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִים אֶל דָּוִד וְגוֹמֵר״ (שמואל א כג:כו):
וּמְצוּדָתִי. לְשׁוֹן מִבְצָר:
צוּרִי. לְשׁוֹן סֶלַע:
אֶחֱסֶה. אַבְרִיאַיְי״ר בְּלַעַ״ז:
אֶחֱסֶה בּוֹ. אֶתְכַּסֶּה בְּצִלּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר״ (איוב כד:ח) – שֶׁהַסְּלָעִים כִּסּוּי וּמָגֵן לְהוֹלְכֵי דְרָכִים מִן הָרוּחוֹת וּמִזֶּרֶם גְּשָׁמִים:
אבן עזרא
ה' סלעי דרך משל, כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.
רד"ק
יהוה סלעי ומצודתי כמו הסלע והמצודה שישגב האדם שם מפני איבו. אמר: אני אין לי סלע ומצודה להשגב בהם כי אם שמך, כמו שכתוב (משלי יח י) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב.
ומפלטי כי הסלע והמצודה שישגב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו איבו; אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים.
אלי צורי כפל הענין במלות שונות, כי האל נקרא כן לפי שהוא חזק ויכול.
אחסה בו לפיכך הדין עלי שאחסה בו.
מגני וקרן ישעי דרך המקרא לכנות החזק בקרן, כמו וקרני ראם קרניו (דברים לג יז); האיל בעל הקרנים (דניאל ח ו), לפי שהאיל והשור והראם חזקים בקרניהם שהם מנגחים בהם. ואמר: כי האל מגני שיגן בשמו מאיביו, והוא קרני שינגח בו אויביו ויושע מהם.
משגבי: כי הוא לי כמו המגדל והסלע שאשגב בהם. ובמדרש (שוחר טוב): לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים קלסו בשירה זו בעשרה קלוסין. ואלו הם עשרה שונאים: שאול, דואג ואחיתפל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, ושלשת אחי גלית וגלית, ואיש מצרי שהכה אותו בניהו בן יהוידע; חמשה מישראל וחמשה מאמות העולם. ואלו הן עשרה קלוסין: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגני, קרן ישעי, משגבי.
מלבי"ם
ה' סלעי, מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים, א. השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו, ב. מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה' סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג' ענינים, א. המפלט מן האויב שעז"א מפלטי, ב. המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז"א ומצודתי, ג. המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז"א ה' סלעי, ור"ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז"א אלי צורי אחסה בו, ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי"ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים, א. המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז"א מגני, ב. הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז"א קרן ישעי, ג. החוזק והגבורה בעת קרב, שעז"א משגבי:
מצודת ציון
ומצודתי. מגדל גבוה וחזק:
ומפלטי. ענין הצלה:
צורי. חזקי כצור וסלע וכפל דברו:
וקרן. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי:
(ד)מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן־אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ:
מצודת דוד:מהולל. כשאני קורא לה׳ בהלל אז אני נושע מאויבי:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
מְהֻלָּל אֶקְרָא ה׳. בְּהִלּוּלִים אֶקְרָא וְאֶתְפַּלֵּל לְפָנָיו תָּמִיד, כְּלוֹמַר אַף לִפְנֵי הַתְּשׁוּעָה אֲנִי מְהַלְּלוֹ, לְפִי שֶׁבָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאִוָּשֵׁעַ מֵאוֹיְבַי:
אבן עזרא
מהלל אקרא ה' בקראי אליו בתהלות מיד אושע.
רד"ק
מהלל אקרא יהוה כשאני מתפלל אקרא יי' מהלל, שאהללנו בתהלותי; אז ומן איבי אושע:
מלבי"ם
מהולל, ר"ל בעת כזאת שאיני בצרה כלל, אז אקרא את ה' ואכנהו בשם מהולל, שהוא מהולל תמיד, כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו על צרה, רק יהללוהו תמיד על טובותיו, וע"י ההילול לבד מן אויבי אושע, ולא אצטרך לתפלה כלל:
(ה)אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי:
מצודת דוד:אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת. פְּעָמִים רַבּוֹת סְבָבוּנִי רְשָׁעִים, אֲפָפוּנִי כְּמוֹ סְבָבוּנִי, וְכֵן ״אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת״ (תהלים מ:יג):
חֶבְלֵי מָוֶת. מַחֲנוֹת אוֹיְבִים, כְּמוֹ ״חֶבֶל נְבִיאִים״ בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (שמואל א י:ה). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״כְּאִתְּתָא דְּיָתְבָא עַל מַתְבְּרָא״, לְשׁוֹן ״חֶבְלֵי יוֹלֵדָה״ (הושע יג:יג):
וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל. אַף הוּא לְשׁוֹן גְּיָסוֹת שׁוֹטְפִים כְּנַחַל:
אבן עזרא
אפפוני חבלי מות כמו צירים וחבלים ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה.
ונחלי דמה האויב למים, כמלך אשור את מי הנהר, אזי המים שטפונו. אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי בליעל דרך תפלה אל יעלה והוא האויב וחבלי דרך משל לחבלות המות.
רד"ק
אפפוני סבבוני.
חבלי מות בסגו"ל החי"ת, כמו חבלי יולדה (הושע יג יג) וענינם אחד; ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז ה) בפת"ח החי"ת והוא ענין אחר. ואמר זה על הצרות הגדולות שהיה בהן קרוב למות כמו שהיה בסלע המחלקות (שמואל א כג כח); ובדבר הפלשתי כשעזרהו אבישי (שם ב כאי ז).
ונחלי בליעל יבעתוני: הצרות הן כנחל השוטף; ובליעל אמר על כל אחד ואחד מאיביו. או יהיה בליעל שם הרשע, ויונתן תרגם בספר שמואל (ב כב ה): משרית וסיעת חיבין. ואפשר לפרש נחלי מן נחלה מכתך (ירמיהו ל יב).
מלבי"ם
אפפוני, עתה יתחיל לספר ההנהגה השניה בעת שיבואו עליו רעות וצרות שאז יצטרך לתפלה, בעת שאפפוני חבלי מות ועם זה גם נחלי בליעל יבעתוני, מות מצד אחד ואויבים מצד השני:
מצודת ציון
אפפוני. סבבוני כמו כי אפפו עלי (לקמן מ׳):
חבלי. מכאובי כמו חבלי יולדה (הושע י״ג):
ונחלי. מלשון חולי כמו נחלה מכתך (נחום ג׳):
בליעל. כמו בלי עול שפרקו עול שמים:
(ו)חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת:
מצודת דוד:חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:
עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
חֶבְלֵי שְׁאוֹל. כְּמוֹ חֶבְלֵי מָוֶת – ״מַשְׁרְיָן רַשִׁיעָן״ (תרגום יונתן שמואל ב כב:ו), וַאֲנִי מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה?
רד"ק
חבלי שאול כבר פרשנוהו; ויונתן תרגם בספר שמואל (שם ו): משרית רשיעין כמו חבל נבאים (שם א י ה).
סבבוני קדמוני מוקשי מות: שיצאו בפני. ודרש (שוחר טוב) מדבר על ארבע מלכיות: אפפוני חבלי מות בבבל; ונחלי בליעל יבעתוני במדי; חבלי שאול סבבוני ביון; קדמוני מוקשי מות באדום. למה כתב בראשונה וברביעית מות? שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני.
מלבי"ם
חבלי, מוסיף שיותר מזה שסבבוני חבלי שאול, כאלו אני עומד להקבר בשאול אחר שכבר קדמוני מוקשי מות, כאלו הוא אחר המות ועומד להקבר, וכ"ז משל שנדמה כאלו מת ונקבר ובטל מן העולם:
מצודת ציון
קדמוני. באו לפני:
(ז)בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל־אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו:
מצודת דוד:בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזניו וכפל הדבר במ״ש כדרך מליצת השיר:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
בַּצַּר לִי אֶקְרָא. אֲנִי הָיִיתִי קוֹרֵא לַה׳ תָּמִיד:
אבן עזרא
בצר לי, מהיכלו השמים שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם.
רד"ק
בצר לי אקרא יהוה ואל אלהי אשוע בעת שהיה צר לי לא פניתי אל מושיע אחר זולתו.
ישמע מהיכלו קולי מן השמים היה שומע קולי בכל עת שהייתי קורא אליו.
ושועתי לפניו תבוא באזניו: שועתי ששועתי לפניו באה באזניו מיד, והיה מסיעני ומושיעני.
מלבי"ם
בצר לי אקרא ה', שאז צריך אני לתפלה ואקראהו מתוך הצרה, ואל אלהי אשוע, לישועה, ואז ישמע מהיכלו קולי, על ידי תפלה וימהר להושיע, והנה פסוק זה הוא פסוק חרוזי שיכפל בכל מאמר, המליץ מצייר פה ישועת ה' שיושיעהו ע"י אמצעיים טבעיים בדרך הטבע, ובא הציור שבעת שקורא אל ה' מתוך צרתו יכין ה' אחת מן הסבות הטבעיות שעל ידו יושע מן הצרה הזאת, אבל הסבה הזאת עצמה שהוכנה לתשועתו תסבב לו צרה אחרת עפ"י הטבע וצועק שנית, ומזמין ה' סבה אחרת שינצל גם מרעה זאת, ושוב יתעורר ע"י הסבה השנית רעה אחרת משתלשלת ממנה כפי הטבע ויצעק בפעם השלישית ויושיעהו גם מזאת, בענין שמרעה אל רעה יצא וה' הושיעהו בכל פעם, והעמיד הציור הזה במשל, שבעת הקיפוהו אויביו וצרו עליו וצעק אל ה' הכין ה' רעש הארץ שפתחה הארץ את פיה וירדו אויביו חיים שאולה, ונצול מצרתו, אבל ע"י הרעש נסתבב שריפת אש, כדרך הררי עד שמוריקים אש וגפרית בעת הרעש, והיה בסכנה אחרת מפני האש, וצעק אל ה' והכין גשם שוטף לכבות האש, אבל ע"י שהתקדרו העבים פתאום יצא מהם ברקים ורעמים עצומים והיה בסכנה אחרת מפני הרעם והברק, וצעק עוד אל ה' וצוה ה' שיתפוצצו העננים ויפלו מימיהם וחדל הרעם והקולות, אבל ע"י התפוצצות העננים פתאום נעשה שטף גדול במקום שעמד ושבולת מים שטפתהו, וצעק עוד אל ה' וישלח ה' את ידו וימשהו ממים רבים בחסדו זה תורף הציור בכלל, ובזה נבא אל הבאור, אומר שבעת קרא אל ה' בצר לו שמע מהיכלו קולו:
(ח)וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ:
מצודת דוד:ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ: מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו: כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:
עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ. אֵינוֹ מְחֻבָּר לְמִקְרָא עֶלְיוֹן, אֶלָּא מְחֻבָּר רֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ: כִּי חָרָה לוֹ וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר: כְּשֶׁחָרָה לוֹ וּבָא לִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ וַעֲבָדָיו מִפַּרְעֹה וּמֵעַמּוֹ, גָּעֲשָׁה וְרָעֲשָׁה הָאָרֶץ:
אבן עזרא
ותגעש הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה, וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים.
רד"ק
ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו:
מלבי"ם
ותגעש ותרעש הארץ, ונעשה רעש הארץ להטביע את אויביו חיים שאולה, ומוסדי הרים ירגזו, כדרך הררי עד שיפתחו לועם בעת הרעש וירגזו באף ובחמה ובאש בוער, וזה היה ע"י שחרה לה', והתגלה חרון אפו ואש חמתו בתוך הרעש:
מצודת ציון
ותגעש. ענין התנודה והתנועה כמו כנהרות יתגעשו מימיו (ירמיהו מ״ו:ז׳):
(ט)עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ־מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ:
מצודת דוד:תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. אַנְשִׁישְׁנַארִילַ״שׁ בְּלַעַ״ז, כֵּן דֶּרֶךְ כָּל חֲרוֹן אַף לְהַעֲלוֹת עָשָׁן מִנְּחִירָיו:
אבן עזרא
עלה כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.
רד"ק
עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו:
מלבי"ם
עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה' המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו, כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש:
מצודת ציון
עלה עשן. הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע״י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע״ד):
(י)וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:
מצודת דוד:ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם: תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד. לַעֲבוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. וַיֵּרַד כְּמַשְׁמָעוֹ. לָשׁוֹן אַחֵר: אִיאַנְטְבִּ״שׁ בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
ויט הטעם שתרד הגזירה על האויבים מן השמים, מאת השם הנכבד.
רד"ק
ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:
מלבי"ם
(י-יא) ויט, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וישמע מהיכלו קולי ויט שמים וירד, שאז כשצעק שנית על הצרה החדשה, הטה שמים למטה וירד להושיעו, ותחת ששני יסודות שהם יסוד העפר ויסוד האש אשר בבטן הארץ רועשים לבלע ולהשחית, הכין ה' תשועה על ידי יסוד הרוח ויסוד המים, שבעת ירד ה' וערפל תחת רגליו להושיעו, וירכב על כרוב, אז יעוף על כנפי רוח, כאלו התעורר הרוח וישא את העננים לכבות את השרפה (כמ"ש השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח), עד שע"י הרוח התעורר יסוד המים, עד:
מצודת ציון
וערפל. אופל הענן:
(יא)וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ:
מצודת דוד:וירכב. למהר לבוא: כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וַיֵּדֶא. וַיָּעֹף, כְּמוֹ ״כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר״ (דברים כח:מט):
אבן עזרא
וירכב דרך משל, והטעם: רדת הגזירה במהירות בלי התמהמה ועיכוב.
רד"ק
וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח:
מצודת ציון
כרוב. מלאך ורז״ל אמרו כרביא (חגיגה י״ג) והוא תרגום של נער כי דמות אדם להנה:
וידא. ענין עפיפה ופריחה כמו כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט):
(יב)יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:
מצודת דוד:ישת חושך. להחשיך להאויב: סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו: חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:
עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
חֶשְׁכַת מַיִם. שֶׁבְּעָבֵי שְׁחָקִים הֵם חֹשֶׁךְ אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לִפְנִים מִן הַחֹשֶׁךְ אֵין אוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: מִנֹּגַהּ אֲשֶׁר נֶגְדּוֹ וּמִתּוֹךְ מְחִיצָתוֹ, אֶת עָבָיו אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו בּוֹקְעִים וְעוֹבְרִים בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ:
אבן עזרא
ישת בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך, וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן. והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.
רד"ק
ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים:
מלבי"ם
שישת חשך סתרו, ר"ל את החושך שבו יסתתר ה', את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה חשכת מים של עבי שחקים, שיתקבצו עבים ע"י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע"י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע"י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע"י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע"י מרוצתם וקלות מהלכם, וע"י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי"כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז"ש (יג-יד) מנוגה נגדו, צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש, שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע"י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע"י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי"כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים ה' תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש, והוא נתון עתה בצרה חדשה:
(יג)מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ:
מצודת דוד:מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי: עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
עָבְרוּ. טְרִישְׁפָּא״שְׁנְט בְּלַעַ״ז, הַבָּרָד בּוֹקֵעַ וְעוֹבֵר עַל הַמִּצְרִיִּים עַל יָם סוּף (שמות יד:כא-כח):
אבן עזרא
מנוגה טעם עביו עברו עברו החוק הידוע ברוב.
ברד וגחלי אש הוא כדמות ברזל השורף, גם ממית ברוח. והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם.
רד"ק
מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש:
(יד)וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ:
מצודת דוד:וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:
עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
וירעם המם שרש והזכיר פעם שנית ברד וגחלי אש להתחברם רגע אחד.
רד"ק
וירעם בשמים יהוה ועליון יתן קלו ברד וגחלי אש:
(טו)וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם:
מצודת דוד:ויפיצם. את האויבים: וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
וישלח חציו ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל על משקל: כי אם תם הכסף והוא מגזרת ורובו והנה רב כנגד וישלח.
רד"ק
וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם:
מלבי"ם
וישלח, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי, וישלח חציו ויפיצם, שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע"י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע, ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב וע"י רבות הברקים הממם וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע"י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת:
מצודת ציון
רב. ענין השלכת חצים כמו רובה קשת (בראשית כ״א):
(טז)וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ:
מצודת דוד:ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים: ויגלו. כי נבקעה הארץ: מגערתך. ממה שגערת בהאויב: מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם. כְּשֶׁנִּבְקַע הַיָּם:
וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל. שֶׁכָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִבְקְעוּ:
מִנִּשְׁמַת. מִנְּשִׁיבַת:
אבן עזרא
ויראו אפיקי מים המקומות החזקים והטעם לגלות סתר הקמים על דוד. והלל אומר: יתכן להיות הטעם דרך אחרת, כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה. והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים, ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני.
רד"ק
ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך:
מלבי"ם
ויראו, עתה יספר שמן התשועה הזאת נסתבבה צרה אחרת טבעיית, שע"י שבירת העבים והתפוצצם פתאום נתהוה שטף מים עד שהתראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל, שהמים שהיו יסוד לתבל בששת ימי בראשית שהיה כל העולם מים במים ונתכסו אח"כ כי עלו המים ע"י אדים אל הרקיע והעבים כמ"ש בפי' מעשה בראשית ולקמן סי' ק"ד, עתה נתגלו שנית כי שבו המים ויפיצו את היבשה, וכ"ז היה מגערתך ה', שכמו שתחלה תהום כלבוש כסיתו מן גערתך ינוסון, עתה שבו מגערת ה' שנית אל היבשה, ומנשמת רוח אפך, שפזר ופצץ את העבים נשטפה הארץ ע"י שטף, ועי"כ נשטף גם דוד בשטף מים ושבולת שטפתהו:
מצודת ציון
אפיקי. הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (לקמן קכ״ו):
(יז)יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים:
מצודת דוד:ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב: ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יִשְׁלַח מִמָּרוֹם. מַלְאָכָיו לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם וּמִמִּצְרַיִם:
יַמְשֵׁנִי. לְשׁוֹן הוֹצָאָה, כְּמוֹ ״כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ״ (שמות ב:י):
אבן עזרא
ישלח ממרום או מלאכו ויקחני מאלה שהקיפוני.
ימשני ממים רבים כנגד ונחלי בליעל.
רד"ק
ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים: ותגעש ותרעש הארץ מזה הפסוק (למעלה ח) עד ישלח ממרום יקחני (שם יז) יש מהפרשים (רש"י וזולתו) שפרשו שהם רמז על הנסים שעשה הקדוש, ברוך הוא, לישראל, ועל המופתים שחדש; וכן דעת המתרגם. ופרשו ותגעש ותרעש הארץ במהפכת סדום ועמרה; וכן עלה עשן באפו. והמתרגם פרש עלה עשן באפו על דבר פרעה; ויט שמים וירד במתן תורה; וכן דעת הדרש (שוחר טוב וזולתו); וכן הפסוקים שאחריהם: וירעם בשמים יי' ירמוז לברד שירד בימי יהושע; ויראו אפיקי מים רמז לקריעת ים סוף וירדן. ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות; ישלח ממרום יקחני! והנכון לפי דרך הפשט כי כל אלו הפסוקים הם משל על איבי דוד וישראל, וכי יי' נלחם להם באיביהם, כי הצרה היא להם רעש הארץ והשמים, וחשך, וערפל, וגחלים, ואש, וחצים, וברק; והכל דרך משל. וכן תמצא במקרא בהרבה מקומות על הצרה: חשך, ואפלה, ענן, וערפל, וקדרות השמש, והירח והככבים. ומה שאמר: ויט שמים וירד כאלו הטה שמים וירד לכלותם במהרה; וזהו וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, רצונו לומר: מהירות הגזרה. וכן מצאנו במקום אחר בדברי רבותינו, זכרם לברכה (שוחר טוב): אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות; וכן הוא אומר ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יי' (ירמיהו נא כט). עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י' וקנאתו (דברים כט יט). ואש מפיו תאכל, אש שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם. ויט שמים וירד, כבר פרשנוהו. וערפל תחת רגליו שם להם ערפל וחשך תחת רגליו שדרכם באפו. וירכב על כרוב, פרשנוהו. וידא בדל"ת מן הקל כמו כאשר ידאה הנשר (שם כח מט); וענינו ויעף. ובשמואל (ב כב יא): וירא הרי"ש מבנין נפעל, כלומר היה נראה; והענין אחד. ישת חשך סתרו, רמז לצרות כמו שפרשנו, שהם להם חשך. או פרושו: כי האל המוריד להם הגזרות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו שלא יראוהו, כי נעלם מהם. חשכת מים ובשמואל (שם יב) חשרת מים שענינו קשור העננים מתרגום וחשקיהם (שמות כז י) חשוריהון ; והענין אחד, כי בהתקשר העננים זה בזה תהיה החשכה והחשרה מן המים שימלאו עבי שחקים. מנגה נגדו, מנגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאיביו, והוא חשך ברד וגחלי אש; כלומר: אותם העבים ממטירים על האיבים ברד וגחלי אש, על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט כד). וירעם בשמים, הרעים בשמים על האיבים ונתן קלו עליהם; והענין ששם מרך ויראה בלבבם ויראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם. ואמר עוד: ברד וגחלי אש, כי עם הקולות יש מעשה הגזרות שיכלה אותם, שהם כברד וגחלי אש. וישלח חציו ויפיצם, שלח חציו והפיץ האיבים. וברקים רב ויהמם, המם האיבים בברקים שרב עליהם. ורב מן וימררוהו ורבו (בראשית מט כג), ענינו ירה חצים; והוא פעל עבר מפעלי הכפל. והחצים והברקים הם הגזרות הקשות. ויראו אפיקי מים, הם עמקים מלאים מים, כמו לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו ג); על כל אפיקיו (ישעיהו ח ז). והמים הם הצרות והסכנות שהיה בהם; והתשועה מהן על שתי דרכים. האחת: כאדם הטובע במים רבים שירחיב האל המים ויראו האפיקים ויגלו מוסדות תבל שהיו מכוסים במים, וזהו בגערת יי' במים. וזו מגערתך יי': כמו ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו ט). וכן מנשמת רוח אפיך, שנשב בהם ויבשו, וזהו על דרך משל למפלת האיבים במלחמה; ודוד נושע. והתשועה לטובע במים בדרך אחרת: שיזדמן לו מי שימשהו מן המים. וכן תשועת דוד בלא מפלת איביו במלחמה, כמו בסלע המחלקות שנושע דוד ולא נפלו איביו; ועל זה אמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. ועל זה אמר דוד והודה לאל על שהושיעו בשתי הדרכים.
מלבי"ם
ישלח ממרום, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי ישלח ממרום יקחני, מצייר שהיה כבר נטבע במים וה' שלח וימשהו ויוציאהו ממים רבים, וגם בזה מצייר שאויביו עוד לא רפו ממנו, וכאשר ראוהו נטבע במים ושיש לו דרך לצאת מן המים, עמדו אצל שפת המים ושומרים שבעת ירצה לצאת יטביעוהו שנית, וה' הצילהו גם מידם, וז"ש שבעת ימשני ממים רבים (יח-יט) יצילני ג"כ מאויבי עז אשר יקדמוני ביום אידי, שרוצים להקדימו טרם יצא מן הנהר ולהטביעו שנית, וה' היה למשען לי, כי ע"י השגחת ה' יוציאני למרחב למקום שאין יכולים לעכבני מלצאת מן המים, ובצאתי אז יחלצני מידם, לבל יוכלו לתפשני ולהרע לי, וכ"ז מצד שחפץ בי, ע"כ הצילני מכל הרעות האלה:
מצודת ציון
ימשני. ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו (שמות ב׳:י׳):
(יח)יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי־אָמְצוּ מִמֶּנִּי:
מצודת דוד:כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
יצילני נראה המשל במים שהוא איבי תחסר מלה שהוא עז.
רד"ק
יצילני מאיבי עז לשון יחיד על גלית או ישבי בנב.
ומשנאי כי אמצו ממני:
(יט)יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם־אֵידִי וַיְהִי־יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי:
מצודת דוד:יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
יְקַדְּמוּנִי. אוֹיְבַי הָיוּ מְמַהֲרִין וּמַקְדִּימִין לָבֹא עָלַי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה׳ וְגוֹמֵר:
אבן עזרא
יקדמוני כנגד קדמוני מוקשי מות.
רד"ק
יקדמוני ביום אידי יונתן תרגם בספר שמואל (ב כב יט): יקדמוני ביום טלטולי. אידי טלטולי; כלומר: ביום שהיה לי איד, והייתי גולה ומטלטל, איבי היו מקדימים אותי ברעותם, כמו שעשו הזפים.
ויהי יהוה למשען לי:
מצודת ציון
אידי. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):
(כ)וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי:
מצודת דוד:למרחב. למקום רחב להנצל מידם: יחלצני. הוציאני מן המצר:
עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויוציאני למרחב הפך בצר לי אקרא ה'.
רד"ק
ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי: חלצני מן הצרה שהייתי בה והוציאני למרחב.
(כא)יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי:
מצודת דוד:כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם: כבור ידי. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כְּצִדְקִי. כְּצֶדֶק לֶכְתִּי אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר (ירמיהו ב:ב):
כְּבֹר. לְשׁוֹן נְקִיּוּת, כְּמוֹ ״וּבַר לֵבָב״ (תהלים כד:ד). דָּבָר אַחֵר: יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי – כְּנֶגֶד עַצְמוֹ אָמַר, עַל שֵׁם הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּא בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת לִפְצוֹת אֶת שָׁאוּל מֵעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל וְגוֹמֵר״ (שמואל א כג:כז):
כְּצִדְקִי. שֶׁלֹּא הֲרַגְתִּיו בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילוֹ (שמואל א כד:ד):
אבן עזרא
יגמלני דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי.
כבר ידי על דרך: בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור כדרך ובנקיון כפי.
רד"ק
יגמלני יהוה כצדקי כבר ידי ישיב לי: כי הוא ידע כי הצדק עמי והעול עם איבי, לפיכך גמלני כצדקי והשיב לי כבר ידי והושיעני מידם. ואמר כבר ידי, ענין נקי כפים (תהלים כד ד).
מלבי"ם
יגמלני, אחר שבאר האופן הראשון שיושיעהו ה' ע"י תפלתו וצעקתו וע"י אמצעיים טבעיים, שבזה יתהלכו לפעמים הסבות והמסובבים ויוליכוהו מצרה אל צרה אחרת, עד שהוצרך לצעוק בכל פעם, מתחיל לדבר על האופן השני שיושיעהו ה' בדרך נס ופלא בעת יזכה לזה עפ"י מעשיו הטובים, שאז לא תקום פעמים צרה ותהיה התשועה מופלאת וגדולה מאד, ועז"א בעת שיגמלני ה' כצדקי וכו', אז האל המאזרני חיל וכו' משוה רגלי כאילות וכו' כמו שיתבאר, ואמר יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי ויש הבדל בין גמול ובין השבה, שההשבה היא כפי המעשה והפעולה והגמול הוא כפי תכונת האהבה או השנאה שיש לו עליו, שהגמול נקשר תמיד עם התפעליות, ויש הבדל בין צדקי ובין בור ידי, שצדקי הוא בקום ועשה ובור ידי הוא מה שישב ולא עבר עבירה, לפ"ז היה ראוי שיאמר בהפך ישיב לי כצדקי ויגמלני כבור ידי, שההשבה הוא על מה שעשה במעשה, והגמול והאהבה הוא על השוא"ת, אולם אמר רבותא, שלא לבד שישיב לי כצדקי כי גם יגמלני כצדקי, שמלבד התשלומין כפי הפעולה תהיה ג"כ גמול כפי האהבה, וכן לא לבד שיגמלני על בור ידי כי גם ישיב לי, כי יחשב לי את מה שנמנעתי מלעשות רע כאלו עשיתי טוב בפועל וישיב לי ע"ז שכר, ומפרש הדבר במאמרים מקבילים, יגמלני ה' כצדקי כי שמרתי דרכי ה', שהצדק אשר עשיתי לא עשיתיו מפני שהשכל והנימוס מחייבו עד שא"צ שישיב לי רק על הפעולה בעצמה כי שמרתיו מפני שהם דרכי ה' ללכת בדרכיו ולהדמות אליו, וע"ז אני ראוי לגמול שיגמול עלי כפי האהבה והדבקות שהלכתי בדרכיו ודבקתי בו, וכבור ידי ישיב לי כי לא רשעתי מאלהי, שמה שלא רשעתי, לא היה מפני שהשכל מחייבו או שטבעי אינו נוטה להרשיע, רק הסבה היה מאלהי, מפני אזהרת ה' ופקודיו, הגם שיצרי היה מסיתני להרשיע, ובזה ראוי שישלם לי שכר כי בבא דבר עבירה לידו וכבש תאותו נותנים לו שכר כעושה מצוה, כמ"ש חז"ל:
מצודת ציון
כבור. מלשון ברור ונקי:
(כב)כִּי־שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא־רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי:
מצודת דוד:מאלהי. ממצות אלהי:
עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
כי שמרתי מצות עשה ומלת דרכי תשמש אחרת עמה.
ולא רשעתי מדרכי אלהי מצות לא תעשה.
רד"ק
כי שמרתי דרכי יהוה יש לפרש בכל המצות, כלומר אני שמרתי דרכיו והוא שמרני מאיבי.
ולא רשעתי מאלהי: לא עשיתי ברשע ובזדון שיצאתי מדרכי יי' אלא אם כן הייתי שוגג. ויש לפרש גם כן על דבר שאול: כי שמרתי דרכי יי' ולא רשעתי מאלהי, שהייתי נדוף מפניו ונרדף ממנו ולא שלחתי בו יד כשהיה לאל ידי ויכלתי עליו כמו שאמר (שמואל א כו ט): כי מי שלח ידו במשיח יי' ונקה? כי עון היה לו אם היה הורגו אף על פי שהיה רודפו, כי שאול מלך היה.
(כג)כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסִיר מֶנִּי:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי. תָּמִיד שַׂמְתִּים אוֹתָם לְנֶגֶד עֵינַי:
אבן עזרא
כי לא אשכח משפטיו וזה טעם לנגדי.
רד"ק
כי כל משפטיו היו לנגדי תמיד ולא הייתי שוכח אותם.
וחקתיו לא אסיר מני: שלא הייתי מפנה לבי לדברים אחרים, אלא כל זמן הייתי נשמר מכל עון בכל כחי.
מלבי"ם
כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני, יש הבדל בין משפט ובין חק, שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין לנגדי ובין לא אסיר מני, שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור"ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה' צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה' כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ"ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ"ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע"י האמנתו בה' לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי:
מצודת ציון
מני. ממני:
(כד)וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי:
מצודת דוד:עמו. עם ה׳: ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:
עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ואהי תמים כמו: תמים תהיה.
ואשתמר מעוני כמו: מענה לב.
רד"ק
משוה רגלי כאילות אם הוצרכתי לברוח ולהמלט שם רגלי כאילות.
ועל במתי יעמידני: ואחר כן במקום שהייתי נמלט שם, והם במתי, שם יעמידני בטוח.
מלבי"ם
ואהי אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד שאהי תמים עמו, וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה', כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה', עד שאשתמר מעוני, שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז וישב ה' לי כצדקי וכבור ידי אשר הוא לנגד עיניו, אז יהיה הגמול לא בעבור הפעולות עצמם כמו שהם פעולות רק כפי מה שהם עומדים נגד עיני ה' הצופה תעלומות לב ויודע השרשים מאין צמחו הפעולות ותכונות עלילותיהם במדת הנפש:
(כה)וַיָּשֶׁב־יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:
מצודת דוד:וישב. ולזה השיב ה׳ לי כצדקי: לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
וישב הזכיר כבור ידי לנגד עיניו - כנגד כי כל משפטיו לנגדי.
רד"ק
וישב יהוה לי כצדקי כבר ידי לפי שנשמרתי מעון השיב יי' לי כצדקי, ושאול הוא ומלכותו וביתו כלו, ואני עמדתי ומלכותי קימת. ואמר
לנגד עיניו: כי הוא יודע מעשי ויודע כונתי לטוב.
(כו)עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:
מצודת דוד:עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:
עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד. כְּלוֹמַר: לְפִי שֶׁכֵּן דְּרָכָיו, לִגְמוֹל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. חָסִיד, תָּמִים, נָבָר – כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת:
אבן עזרא
עם החסיד יראה חסדיו, גבר תואר ואיננו סמוך.
תתמם מובלע תי"ו שלישי, כמו תתחזק. והטעם יראה פעלך שהוא תמים, או אתה תמים דעים.
רד"ק
עם חסיד תתחסד כי כן דרכך, כי עם החסיד תראה חסידותך ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו.
עם גבר תמים תתמם: גבר איש, כתרגום איש (בראשית ב כד); וכן גבר, אלא שהוא משקל אחר. ועם איש תמים תראה תמימותך וישרך.
מלבי"ם
עם חסיד, באר בזה ג' ענינים א. שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה' עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה' ג"כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע:
מצודת ציון
גבר. איש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט):
(כז)עִם־נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:
מצודת דוד:עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:
עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
עִם נָבָר. נֶאֱמָן:
עִם עִקֵּשׁ. כְּנֶגֶד פַּרְעֹה:
אבן עזרא
עם נבר מפעלי הכפל כמו נקל ונמס.
תתפתל כמו: נפתולי אלהים על דרך תלחם עד שתנצחנו.
רד"ק
עם נבר תתברר כמו וישב יי' לי כצדקי כבר ידי.
ועם עקש תתפתל: תביא עליו כדרכו הנפתלה:
מצודת ציון
עקש. עקום:
תתפתל. גם הוא ענין עקום כמו דור עקש ופתלתל (דברים ל״ב):
(כח)כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל:
מצודת דוד:עם עני. עם מוכנע: ועינים רמות. המתגאים ביותר:
עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי, עני הפך עקש.
ותושיע הפך תתפתל.
והזכיר עם כי פלא הושע עם גדול מתשועת איש אחד.
והזכיר ועינים רמות ואינם רואות בלילה.
רד"ק
כי אתה עם עני תושיע לעולם אתה סומך את העניים והנרדפים, ותשפיל הגבהים שהם קמים על העניים; וזהו שאמר:
ועינים רמות תשפיל: וסמך הגבהות לעינים כי הן סבת הגבהות והחטאים, כמו שאמר (במדבר טו לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם; וכן אמר (איוב לא ז): ואחר עיני הלך לבי.
מלבי"ם
כי, ולפעמים יתנהג עם האדם הפך מהכנתו, שעם עני הם הנכנעים ושפלים בלבותם תושיע, ועיניך על רמים להשפילם:
(כט)כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי:
מצודת דוד:תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה: יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:
עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. כְּשֶׁנִּלְחַם בַּלַּיְלָה בִּגְדוּד עֲמָלֵק הַבָּא עַל צִקְלַג, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם״ (שמואל א ל:יז):
אבן עזרא
כי הזכיר כי אתה תאיר נרי והוא משל למזלו הטוב.
רד"ק
כי אתה תאיר נרי הצרה היא החשכה, והתשועה ממנה היא האורה והנגה; וזהו שאמר: יהוה אלהי יגיה חשכי:
מלבי"ם
כי, ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם, והם בשני דברים, א. בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז"א כי אתה תאיר נרי, ר"ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ"ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע"י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א"א שישיג אור האמת, רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה', מצד זה אמר כי אתה תאיר נרי, אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז"א כי אתה אלהי תגיה חשכי, ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע"י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם:
מצודת ציון
יגיה. יזריח ויאיר:
(ל)כִּי־בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר:
מצודת דוד:כי בך וגו׳. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:
עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי בְךָ. בְּמִבְטַחֲךָ:
וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם עַל יְבוּס וְאָמַר: ״כָּל מַכֵּה יְבוּסִי יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשַׂר״ (דברי הימים א יא:ו), הֵבִיא יוֹאָב בְּרוֹשׁ רַעֲנָן וּכּפָפוֹ, וְנִתְלָה בּוֹ וְעָלָה עַל הַחוֹמָה. אָמַר דָּוִד: ״יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק וְגוֹמֵר״ (תהלים קמא:ה), קִצֵּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחוֹמָה וְדִלֵּג. בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים:
אבן עזרא
כי, ארוץ כמו ארצץ וכמוהו מרוצתם. ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף, שימצא עם אחרים ופעם לבדו. והטעם כי בך לבדך אנצח רבים.
וטעם בך עמך או בשמך שאקרא.
רד"ק
כי בך ארץ גדוד בעזרתך אשבר גדודי איבי. וארוץ משרש רצץ; ובא בשור"ק כמו (משלי כט ו) ירון ושמח; ישוד צהרים (תהלים צא ו). או פרושו: ארץ לקראת גדוד איבי ולא אירא מהם. וכן
ובאלהי אדלג שור: אדלג חומות ערי איבי לכבשם; ואמר: אדלג למהירות כבשו אותם, כאלו בדלוג יכנס בהן. ובמדרש (שוחר טוב): כי על כבוש ציון נאמר זה הפסוק, והפסוק שלמעלה מזה על מלחמת עמלק. גיס גדול משל עמלק בא על דוד, ודוד עשה עמהם מלחמה שני לילות ויום אחד שנאמר (שמואל א ל יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. מי היה מאיר לו באותם שני לילות? אמר רבי יהושע בן לוי בברקים היה הקדוש, ברוך הוא, מאיר לו; וזהו כי אתה תאיר נרי. כי בך ארוץ גדוד: בשעה שהלך דוד אל יבוס לעשות עמהם מלחמה התחיל דוד ואמר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א יא ו). מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג לחומה. אמר דוד (תהלים קמא ה): יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקדוש, ברוך הוא? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר: ובאלהי אדלג שור.
מלבי"ם
כי בך, והענין השני שיעשה ה' מעצמו הוא ההגנה והשמירה מן הפגעים, וביחוד הנצחון ליראיו, שלא יהיה לפי הכנתם וגבורתם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, וכמ"ש לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו להציל ממות נפשם, וז"ש כי בך ארוץ גדוד, שנדמה לי כאלו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל, ובאלהי אדלג שור וחומת ומבצרי האויב לכבשם:
מצודת ציון
אדלג. אקפץ:
שור. חומה כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב):
(לא)הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת־יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:
מצודת דוד:תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו: צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳ והבטחתו אין בה דבר בטל: מגן. מחסה כמגן:
עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
צְרוּפָה. בְּרוּרָה; מַבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה:
אבן עזרא
האל הטעם שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו. וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו. עמך או בשמך שאקרא.
רד"ק
האל תמים דרכו הוא אלי שהיכלת בידו ומה שעושה עושה בתמימות וביושר, ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאיבי כרשעתם.
אמרת יהוה צרופה ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזקק מכל סיג.
מגן הוא לכל החסים בו:
מלבי"ם
האל, מבאר כי אחר שדרך האל והוא ההנהגה שלו הוא תמים, וכל אמרת אלוה שהוא הבריאה שברא במאמר, צרופה מכל סיג, ועי"ז הוא מגן ומחסה לכל החוסים בו, ובאור הדבר, כי עניני ה' בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות, א. החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה, ב. הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע"י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע"י יגמול ויענוש הוא ג"כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז"ש אחר שהאל תמים דרכו, שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם כי כל אמרת ה' צרופה, שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא מגן לכל החוסים בו, כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית כי מי אלוה מבלעדי ה', שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה' אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע, ואין צור בורא ויוצר זולתי אלהינו המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה:
(לב)כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:
מצודת דוד:כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:
עוד פירושים על פסוק לב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
כי ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו.
רד"ק
האל המאזרני חיל הוא בעל הכח והוא נותן כח.
ויתן תמים דרכי: נותן שלם דרכי שלא נפקד אחד מאנשי במלחמה.
מצודת ציון
צור. ענין חוזק:
זולתי. בלתי:
(לג)הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:
מצודת דוד:תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:
עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי. הֵסִיר מִדְּרָכַי כָּל תַּקָּלָה וּמִכְשׁוֹל, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלֵם וְכָבוּשׁ:
אבן עזרא
האל וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל, מתוקפו וכאשר דרכו תמים, כן נתן דרכי תמים וטעם ויתן כי מאתו יסוב הטוב.
מלבי"ם
האל, אחרי ההקדמה הזאת שבאר איך ימשך מן המעשים הטובים שישמר האדם מן הפגעים ומכל רעה, שב אל ענינו שהתחיל בפסוק כ"א לספר איך ע"י מעשיו הטובים ינצל בדרך נסיי פלאיי שהוא דורך על חקות הטבע והטבע תכנע תחתיו, ובאר בזה שני אופנים, (אופן א') שהגם שה' יתן לו כח וזריזות וילמדהו תכסיסי מלחמה, מ"מ לא ילחם ולא ירוץ רק יעמוד במקומו והנצחון יתהוה מעצמו בדרך נס, ועל צד זה אמר האל המאזרני חיל, חשב ג' דברים, א. שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ"מ יתן תמים דרכי, יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם, ב. הזריזות והמרוצה, ועז"א הגם כי משוה רגלי קלים כרגלי אילות לרוץ אחר אויבי, מ"מ לא ארוץ, רק על במותי יעמידני, אשאר עומד במקומי ולא ארדוף אחר שום אדם, ג. העצה והלימוד בתכסיסי מלחמה, שהגם כי, מלמד ידי למלחמה ולמדני תכסיסי מלחמה, מ"מ לא אצטרך להלחם כי בהפך ונחתה קשת נחושה זרועותי, שתשבר הקשת ולא ישתמשו בו כלל, וזה האופן האחד שכל הנצחון יהיה בדרך נס ואני אשב בביתי, (האופן השני) שהגם שיתהוה הנצחון ע"י ה' לבד כמו שהיה בנס של סנחריב, בכ"ז ירצה ה' לגדל כבודי כאלו אני הייתי המנצח בגבורתי, וז"ש ותתן לי מגן ישעך, ר"ל שלמלחמה צריך, א. המגן לשמירה, ב. יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון ימינך תסעדני, עד שאנצח בימיני ע"י סעד של ימינך, וזה תעשה יען שענותך תרבני, כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי תרחיב צעדי תחתי, שתחת שבאופן הראשון אמר ועל במותי יעמידני, שיעמוד במקום אחד, תרחיב צעדי לרוץ אחרי האויב (וגם בזה מציין שה' מרחיב צעדיו ולא נעשה זה בכחו), ב. שהוא כאלו תרחיב צעדי תחתי היינו במקומי שבכ"ז אעמד במקומי כאילו רוח ה' יובילהו ע"י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ"ז עומד תחתיו, ובזה אמר ולא מעדו קרסולי כי בכ"ז אני עומד במק"א, ובענין זה ארדף אויבי וגם אשיגם, ולא אשוב עד שיכלו לגמרי:
מצודת ציון
המאזרני. מלשון אזור וחגורה:
חיל. כח:
(לד)מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי:
מצודת דוד:משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה: ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:
עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון
רש"י
מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת. רַגְלֵי הַנְּקֵבוֹת עוֹמְדוֹת בְּיֹשֶׁר יוֹתֵר מִשֶּׁל זְכָרִים:
אבן עזרא
משוה בעבור שהזכיר דרכו, הזכיר רגלי.
ומשוה כמו שוה, או כמו: שויתי ה' לנגדי תמיד.
ויעמידני שלא אכשל.
מצודת ציון
משוה. משים כמו שויתי עד בקר (ישעיהו ל״ח:י״ג):
(לה)מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי:
מצודת דוד:למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה: ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:
עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. וְנִחֲתָה לְשׁוֹן דְּרִיכַת קֶשֶׁת, כְּמוֹ ״חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי״ (תהלים לח:ג), וּפֹעַל שֶׁלּוֹ נָחַת וּכְשֶׁמִּתְפַּעֵל בָּא דָּגֵשׁ וּמְחַסֵּר אֶת הַנּוּ״ן וְנִחֲתָה מִגִּזְרַת נִנְחֲתָה כְּמוֹ ״נִחַר גְּרוֹנִי״ (תהלים סט:ד) מִגִּזְרַת נִנְחַר, כְּמוֹ ״נָחַר מַפֻּחַ״ (ירמיהו ו:כט) נִדַּף מִגִּזְרָה נִנְדַּף, ״עֵינִי נִגְּרָה״ (איכה ג:מט) כְּמוֹ נִנְגְּרָה, נִתְּנָה כְּמוֹ נִנְתְּנָה, נִגַּף מִגִּזְרַת נִנְגַּף. וְאֵין לְפוֹתְרוֹ מִגִּזְרַת חָתָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר נִחְתְּתָה כְּמוֹ מִן עָשָׂה נֶעֶשְׂתָה מִן עָנָה נַעֲנְתָה. דָּבָר אַחֵר: וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי חִיֵּת לְשׁוֹן דְּרִיכַת קֶשֶׁת כְּמוֹ ״חִצֶּיךָ נִחֲתוּ״ (תהלים לח:ג) הַנּוּ״ן אֵינָהּ יְסוֹד בַּתֵּבָה אֶלָּא כְּמוֹ נִחֲלוּ וְנִדְרְכָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה עַל יְדֵי זְרוֹעוֹתַי, קַשָּׁתוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת הָיוּ תְּלוּיוֹת לוֹ לְדָוִד בְּבֵיתוֹ וְרוֹאִין אוֹתָם מַלְכֵי הָאֻמּוֹת וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה אַתָּה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד דָּוִד לְדוֹרְכָן אֵין זֶה אֶלָּא לְיָרְאֵנוּ, וְהוּא הָיָה שׁוֹמֵעַ וְדוֹרְכָן בִּפְנֵיהֶם:
אבן עזרא
מלמד מרגיל למודי הרע למוד מדבר.
ונחתה כל אחת מזרועותי, כדרך: בנות צעדה עלי שור והנו"ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך. ויתכן להיות ונחתה כמו נחת הוא ואות הנו"ן לבנין נפעל ויחסר בית מזרועותי, כמו הנמצא בית ה'.
רד"ק
מלמד ידי למלחמה כשהייתי מצליח במלחמה לא הייתי מתהלל בגבורתי, אלא שהוא היה מלמד ומרגיל ידי למלחמה.
ונחתה קשת נחושה זרועתי: כל כך למד ידי עד שיפילו קשת נחושה מאיבי, והיתה נשברת בזרועתי; וזהו דרך הפלגה. או פרושו כאלו שברוה זרועתי כי לא תועיל להם קשתם עמי. ופרוש נחושה: חזקה כנחושה והוא הברזל החזק; וכן ואת ארצכם כנחשה (ויקרא כו יט). ובמדרש (שוחר טוב): שהיה דוד נוטל קשת נחושה וכופפה. דבר אחר: נוח לו לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו ל דוד.
מצודת ציון
ונחתה. מלשון תחת ושבר:
(לו)וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי:
מצודת דוד:וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:
עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי. הִרְבֵּיתָה מִדַּת עֲנָוְתְךָ לְהִתְנַהֵג בָּהּ עִמִּי:
אבן עזרא
ותתן הזכיר וימינך - כנגד המלמד ידי למלחמה וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני והנה תרבני, כמו: על כל רב ביתו.
רד"ק
ותתן לי מגן ישעך בכל המלחמות ישעך היה לי מגן, שלא נגפתי באחת מכל המלחמות, ולא היה זה אלא
וימינך תסעדני שימינך תסעדני
וענותך תרבני: כלומר ענותך וחסידותך עשתה זאת. כי לא הייתי ראוי לכך, אלא שחסידותך הרבתה אותי; כי אני הייתי בעם מעט ואיבי בעם רב, וענותך הרבתה אותי והייתי מנצח כאלו הייתי אני רב מהם. ואמר: וענותך דרך משל כאלו השפלת כבודך להשגיח בי.
(לז)תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:
מצודת דוד:תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:
עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי. הַמַּרְחִיב צְעָדָיו אֵינוֹ נוֹחַ לִיפּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ״ (משלי ד:יב):
מָעֲדוּ. אִיקְלוֹרְגִירִינְ״ט בְּלַעַ״ז:
קַרְסֻלָּי. הֵם הָרַגְלַיִם מִן הָאִסְתּוֹרִין, שֶׁקּוֹרִין קָבִילָ״א בְּלַעַ״ז, וּלְמַטָּה:
אבן עזרא
תרחיב, קרסולי כתרגום: אשר לו כרעים.
וטעם תרחיב בעבור.
רד"ק
תרחיב צעדי תחתי כמו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד יב); וזהו:
ולא מעדו קרסלי: אם הייתי רץ לפני איבי. ופרוש קרסלי: כרעי, כתרגום אשר לו כרעים (ויקרא יא כא): דיליה קרסולין.
מצודת ציון
מעדו. ענין השמטה מן המקום:
קרסולי. תרגום של כרעים הוא קרסולין:
(לח)אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם:
עוד פירושים על פסוק לח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ארדוף ולא אשוב מאחריהם.
רד"ק
ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם: כמו שעשה לעמלק.
(לט)אֶמְחָצֵם וְלֹא־יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:
עוד פירושים על פסוק לט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
אמחצם, קום שם הפועל כאשר יפלו.
רד"ק
אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי: לא היתה להם תקומה מפניו כי כלם המית לבד ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו שמואל א ל יז).
מלבי"ם
אמחצם, מוסיף לאמר שגם אם אמחצם מחץ קטן לא יכלו קום מוסיף עוד שיפלו מעצמם תחת רגלי, (אחר שבאר איכות הרדיפה יבאר איכות המלחמה בעצמה):
מצודת ציון
אמחצם. ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש (לקמן ק״י):
(מ)וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי:
עוד פירושים על פסוק מ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ותאזרני חיל נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה.
רד"ק
ותאזרני חיל למלחמה אזרת מתני בחיל ובכח.
תכריע קמי תחתי: ולא מעדתי, והם מעדו והכרעתם תחתי.
מלבי"ם
(מ-מא) ותאזרני, תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה שיאזרהו חיל שיהיה החיל למלחמה ובכ"ז אתה תכריע קמי תחתי היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם, ואויבי תתן לפני עורף שכ"ז תעשה, (עי' באה"מ):
מצודת ציון
תכריע. ענינו הנפילה על הברכים:
(מא)וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם:
מצודת דוד:נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:
עוד פירושים על פסוק מא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
נָתַתָּה לִּי עֹרֶף. פּוֹנִים לִי עָרְפָּם וּבוֹרְחִים:
אבן עזרא
ואויבי נתתה כאילו אמר נתתה לי עורף.
אויבי בנוסם כמו: ידך בעורף אויביך.
רד"ק
ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם: שנסו מלפני והפכו לי ערף.
מצודת ציון
עורף. הוא אחורי הפנים:
אצמיתם. אכריתם כמו אותו אצמית (לקמן ק״א):
(מב)יְשַׁוְּעוּ וְאֵין־מוֹשִׁיעַ עַל־יְהוָה וְלֹא עָנָם:
מצודת דוד:ישועו. אל עזר בני אדם: על ה׳. כמו אל ה׳:
עוד פירושים על פסוק מב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
יְשַׁוְּעוּ. לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם:
וְאֵין מוֹשִׁיעַ. שֶׁאֵין בָּהּ יְכֹלֶת, וְחוֹזְרִים וְקוֹרְאִים אֶל ה׳, וְלֹא עָנָם:
אבן עזרא
ישועו, על ה' כמו אל ה', כמו: ותתפלל חנה על ה'.
רד"ק
ישועו ואין מושיע על יהוה על יי' כמו אל יי'; וכן ותתפלל על יי' (שם א י); וכן ונתן הספר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כט יב).
ולא ענם: כי הם קוראים אל יי' ולבם לא נכון עמו.
מלבי"ם
ישועו, ולא ימצא רב ריבם לא בין בני אדם, כי ישועו לישועה ואין מושיע, ולא מה' כי לא יענם, ויותר מזה כי הגם כי אשחקם כעפר על פני רוח, שאנשי החיל במלחמה יהיו כעפר דק הנשחק ונפזר לכל רוח כן יברחו לכל רוח, והנשארים בעריהם אריקם כטיט חוצות ויהיו למרמס ולעבדים ולשפחות, בכ"ז לא ימצא מי שיריב ריבם, כי אתה תפלטני מריבי עם, שאם יעמדו בעלי בריתם הבאים לריב ריבם, תפלטני מידם, בהפך תשימני לראש גוים, ולא לבד לגוים הקרובים, כי גם עם אשר לא ידעתי יעבדוני, ויותר מזה כי גם לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יכחשו לי, ר"ל הנכרים הגרים בארץ רחוקה מאד אשר יכחשו לי דהיינו שהיו מכחישים מציאותי שלא ידעו עד עתה כלל שנמצא בעולם עם ישראל ודוד מלכם, עתה ישמעו ויתקבצו אלי לא למראה עין שראו גבורתי רק לשמע אזן ששמעו הנפלאות שנעשו לי:
(מג)וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל־פְּנֵי־רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם:
מצודת דוד:כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח: אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:
עוד פירושים על פסוק מג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וְאֶשְׁחָקֵם. לְשׁוֹן כְּתִישָׁה:
אֲרִיקֵם. כְּטִיט הַנָּרוּק, שֶׁאֵינוֹ עָב. כְּמוֹ ״הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם״ (בראשית מב:לה), ״לֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי״ (ירמיהו מח:יא):
אבן עזרא
ואשחקם, אריקם כמו: ורקות בשר אע"פ שהיה ראוי להיות הקוף דגושה.
רד"ק
ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חצות אריקם: אריקם הנח תמורת הדג"ש כי שרשו רקק מענין רקק הנזכר בדברי רבותינו, זכרם לברכה, (בבלי חולין כז ב): עוף הנברא מן הרקק. ופרושו: אשימם רקק, כמו טיט חוצות. או יהיה מענין רקוק בשר כמו ורקיקי מצות (שמות כט ב; ובמקומות אחרים).
מצודת ציון
ואשחקם. ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל׳):
אריקם. מלשון ריקן:
(מד)תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי:
מצודת דוד:מריבי עם. ממלחמות עמים: תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי: לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:
עוד פירושים על פסוק מד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם. שֶׁלֹּא אֵעָנֵשׁ בְּדִין יִשְׂרָאֵל לְהַטּוֹת מִשְׁפָּט, וְלֹא לְשַׁעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִן הָרְשׁוּת:
תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם. שֶׁאֵין עֹנֶשׁ בָּהֶם:
אבן עזרא
תפלטני מריבי עם הם ישראל, רמז לשאול על כן אחריו: עם לא ידעתי יעבדוני.
רד"ק
תפלטי מריבי עם ובספר שמואל (ב כב מד): מריבי עמי. אמר: תפלטני ממלחמת שאול והסומכים את ידו מבני עמי, גם אבשלום ואשר עמו.
תשימני לראש גוים מריבי עם מלטתני ושמתני לראש אמות העולם.
עם פרושו: בנים
לא ידעתי יעבדוני: לא ידעתי, שאינם מבני ישראל כמו אדום וארם שהיו עבדים לדוד (שם ח ו; יד).
(מה)לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי־נֵכָר יְכַחֲשׁוּ־לִי:
מצודת דוד:לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי: יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:
עוד פירושים על פסוק מה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
לְשֵׁמַע אֹזֶן. אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנַי, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמְעוּ שְׁלִיחוּתִי:
יִשָּׁמְעוּ לִי. יָסוּרוּ אֶל מִשְׁמַעְתִּי, וְיִהְיוּ נִשְׁמָעִים לִדְבָרַי:
יְכַחֲשׁוּ לִי. מֵחֲמַת יִרְאָה:
אבן עזרא
לשמע, ישמעו כדרך וישמע שאול יתחברו.
יכחשו לי והטעם שיכחשו לי - שהיו מתהללים בגבורתם, כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך אויביך.
רד"ק
לשמע אזן ישמעו לי כמו שכתוב ויעש דוד שם בשבו מהכות את ארם (שם יג). ופרוש ישמעו: יתקבצו כמו וישמע שאול את העם (שם א טו ד). והוא לשון קבוץ לפי שקבוץ העם על ידי השמעת קול הכרוז.
בני נכר יכחשו לי מיראתם אותי יכחשו ויכזבו לי. אותם שהיו במלחמה נגדי יאמרו: לא נלחמנו עליך ולא היינו לנגדך. או פרושו: יכחשו לבני בריתם בעבורי כמו ארם שהיו בברית עם בני עמון; וכאשר ראו כי נגפו נאמר (שם ב י יט): וישלמו את ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון.
(מו)בְּנֵי־נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם:
מצודת דוד:יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב: ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:
עוד פירושים על פסוק מו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יִבֹּלוּ. יִלְאוּ, כְּמוֹ ״נָבֹל תִּבֹּל״ (שמות יח:יח), דִּמְתַרְגֵּם ״מִילְאָה תִּילְאָה״. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ כְּמוֹ ״אַחֲרֵי בְלֹתִי״ (בראשית יח:יב), וְכֵן פֵּירֵשׁ ״נָבֹל תִּבֹּל״:
וְיַחְרְגוּ. לְשׁוֹן אֵימָה. ״מֵחֲדָרִים אֵימָה״ (דברים לב:כה) מְתַרְגְּמִינָן: ״חַרְגַּת מוֹתָא״:
מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. מֵחֲמַת יִסּוּרֵי מַסְגְּרוֹת כֶּלֶא שֶׁאֲנִי מַסְגִּירָם שָׁם וּמְיַסְּרָן בָּהֶן. וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם מְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן רִפְיוֹן חֲגוֹרָה, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: וְיִתְרַפּוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. וְדוּנָ״שׁ פָּתַר וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם וְיִפְסְחוּ מִכַּבְלֵיהֶם הַנְּתוּנִים עַל רַגְלֵיהֶם. וּפִתְרוֹן וְיַחְרְגוּ ״וְיִפְסְחוּ״ (ויקרא כא:יח), כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ״חֲגִירָא״:
אבן עזרא
יבולו כמו: נבול תבול.
ויחרגו כתרגום: חרגת מותא ואין ריע לו במקרא.
ממסגרותיהם מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד.
רד"ק
בני נכר יבלו מיראתם אותי הם כעלה נובל.
ויחרגו ממסגרותיהם: אפילו במקום שהם נסגרים שם מפחדם, אפילו שם יפחדו. ויחרגו מתרגום ומחדרים אימה (דברים לב כה): ומתוניא חרגת מותא.
מלבי"ם
בני נכר ר"ל לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יבולו ויחרגו ממסגרותיהם, ר"ל בני נכר הסגורים בהרים רחוקים אשר יבלו ויתעמלו וייגעו מרוב הדרך עד שיעשו חגרים מרוב הדרך אשר ייגעו לצאת ממסגרותיהם לבא אלי לשמוע לי:
מצודת ציון
יבולו. יכמשו:
יחרגו. הוא הפוך מלשון חגר וכמו כבש כשב:
(מז)חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי:
מצודת דוד:חי ה׳. הלא ה׳ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:
עוד פירושים על פסוק מז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
חַי ה׳. הָעוֹשֶׂה לִי כָּל זֹאת:
אבן עזרא
חי הטעם כי חי צורי לעולם ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד.
רד"ק
חי יהוה וברוך צורי וירום אלוהי ישעי: כלומר כל הטוב וכל הכבוד הזה שיש לי למה? כי יי' הוא צורי, כלומר חלקי והוא אלוהי ישעי. הוא חי וברוך ורם והכל בידו להרים ולהשפיל, והעשר והכבוד מלפניו.
מלבי"ם
חי ה', נגד ההגנה מן האויב אמר חי ה' וברוך צורי, ונגד מה שהושיע לנצח את האויב שזה מדרגה יותר אמר וירום אלהי ישעי, ומפרש נגד וירום אלהי ישעי האל הנותן נקמות לי, שעוד ראה נקמות באויביו וידבר עמים תחתי שיהיו תחת ממשלתו, ונגד ברוך צורי, אמר מפלטי מאויבי האויב הוא הדורש רעה בסתר, ומוסיף אף מן קמי תרוממני שהם אלה שקמו עליו בגלוי להלחם עמו, ומאיש חמס תצילני זה שאול שעשה חמס לנגדי כמ"ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול על כן אודך בגוים ה', לתת לך הודאה על הטובה, ולשמך אזמרה לספר תהלת ה':
מצודת ציון
צורי. מלשון צור ר״ל חזקי:
(מח)הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי:
מצודת דוד:הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב: וידבר. שמני למנהיג להם:
עוד פירושים על פסוק מח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי. נוֹתֵן בִּי כֹּחַ לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבַי:
וַיַּדְבֵּר. וְיַהֲרֹג, לְשׁוֹן דֶּבֶר. לָשׁוֹן אַחֵר: כְּמוֹ ״וַיִּנְהַג״ (שמות ג:א), דִּמְתַרְגְּמִינַן: ״וּדְבַר״. וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, וְגַם כֵּן חִבֵּר ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״ (תהלים מז:ד):
תַּחְתָּי. בִּמְקוֹמִי וְחִלּוּפִי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ״ (ישעיהו מג:ד) – ״נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם״ (ישעיהו מג:ג):
אבן עזרא
וידבר כמו: כעדר בתוך הדברו.
רד"ק
האל הנותן נקמות לי הנקמות שאני נוקם מאיבי הוא נותן אותם לי, כלומר נותן לי הכח.
וידבר עמים תחתי: מתרגמינן וינהג (שמות ג א): ודבר. מנהג העמים ממקומם אלי ונותנם תחתי. או הוא מן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב י) שהוא ענין דבר.
מצודת ציון
וידבר. מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור:
(מט)מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן־קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי:
מצודת דוד:מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:
עוד פירושים על פסוק מט: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
מפלטי מאיבי יש אומרים: שאול ואנשיו.
אף מן קמי הם גויי הארצות.
מאיש חמס מלך פלשתים כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס. גם יתכן להיות: רמז לשאול כאשר אמר: מרשעים יצא רשע.
רד"ק
מפלטי מאיבי לא די שמציל אותי מהם, אלא שמרומם אותי עליהם; וזהו אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני: משאול שהיה עושה לי חמס ברדפו אחרי הצלתני. ובאותה ההצלה בא אליו כל הכבוד ולכן ספרו באחרונה כי הצלתו שהצילו מידו היתה תחלת כל כבודו.
(נ)עַל־כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:
מצודת דוד:על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:
עוד פירושים על פסוק נ: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
על כן אודך בפי כי הגבורה שלך היא.
רד"ק
על כן על כן שעשית לי כל אלה
אודך בגוים יהוה לפני כל הגוים שהם נשמעים אלי ועובדים אותי אודה, כי הגבורה והכח מאתך יי' הם לי
ולשמך אזמרה:
(נא)מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם:
מצודת דוד:מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד: ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם:
עוד פירושים על פסוק נא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
מגדל ולשמך אזמרה שהוא מגדיל.
רד"ק
מגדל ישועות מגדל ובספר שמואל (ב כב נא): מגדול, והוא תאר; והענין אחד.
מלכו ועשה חסד למשיחו מלכו ומשיחו הוא אומר על עצמו.
לדוד ולזרעו עד עולם: וכמו שהגדיל ישועותיו ועשה לו חסד כן יעשה לזרעו עד עולם.
מלבי"ם
מגדיל, וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד שיגדיל ישועות מלכו, וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח, יעשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו כי חסדי דוד הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו, שזה היה מצד החסד כמו שכתוב בש"ב ב' ז', וחסד זה ימשך עד עולם:
מצודת ציון
מגדל. מלשון גדול:

שאלות נפוצות על תהילים פרק י״ח

מה כתוב בתהילים פרק י״ח?

תהילים פרק י״ח (18) מתחיל בפסוק: "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל־יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל:". בפרק 51 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.

כמה פסוקים יש בתהילים פרק י״ח?

בתהילים פרק י״ח יש 51 פסוקים.

באיזה יום אומרים את תהילים פרק י״ח בתהילים היומי?

בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק י״ח נקרא ביום ג׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום ראשון.

עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת

נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.

מקורות הנוסח של הפירושים

מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)