תהילים פרק קל״ו
- מספר פסוקים: 26
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום כ״ח לחודש · בחלוקה השבועית ביום שבת
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ב)הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ג)הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ:
(ד)לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ה)לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ו)לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל־הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ז)לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ח)אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ט)אֶת־הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(י)לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יא)וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יב)בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יג)לְגֹזֵר יַם־סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יד)וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(טו)וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(טז)לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יז)לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יח)וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(יט)לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כ)וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כא)וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כב)נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כג)שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כד)וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כה)נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(כו)הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
תהילים פרק קל״ו עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:כי לעולם חסדו. כי חסד ה׳ הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב״ו:
עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
הודו דברי המשורר לישראל והטעם כי הוא טוב.
רד"ק
הודו לפי הפשט כל אחד מאלו כי לעולם חסדו, יש לו ענין במקומו, ונמצאו ששה ועשרים לפי העניינים המסופרים במזמור. ואמר תחלה כל בני העולם הודו לה' כי טוב ומטיב לעולם וחסדו אין לו הפסק כי לעולם הוא, וכן כל כי לעולם חסדו זהו פירושו, וזכר אותו עם כל אחד להגדיל השבח:
מלבי"ם
הודו אחר שצוה על ההילול והברכה צוה על ההודאה להודות על הטובות שקבלו מנו שזה מצד טובו וחסדיו, וחסדים אלה הם לעולם, בין בעת שינהיג את העולם עפ"י הנהגת הטבע, בין כשמנהיג עפ"י הנהגת הנפלאות, שהם שני ההנהגות שציין במ"ש ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור, והנה על ההנהגה עפ"י הטבע, אמר
(ב)הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:האלהים. הם מלאכי מעלה:
עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
הודו לאלהי האלהים המלאכים העליונים שאינם גופות ולא כגופות.
רד"ק
לאלהי האלהים. הם המלאכים והם אלהים לאשר למטה מהם והוא אלהים עליהם:
מלבי"ם
(ב-ג) הודו לאלהי האלהים, לאדוני האדונים, כי ההנהגה הטבעיית ציינו האומות הקדמונים שהם על ידי אלהים ואדונים, שהם הכוכבים והמזלות שהם היו לדעתם אדוני הארץ והמושלים, והמלאכים המנהיגים את המערכת שהם היו לדעתם אלהים לאדונים האלה, ומשפיעים עליהם כח ועצמה, על פי זה אמר שה' הוא הנותן כח אל המלאכים, והנהגה ואדנות אל האדונים, והכל ע"פ כחו והנהגתו:
(ג)הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה׳ הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם:
עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
הודו לאדוני האדונים המלאכים - הם אדוני הארץ.
רד"ק
לאדני האדנים. הם הגלגלים שהם אדונים על השפלים והמנהיגים אותם והוא אדון עליהם:
(ד)לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם: לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נִבְרָא מַלְאָךְ כְּשֶׁעֲשָׂאָן לַנִּפְלָאוֹת הַלָּלוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ:
אבן עזרא
לעושה נפלאות מעין והם העגולות הכבודות שהם צבא השמים.
רד"ק
לעושה. אחר שהזכיר המלאכים והגלגלים שהוא אדון עליהם אמר לעושה, להורות כי אינם קדמונים כמו שהוא קדמון אלא שהם עלולים והוא עלה עליהם, לפיכך אמר לעושה ללמד שאינם קדמונים אלא הוא עושה אותם והם חדשים והזכיר תחלה נפלאות גדולות. ואפשר שהוא כלל לאשר זכר אחריו ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו. על הצורות שאינם גופות ולא כח בגופות והם השכלים הנפרדים והם נפלאות מעין האדם, כי לא תשיג עין האדם אלא מה שהוא חומר, והגלגלים והככבים הם חומר זך ותשיגם עין האדם, אבל הצורות שהם בלא חומר לא תשיגם עין האדם ואף עיון המחשבה נלאה להשיגם לפיכך קראם נפלאות: ואמר לבדו. כי הוא לבדו נשגב עליהם וכל שאר הנבראים תחתיהם והם קיום העולם, לפיכך אמר כי לעולם חסדו כי הנה הם חסד האל אל ברואיו והם לעולם אין להם הפסק:
מלבי"ם
לעשה, ונגד ההנהגה הפלאיית שזה אין נעשה כלל ע"י מלאך או גלגל, רק מה' לבדו אמר שהנפלאות גדולות עושה לבדו, שלא באמצעות האלהים והאדונים, כי אז משדד את כוחם ויפליא פלאות בכחו הגדול:
(ה)לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
לעושה הכל דבק עם הודו, זהו הרקיע - שהוא שמי הארץ.
רד"ק
לעושה השמים. אחרי כן הזכיר השמים והוא כלל לכל הגלגלים והככבים, ואמר שהוא עושה אותם והוא חדשם בתבונתו ועשה בחידושיהם חסד לעולם ואין להם הפסק זהו כי לעולם חסדו:
מלבי"ם
(ה-ו) לעשה, חוזר אל הנהגת הטבע, את השמים עשה בתבונה, וכבר בארנו זה בפי' משלי שבכ"מ ייחס החכמה אל בריאת הארץ, והתבונה אל מלאכת השמים, כי החכמה תבחין בין טוב לרע, והתבונה תבחין בין אמת ושקר, והשמים הם קיימים באיש, ואין שם מציאות טוב ורע, לא כן בארץ, רוקע הארץ על המים, כי ראשית הויית הארץ היתה מכוסה בתהומות, ואמר בזה בהוה לעושה, לרוקע, כי הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא בריאה מתמדת, ובארץ יש אפשרות תמיד שתחזור אל התהו ובהו כבתחלה, כי תחלת בריאתה היה שתהיה מכוסה במים וכן צריך להודות חסדו על מה שהוא.
(ו)לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל־הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
לרוקע כי המים תחת הארץ בחצי הכדור כאשר פירשתי בפרשת בראשית.
ומלת רוקע פועל ונפתח הקו"ף בעבור אות הגרון והנה הזכיר, מה שהוא על ראש עין האדם והארץ אשר תחתיו.
רד"ק
לרוקע. זכר מבריאת הארץ מה שהוא חסד מוחלט מאתו שבטל טבע המים, שהיה טבעם להיותם על הארץ כמו שהיו מתחלה והוא בחסדו הקים אותם אל מקום אחד ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה, וזה החסד הוא לעולם, שאעפ"י שהמבול הציף המים על היבשה כבר נשבע שלא יהיה עוד כל כימי הארץ וזה כי לעולם חסדו, ופירוש לרוקע שנתלה שטח הארץ על המים, ואעפ"י שהמים גבוהים על הארץ נתן הוא שתהיה הארץ כאילו היה גבוה על המים שלא יעברו על הארץ, וזהו מנפלאותיו:
מצודת ציון
לרוקע. ענין שטיחה ופרישה כמו וצורף בזהב ירקענו (ישעיהו מ׳:י״ט):
(ז)לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
לעושה הזכיר שני המאורות, כי חיי האדם תלויין בהם ואחר כך פירש כל אחד מהם.
רד"ק
לעושה אורים גדולים. אחרי כן זכר בפרט שני המאורות הגדולים שהם קיום העולם, ואמר כי לעולם חסדו, כי אין להם הפסק, וזכר כל אחד לבדו ואמר,
מלבי"ם
(ז-ט) עשה אורים גדולים, וגם בזה רבו חסדיו, שהשמש תאיר ביום והירח בלילה, וכמ"ש למעלה סימן ק"ד שזה ג"כ מפלאי ההשגחה שבזה בלילה תרמוש כל חיתו יער והאדם ינוח מעבודתו, ובזרוח השמש יאספון עיי"ש:
(ח)אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:את השמש. ר״ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור:
עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
את השמש לבדה ואת הירח משתתפים ובעבור היות השמש בלילה תחת הארץ, אין כח לה ולולי אור הלבנה והכוכבים לא ישאר חי וצמח. ועם כל אלה הזכיר: כי לעולם חסדו שהוא עושה כן תמיד. ושב עתה להזכיר כי חייבים אנחנו להודות לשם על האותות שעשה בעבור עמו והחל למכה אחר שהזכיר למכה מצרים פרט בבכוריהם וזה חסד גדול עם ישראל להנקם מאויביהם.
רד"ק
את השמש. ונתן אותו שיהיה מושל ביום לתועלת העולם להאיר ולחמם את האויר והוא תועלת החיים והצמחים, וזה הוא חסד מאתו, והוא לעולם אין לו הפסק:
(ט)אֶת־הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק
רד"ק
את הירח וככבים. וכן נתן את הירח והמשילה בלילה עם הכוכבים. כי אור הירח והכוכבים צורכי הולכי מדברות ויורדי הים וכוחם לצורך הצמחים, ויש לירח גם כן במים וכן לכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות ובכלל שני האורים קיום העולם, כי הקור והחום סיבת קיום החיים ואין להם הפסק, לפיכך אמר כי לעולם חסדו:
(י)לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם. בְּכוֹרֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא בִּבְכוֹרֵיהֶם: עָמְדוּ בְּכוֹרִים וְקִפְּחוּ שׁוֹקָן שֶׁל אֲבִיהֶם הַמְעַכְּבִים בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁמְעוּ נֶגַע עֲשִׂירִי מִפִּי מֹשֶׁה:
רד"ק
למכה מצרים. הזכיר מכת בכורים לפי שעל ידה יצאו, וכן אמר כן:
מלבי"ם
(י-יא) למכה, עתה מפרש הנפלאות, שע"י מכת בכורות הוציא ישראל מתוכם ביד חזקה, והיו הפלאות האלה בשביל גאולת ישראל, ובמכת בכורות היה הרעה שהגיעה למצרים לתכלית טובת ישראל, להוציאם משם, ואח"כ,
(יא)וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ויוצא. ר״ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים:
עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויוצא מתוכם מתוך מצרים.
רד"ק
ויוצא. ואמר אחר כן:
(יב)בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ביד. ר״ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים:
עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ביד רמה, לא כעבדים הבורחים מפני אדוניהם.
רד"ק
ביד חזקה. והוא כלל ליו"ד המכות וכל זה כל"ח כי חסד גדול היה שיסופר לעולם כי היו ישראל בארצם והם לקו בכמה מכות וישראל ביניהם ניצולו מכולם ואמר אחר כן:
(יג)לְגֹזֵר יַם־סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
לִגְזָרִים. שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים:
אבן עזרא
לגוזר גם זה חסד היה, כי היה יכול להעבירם במים ולא ימותו, רק יעברו בפחד ובעצבון.
רד"ק
לגוזר. וזה החסד יסופר לעולם כי בעבור שלא יראו מלחמה לא נחם דרך ארץ פלשתים ושינה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכו, ועשה חסד גדול עמהם בקריעת הים שקרעו לשנים עשר קרעים לשנים עשר שבטים כדי שלא יכנסו בערבוביא אלא כל שבט ושבט עבר בדרכו שנגזר לו על זה ראוי לומר ולספר חסדו לעולם, כן פירשו רז"ל כי לשנים עשר גזרים נגזר ים סוף ויש לפרש כי לפיכך אמר לגזרים לפי שנגזר הים לרוחבו עד חציו או יותר ואחר כך לארכו ולרחבו כי באותו הרוח שנכנסו בים לאותו הרוח עצמו יצאו כי ממדבר איתם נכנסו לים סוף ומים סוף יצאו למדבר איתם, כמו שכתוב ואם תאמר אחרי שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו למה נכנסו בו והם יצאו אל המקום שהיו בו מתחילה, לא עשה כן האל יתברך אלא כדי שיטבעו מצרים בים להראות עוצם גדולתו שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה ויטבעו מצרים בתוכו:
מלבי"ם
(יג-טו) במה שגזר ים סוף לגזרים, והעביר ישראל בתוכו, היה עקר הנס לרעת המצריים לכלותם, כי היה יכול להציל את ישראל אז באופן אחר, וגם שה' הקשה את לבו לרדוף אחר ישראל, וכ"ז היה כדי להטביע את המצרים בים, כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם:
מצודת ציון
לגוזר. ענין כריתה וחתוך כמו וזרו את הילד (מ״א ג׳):
(יד)וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים:
עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
והעביר זה הכתוב לאות, כי נכנסו בים הרבה רחוק מהיבשה, וזה טעם בתוכו.
רד"ק
והעביר ישראל בתוכו. בעומקו של ים שהוא חציו והעבירם ביבשה כמו שכתוב ויש לך חסד גדול מזה, כי אפילו רגליהם לא נטבלו במים:
(טו)וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו׳:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
ונער הנה פרעה טבע וכל חילו אז היו ישראל חפשים, וזה טעם כי לעולם חסדו עם ישראל.
רד"ק
ונער. שלא היה להם יכולת לשוב לאחוריהם וזה חסד גדול שראו בשונאיהם נקמה ולא פחדו עוד מהם:
מצודת ציון
ונער. ענין תנועה חזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה):
וחילו. מל׳ חיל וצבא:
(טז)לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:למוליך. ר״ל היה מוליכם בדרך הישר ע״י עמוד הענן:
עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
למוליך בענן וזה חסד, או במדבר הגדול ככתוב: לכתך אחרי במדבר.
רד"ק
למוליך עמו במדבר. ארץ שלא עבר בה איש ולא היה שם דרך והוא בחסדו הוליך אותם בענן יומם ובעמוד אש לילה ומרא' להם הדרך, ועוד במדבר שהיה ארץ ציה וצלמות והוא ספק להם בחסדו כל צרכם זה החסד יסופר לעולם:
מלבי"ם
למוליך, וגם זה היה מחסדי ה' שעי"כ למדו לדעת דרכי ה' ותורתו, ולהשליך מלבבם ציורים הרעים שנחלו מן המצריים, כמ"ש באה"ש דרוש ב' וכבר התבאר במדרש, שע"י שהוליכם במדבר ונצטערו נתוסף להם ארץ סיחון ועוג, וז"ש שעי"כ למכה מלכים גדולים, ונתן ארצם נחלה, עד שגם הטלטול במדבר שהיה ממדת הדין הקשה, היה מצד חסדיו ורחמיו:
(יז)לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
מְלָכִים גְּדוֹלִים. כָּאן רָמַז שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְהִשְׁוָה לָהֶם פַּרְעֹה וְחֵילוֹ וּמַכַּת מִצְרַיִם לִמְלָכִים אַדִּירִים קָשִׁים מֵהֶם. שָׁקוּל סִיחוֹן כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ. וְכֵן פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה: ״לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן״ (תהלים קלה:יא). כֵּן בָּאַגָּדָה:
אבן עזרא
למכה ויהרוג - הטעם כפול, ועתה פירש אותם בעבור שהיו חזקים. וכן אמר הנביא על האמורי: אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וככה: מיד האמורי בחרבי ובקשתי, כי לא שלם עון האמורי.
רד"ק
למכה. זכרם בכלל ואחר כך פרט אותם להגדיל השבח וכן אמר למכה ואחר כך ויהרוג ואחד הוא אלא כפל הענין במלות שונות וכל זה להגדיל השבח ולספר החסד פעמים רבות והנה החסד גדול, כי לא היו מניחים ישראל לעבור ויצאו להלחם עמם והם היו עם רב וגבורים וחזקים ונתנם האל יתברך בידם והרגו אותם עד שלא השאירו שריד זה היה חסד גדול:
(יח)וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
למכה ויהרוג - הטעם כפול, ועתה פירש אותם בעבור שהיו חזקים. וכן אמר הנביא על האמורי: אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וככה: מיד האמורי בחרבי ובקשתי, כי לא שלם עון האמורי.
רד"ק
והרוג. סיחון ועוג ונתן ארצם לנחלה ועוד חד גדול מזה כי לא די שהכו אותם אלא שנתן להם ארצם נחלה שלא באו שאר הגוים ולא נאספו עליהם להוציאם משם וזה חסד גדול מאתו כי חסד היא תוספת הטובה ובזו הארץ שנתן להם הוסיף להם בטובתו כי לא נתנה לאברהם אבינו אלא מעבר הירדן והלאה שהוא ארץ שבעה גוים, אבל מעבר הירדן מזרחה לא נתן לאברהם אבינו דבר ונתן לישראל נחלה. ארץ שהיתה למואב תחילה וכן נתן להם ארץ עוג מלך הבשן וזה היה חסד מאתו לפיכך לא זכר בזה המזמור ממלכות כנען כמו שזכר למעלה ממנו, לפי שאמר בזה המזמור כי לעולם חסדו וממלכות כנען שנתן להם באמת לא היה חסד כי כבר נתנה לאברהם אבינו, אבל ארץ סיחון ועוג שלא נתנה לאברהם ונתנה להם זה היה חסד:
(יט)לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו׳ ובעבור חזקו פרטו לעצמו:
(כ)וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו׳ ובעבור חזקו פרט גם אותו:
(כא)וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו:
עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא
אבן עזרא
ונתן שלא היה בברית לתתה להם, על כן הזכירה נחלה.
(כב)נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:נחלה. הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור:
עוד פירושים על פסוק כב: רד"ק
רד"ק
נחלה לישראל עבדו. נטל הארץ מהם שהיו עובדים אלילים ונתנה לישראל שהיו עובדים האל יתברך לבדו:
(כג)שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ. בְּמִצְרַיִם זָכַר לָנוּ (שמות ב:כד):
רד"ק
שבשפלנו. ועוד חסד גדול עלינו כי כשיצאנו מן הארץ בעונינו ובחטאתינו שהיינו בגלות בשפל זכר לנו ברית אבות ואמר זה על גלות בבל או על אחר והוא הנכון: ואמר זכר. ויפרקנו, עבר במקום עתיד כמנהגם בנבואות:
מלבי"ם
שבשפלנו זכר לנו, וכל הנסים שהרבה לנו בעבר הוא התחלה אל העתיד, שבכל עת שפלנו יזכר לנו הנסים הקדמונים, ויפרקנו מצרינו, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, וא"כ הנסים והגאולה הקודמת שמורים לע"ל:
(כד)וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו:
עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וַיִּפְרְקֵנוּ. מִתּוֹכָם, וְהִפְלִיא לָנוּ כָּל זֶה:
רד"ק
ויפרקנו מצרינו. הנה חסדו הגדול היה עמנו בגלות לחיותנו בין הגוים, ועוד חסד גדול מזה שיהיה חסד לעולם שיגאלנו מצרינו ועוד לא ימוש חסדו ממנו לעולם:
מצודת ציון
ויפרקנו. הוא תרגום של ישועה וכן פורק אין מידם (איכה ה׳:ח׳):
(כה)נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל:
עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
נוֹתֵן לֶחֶם. רָמַז כָּאן חֶסֶד (כָּל הַמַּעֲשִׂים):
רד"ק
נותן לחם. אחר שסיפר חסדו על ישראל אמר בתכלית המזמור חסדו על כל העולם כן אמר עתה נותן לחם לכל בשר, וזה חסד גדול מאתו לנבראים שמזמן לכל בריאה ובריאה מזון הראויה לה:
מלבי"ם
נותן, וגם מזונו שאמרו חז"ל שבמזלא תליא, באמת הוא הנותן לחם לכל בשר, הגם שנראה שזה בא מן השמים והמערכה, הודו לאל השמים, הוא המנהיג את המערכה, ועקר המזון והטובות יוצאות מאתו, שהכל יוצא מחסדיו אשר הם מתמידות לעולם:
(כו)הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מצודת דוד:לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל:
עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, רד"ק
רש"י
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם. הַמֵּכִין בָּהֶם מָזוֹן לְכָל בְּרִיָּה. עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ״כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״ נֶאֶמְרוּ בְּמִזְמוֹר זֶה, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם בְּלֹא תּוֹרָה וְנִתְקַיֵּם בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
רד"ק
ואמר הודו לאל השמים. כי מן השמים בא המטר הוא סיבה לכל מזון והוא אל השמים והוא צוה שירד המטר מן השמים והוא חסד גדול שאין לו הפסק זה הוא כל"ח:
שאלות נפוצות על תהילים פרק קל״ו
מה כתוב בתהילים פרק קל״ו?
תהילים פרק קל״ו (136) מתחיל בפסוק: "הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:". בפרק 26 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק קל״ו?
בתהילים פרק קל״ו יש 26 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק קל״ו בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק קל״ו נקרא ביום כ״ח לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שבת.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)